כולנו אזרחים למען הסביבה

 

 

 

 

 

 

 

 

סכנה מרחפת 2006

 

"סכנה מרחפת", התחקיר של עמיר בן דוד, שהתפרסם ב 22/12/06 ב "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"

 

כבר שנים מתריעים תושבי קיבוץ כפר מסריק והסביבה על ענני אבק רעילים וריחות חריפים שעולים מהמפעל השכן "חוד פלדה". כעת מתברר:

 

  1. התקן שקבע המשרד להגנת הסביבה מתיר למפעל הזה לפלוט דיאוקסינים בכמות השווה לשליש מזו שפולטים כל המפעלים המזהמים במטרופולין חיפה והקריות גם יחד.
  2. בבדיקת פתע ביוני 2006 התגלתה ב"חוד פלדה" פליטת דיאוקסינים בכמות הגדולה פי עשרה מהתקן הנ"ל או במילים אחרות: פי שלושה מכל המפעלים המזהמים במפרץ חיפה.
  3. דיאוקסינים מוכרים כגורמים לסרטן, מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה ופגיעה בפוריות.
  4. חלק מעובדי "חוד פלדה" מסתובבים בתוך ענני האבק הרעיל ללא מסכה.

 

 סכנה מרחפת

 

קיבוץ כפר-מסריק, על כביש עכו-חיפה, בוקר חורפי שטוף שמש. הנוף הקיבוצי טיפוסי של מרבדי דשא נרחבים ושבילים מטופחים משכיח לרגע את העובדה שמדובר בפאתי אזור תעשייה. מאות מטרים צפונה משם נמצא קיבוץ עין-המפרץ, ושלושה קילומטרים משם שוכנת העיר עכו. קריית-מוצקין, קריית-ביאליק וקריית-ים ממוקמות כשלושה קילומטרים דרומה. בין לבין יש בריכות דגים, שטחים חקלאיים ובית ספר אחד. עשרות קילומטרים, אלפים רבים של תושבים, גידולים חקלאיים - ומעל כולם, כענן שחור, מפעל "חוד פלדה".

כבר שנים נאבקים תושבי כפר-מסריק והאזור בענני האבק שפולט המפעל להתכה ולייצור פלדה מגרוטאות ומפסולת מתכת, מבלי לדעת מה הן ההשלכות הבריאותיות של חשיפתם לחומר הרעיל שנפלט מ"חוד פלדה". בעיקר הם חוששים מהדיאוקסינים, תוצרי הלוואי הרעילים שנפלטים בזמן ההתכה.

הדיאוקסינים עמידים לאורך זמן, הם רעילים גם בריכוזים נמוכים, ומוכרים כגורמים לסרטן, למחלות לב, לסוכרת, ללחץ דם גבוה ולפגיעות במערכת הפוריות והמערכת החיסונית. הפגיעה יכולה להיות ישירה על ידי שאיפת הדיאוקסינים שמרחפים באוויר, או בעקיפן – כלומר על ידי זיהום הקרקע, המים ושרשרת המזון. מלבד הדיאוקסינים, קיים חשש לפליטת מתכות נוספות מ"חוד פלדה" כגון כרום, אופרת, נחושת ומנגן, שגם הן עלולות לגרום לסרטן ולמחלות אחרות, כאשר שיעורן עולה על המותר.

 

כשהמפעל חזר לפעול לפני כשנתיים, לאחר שנסגר זמנית בשל קשיים כלכליים, החליטו תושבי האזור לצאת לקרב מאסף. אלא שאז נדהמו התושבים לגלות שדווקא המשרד להגנת הסביבה, הגוף הממשלתי שאמון על הטיפול באיכות חייהם, לא בדיוק עומד לצידם. לעתים, למרבה האבסורד, הם מצאו את עצמם נאבקים בפקידי המשרד.

מתברר, כי כמות הדיאוקסינים שמותר למפעל לפלוט על פי התקן של המשרד להגנת הסביבה, שווה לכשליש מהדיאוקסינים שנפלטים בכל מטרופולין חיפה ממקורות תעשייתיים, אתרי פסולת, שריפת דלק במכוניות, עישון סיגריות וכדומה. כלומר, גם אם המפעל עומד בכל התקנים שנקבעו לו, הוא עדיין מפיץ כמויות עצומות של החומר הרעיל.

בדיקת פתע שנערכה ב"חוד פלדה" ב-22 ביוני השנה חשפה פליטת רעלים בכמות הגדולה פי 10 מהתקן הנ"ל שנקבע למפעל. או במילים אחרות, כפי שאמר השבוע פרופ' יורם אבנימלך, מומחה לעניין: פי שלושה מכל הדיאוקסינים הרעילים שפולטים גם יחד כל כלי הרכב ומפעלי התעשייה במפרץ חיפה והקריות.

גם דו"ח מומחים מיוחד, שהוזמן לבקשת השר להגנת הסביבה גדעון עזרא בעקבות מחאות התושבים, הגיע למסקנות חריפות באשר לממדי הזיהום שנפלט ממפעל "חוד הפלדה". כל דחייה בביצוע השפורים הנדרשים" נרשם שם, "עלולה לעלות בנזקים חמורים לציבור".

לא רק תושבי היישובים השכנים ל"חוד פלדה" חשופים לסכנה. תחקיר "7 ימים" מגלה, כי גם עובדים במפעל מסתובבים במהלך שעות העבודה ללא מסכות מגן, בינות לענני החלקיקים הרעילים. בדיקה שהזמין המפעל בחודש מארס השנה העלתה כי חמישה מתוך 13 עובדים שנבדקו נחשפו לרמות חריגות של מתכות.

"אני נלחם בזה", מודה מנכ"ל "חוד פלדה" אנדריי ויידה, שתלה ברחבי המפעל שלטים המתריעים בפני העובדים לא להסיר את המסכות, "אבל גם אני לא שם תמיד מסכה"

 

הממשלה משנה עמדה

מפעל "קריית הפלדה" באזור התעשייה הדרומי של עכו נחשב מאז ומתמיד לאחד היהלומים בכתר של קונצרן כור. הוא הוקם בשנות ה-60 ועסק במיחזור, בהתכת גרוטאות ברזל ובייצור פלדה. המתכת ה"חדשה" שייצר המפעל שימשה בעיקר בתעשיית הבניין ופטרה את המדינה מפסולת מיותרת.

בשנות ה-90 נקלע "קריית הפלדה" לקשיים כלכליים. הירידה בשוק הברזל העולמי, האפשרות לייבא ברזל זול יותר מטורקיה וממדינות אחרות והמיתון שאיפיין את המשק הישראלי בימי האינתיפאדה הראשונה - הביאו לירידה חדה בפעילות ולמינוי מפרק למפעל. 250 העובדים שהתפרנסו מעבודתם ב"קריית הפלדה", ניסו להילחם על מטה לחמם, אלא שבסופו של דבר, ביולי 2001, נסגרו שערי המפעל. "המפעל הזה היה דגל התעשייה של מדינת ישראל וכעת הדגל הזה נשרף ועלה באש יחד עם 250 משפחות מעכו ומיישובי הגליל המערבי", זעקו כמה מעובדי המפעל באותם ימים.

 

אלא שלא כולם התאבלו על סגירת המפעל. לתושבי האזור, ובראשם אוכלוסיית כפר-מסריק, היה זה יום חג. אלה קיוו שבזאת באו לקיצן שנים ארוכות של מאבק, תלונות על פליטת מזהמים. רעש בלתי פוסק וריחות חריפים. "הסגירה של המפעל הייתה הקלה גדולה" משחזר יזהר רשף, קיבוצניק מכפר מסריק שריכז את מאבק התושבים. "בשבועות הראשונים באו אליי אנשים ואמרו: "אתה שומע את הרכבת על הפסים?" פתאום התחלנו לשמוע את הטיק-טיק על הפסים שלא שמענו אף פעם בגלל המפעל"

 

בתחילה נראה היה שהמשרד להגנת הסביבה מתכוון לנצל את מומנטום הסגירה כדי ללכת עד הסוף - לדרוש תנאים חד-משמעיים להפעלתו המחודשת של המפעל, ובעקיפין אולי אפילו לנסות למנוע את פתיחתו. גם עיריית עכו התגייסה למשימה.

ביוני 2003, כשעניין פתיחת המפעל מחדש נעשה מוחשי, שלח ראש עיריית עכו דאז, שמריהו בירן, מכתב תקיף לשרה לאיכות הסביבה באותם ימים, יהודית נאות ז"ל. "לאור ניסיון העבר עם קריית הפלדה, שהיוותה גורם כבד משקל הן בזיהום האוויר והן בזיהום מי התהום בחומרים מסוכנים, הנהלת העיר ואנוכי מתנגדים נחרצות להחלטה אומללה זו שיש בה כדי לפגוע קשות באיכות הסביבה ובאיכות החיים בעיר", כתב. "יש לפעול בכל התוקף כדי למנוע חידוש פעילות כור ההיתוך במתחם קריית הפלדה". בירן הזכיר במכתבו שבמפעל קיים הר פסולת שלא פונה מעולם (ראו מסגרת).

מנהל מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה, שלמה כץ, הגיב על מכתבו של בירן באופן נחרץ לא פחות כמה ימים אחר כך. "העירייה היא הגורם המרכזי הרשאי לאשר או למנוע כניסת מפעלים... אנו מצפים מעיריית עכו בראשותך כי לא תאפשרו הפעלת המפעל ללא רישיון עסק כחוק ובכך תמנעו את הפעלת מפעל ההתכה מחדש... נכון להיום, אזור התעשייה עכו דרום אינו מגביל כניסה של כל מפעל שהוא לתחומו. יש מקום לשינוי צביונו של אזור התעשייה, למשל באמצעות עדכון התקנון".

פסקנותו של כץ הכעיסה את עו"ד אילן שביט, המפרק שמונה למפעל. "נמצאנו למדים כי המשרד לאיכות הסביבה דורש מהעירייה להכביד, ככל שניתן, ולמנוע את הפעלת מפעל ההתכה מחדש", הוא כתב לשרה נאות ולשר המסחר והתעשייה דאז, אהוד אולמרט, באוקטובר אותה שנה. "דומה כי מכתבו זה של מנהל המחוז עולה כדי דוגמה מובהקת לחריגה בוטה מסמכות של פקיד ממשלתי, בכיר ככל שיהיה, וספק בעיניי אם עמדתו של מנהל המחוז מתיישבת עם מדיניות ממשלת ישראל...". חודש אחר כך השיב לו כץ בטון אחר לגמרי. "המשרד אינו מתנגד להפעלת מפעל ההתכה מחדש, אלא מבקש כי בהפעלתו יעמוד בתנאי המשרד לאיכות הסביבה".

לרשף, נציג התושבים, יש הסבר איך קרה שהמשרד להגנת הסביבה שינה את עמדתו נגד פתיחתו המחודשת של המפעל. "היום אני מבין שהמשרד היה בעצם לכוד", הוא אומר. "המפרק והיזמים הבהירו שאם לא יקבלו עזרה לפתיחת המפעל, הם יכריזו על הקרקעות כבלתי רצויות. המשמעות היא שהקרקעות היו עוברות למדינה, שהייתה מפילה את התיק על המשרד להגנת הסביבה. זה הרבה כסף שאין למשרד. מאותה נקודה, בכל אופן, הרגשנו שהמשרד מדבר אחרת".

ואכן, במענה לפניית "7 ימים" מאשר המשרד להגנת הסביבה כי, "במידה שהקרקעות בשטח המפעל לא היו נמכרות והיו מוכרזות כלא רצויות, היה נשאר השטח ללא טיפול עד שהמדינה הייתה מממנת סקר קרקע וטיפול בזיהום. לאור העלויות הגבוהות של הטיפול בקרקע, ההערכה הייתה שהשטח יישאר ללא טיפול במשך שנים רבות".

במאי 2004 העבירה דורית זיס, מנהלת תחום תעשיות במחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה, רשימת דרישות לטיפול לפני פתיחת המפעל. בין השאר מתייחסת זיס לסכנת זיהום הדיאוקסין. "ידוע בספרות", היא כותבת, "כי פליטות לאוויר ממפעלי התכה כוללות דיאוקסינים ופוראנים... יש להגיש כבר עכשיו תוכנית לטיפול בדיאוקסינים שתשתלב במערכת לטיפול בגזי פליטה הקיימת, כך שבמידה שהבדיקות יראו על חריגה מהתקן הנדרש, תותקן המערכת מיידית".

לא ברור מדוע לא חייב המשרד להגנת הסביבה את המפעל להתקין מיד את המערכת לטיפול בדיאוקסינים, והמתין עד שיתברר שישנה חריגה. ארבעה חודשים אחר כך פתח המפעל את שעריו תחת בעלים חדשים, חברת "חוד" לתעשיית מוצרי מתכת. אלא שבתוך זמן קצר עלה חשש שהמפעל החדש, "חוד פלדה", עדיין מזהם. ב-13 בדצמבר אותה שנה שלחה זיס מכתב למנכ"ל המפעל, ובו היא מורה לקיים בדיקה סביבתית בעניין החומרים הנפלטים מהגג. בסוף אותו מכתב צוין כי, "אנו מודעים למאמצים הרבים שהנכם משקיעים לפתרון בעיית הפליטות הלא מוקדיות מהמבנה ומעריכים אותם. יחד עם זאת, עד לפתרון הבעיה יש להשבית את מפעל ההתכה למעט למטרות בדיקה וטיפול למניעת הפליטות".

 

במשרד להגנת הסביבה טוענים היום כי בעקבות פנייתם אז בוצעו במפעל איטום ושיפורים נוספים, וכי עד הסדרת העניין עבד המפעל באופן חלקי, אך ורק כאשר כיוון הרוח היה מזרחי, כך שהפליטות לא הגיעו לאזורי אוכלוסייה.

מנכ"ל חברת חוד, אנדריי ויידה, אומר מנגד שהמפעל עבד בתקופה המדוברת, להערכתו, כשבוע- שבועיים באופן כמעט מלא לגמרי, כיוון ש"הרוחות היו לטובתם".

 

אבק שחור ומטריד

מפעל "חוד פלדה" הוא כבן 50, אבל נראה מבוגר מגילו. גגו עשוי טלאים וסביבו ערימות פסולת וגרוטאות ברזל. הוא אינו המפעל המזהם היחיד במפרץ וכמו במקרים רבים קשה להוכיח קשר ישיר בינו לבין תחלואה באזור. עם זאת, קשה להתעלם מתחושת התושבים, המיוצגים על ידי ליאורה אהרון, מנכ"לית עמותת אל"ס (אזרחים למען הסביבה בגליל), ורשף, בעבר יו"ר ועדת איכות הסביבה בקיבוץ. רבים מהתושבים מתלוננים על הרעש, על הריח ועל שיעול שסיבותיו לא ברורות. עוד הם טוענים לריבוי של תחלואת לב ואסתמה. אולם רבים מהם אומרים שמה שמטריד אותם בעיקר, זה דווקא מה שלא רואים.

"כשאני חוזרת אחרי הצהריים לקיבוץ ועומדת בצומת מול המפעל, אני רואה לא פעם שכל האזור אפוף פליטה של אבק, ולפעמים עשן שחור", מספרת תלמה בן-דוד, המשמשת כיו"ר ועדת איכות הסביבה בקיבוץ. "אתה מעביר אצבע על תריסים, רהיטים - והכל אבק שחור.

"הקיבוץ ירוק, מקסים ויפהפה עד שיוצאים החוצה", מוסיפה אליס רונה, תושבת כפר-מסריק. "אנחנו מרגישים כאילו אנחנו בית השחי של המדינה. מלבד זיהום וריח, הרעש בלתי נסבל. בתור אם מניקה אני ערה בשעות לא שעות, וכמעט כל הזמן הזה, ביום ובלילה, המפעל עובד. זה נשמע כאילו כל הזמן משנעים מתכות ענקיות ומפילים אותן לרצפה.

הפעילה ליאורה אהרון מספרת על שיחה שקיימה עם טכנאי מזגנים שעובד באזור תקופה ארוכה. כמות האבק שמצטברת על הפילטרים של המזגנים בקיבוץ כפר-מסריק, סיפר לה הטכנאי, גדולה פי שלושה מבמקומות אחרים. "הפילטרים די דומים לריאות", אמר לה. "את הפילטרים אפשר להחליף ולנקות, את הריאות לא".

נציגי ה"קואליציה לבריאות הציבור", עמותה סביבתית שמטרתה הפחתת התחלואה מזיהומים תעשייתיים בישראל ובעיקר במפרץ חיפה, אומרים שנתונים ראשוניים שאספו על התחלואה בקיבוץ כפר-מסריק מצביעים על תמותה מוגברת ממחלות לב. "לגבי סרטן מסוג לימפומה, שעל פי המחקר המדעי קשור לחשיפה לדיאוקסינים ופוראנים", הם מוסיפים, "נפות חיפה ועכו מובילות בהפרש גדול מעל הממוצע הארצי".

אבל לא רק תושבי האזור נמצאים בסיכון. עובדי המפעל נדרשים לחבוש על פניהם כל העת מסכות מגן מבד, שמטרתן לסנן את החלקיקים. שלטים על קירות המפעל מתריעים לפני העובדים לא להסיר את המסכות, אולם בסיור במפעל ניתן להיתקל בלא מעט עובדים שלא ממלאים אחר ההוראות. מנכ"ל החברה ויידה אומר שאדם שיוצא החוצה לחמש דקות, לא תמיד טורח לשים מסכה. "אני נלחם בזה, אבל גם אני לא שם תמיד מסכה", הוא מודה.

בדיקה שהזמין המפעל במארס השנה העלתה כי חמישה מתוך 13 עובדים שנבדקו נחשפו לרמות חריגות של מתכות. לגופם של העובדים הוצמד התג, שמדד את רמת חשיפתם לחומרים שעלולים להיות רעילים. מומחים מהטכניון שביצעו את הבדיקה עבור המפעל המליצו בין היתר להקפיד על אמצעי ההגנה האישיים. המנכ"ל ויידה טוען מנגד שהמיגון מונע את הפגיעה גם בחשיפה גבוהה מהמותר.

 

עצבים של פלדה

מגובים בתמיכת תושבי האזור יצאו אהרון ורשף למאבק במפעל השכן, אלא שאז הם נדהמו לגלות שאת חלק ממאמציהם הם צריכים למקד בחזית אחרת: המשרד להגנת הסביבה. בתוך זמן קצר הידרדר המאבק בנציגי המשרד הממשלתי למחלוקות, לסחבת ואף להאשמות אישיות.

"מרגע שהמפעל חזר לעבוד, ראינו את אותן צרות שהיו לפני זה, ובכל זאת במשרד להגנת הסביבה התעקשו שזה יותר טוב מפעם", משחזר רשף. "הייתי מקבל טלפונים מאנשים שהעידו: 'פה היה עשן, פה היה ריח'. הייתי בודק, ממיין ומעביר למשרד להגנת הסביבה. אלא שהמערכת הציגה את הממצאים כהמצאות שלי. אחרי זה האשימו אותי שאני מחרחר, עושה חשבונות אישיים. חוסר האמון איתי התחיל בעצם בשבוע הראשון לפתיחתו של המפעל. אז גם נולדה לי בת, שסבלה מבעיות נשימה. ילדה בת חצי שנה שהיו לה שיעולים כמו של אדם שמעשן 30 שנה. כתבתי מכתב מהבטן, ומאותו רגע החליטו שאני פועל ממניע אישי".

דבריו של רשף לא מתבססים על תחושות בלבד. בנובמבר 2005, לדוגמה, לאחר שטען כי קיבוץ כפר-מסריק אפוף עשן שחור, הגיע מנהל המחוז כץ למקום. את ביקורו הוא סיכם במכתב למנכ"לית המשרד: "שוב אני חוזר כי יזהר רשף 'מקפיץ' את אנשי המחוז ימים ולילות ללא כל סיבה". כץ ציין במכתבו שתיחקר אנשים רבים, שאישרו בפניו שאין כל ממצא חריג.

על התייחסות המשרד להגנת הסביבה לטענות התושבים ניתן ללמוד גם ממכתבה של זיס, הממונה על התעשיות. "באף אחד מביקוריי במפעל לא הרחתי ריח כלשהו הקשור לתהליך ההתכה", ציינה. "לעומת זאת, מספר פעמים הרחתי בשטח המפעל את הרפת של הקיבוץ בעוצמה חזקה. באזור מקורות רבים לריחות, ולא ניתן לקשור את התלונות על ריח בקיבוץ במפעל חוד פלדה". הרעשים שעליהם מתלוננים בקיבוץ, הוסיפה, מקורם ככל הנראה במפעל אחר. אלא שביקור שערך "7 ימים" במפעל לא משאיר ספק: הליך העבודה מלווה ברעשים עזים, מעת לעת גם נפלטים ריחות לא קלים.

 

הדוגמה הטובה ביותר להמחשת מערכת היחסים היא שיחת טלפון שהתקיימה בין מנהל המחוז כץ לבין הפעילה ליאורה אהרון. בשיחה מספר כץ על ביקורו המתוכנן במפעל של השר לאיכות הסביבה דאז, שלום שמחון, ומבהיר כי הוא מוותר על נוכחותו של יזהר רשף. כך נשמעו חלקים מהשיחה:

 

כץ: ...מחר אני מביא את השר...

אהרון: יזהר יהיה שם?

כץ: השר יהיה שם!

אהרון: אבל יזהר, אנשי כפר-מסריק?

כץ: למה שירעיל לו את המוח? יהיה לו שיפוט עצמי שלו. בעיניים שלו... לא יהיה פה מצב של ויכוח, שאני אומר דבר אחד ואתם אומרים דבר שני. יהיה פה מצב שהשר יראה מה קורה מבפנים ומבחוץ ואני לא אצטרך להוכיח שאין לי אחות.

בהמשך אומר כץ במפורש: "אני מתייחס אליכם ברצינות, בודק כל תלונה. אין טעם שתשלחי מכתבים של יזהר, כי יזהר לקח יוזמה. זה עניין אישי שלו. את מבינה?"

אהרון: "בטח שזה עניין אישי שלו, הוא חי שם".

 

בשלב זה, כשרשף הבין שהמאבק הפך לאישי ונוכחותו עלולה להזיק, הוא ביקש להחליפו כנציג הקיבוץ. היום הוא נושא בתואר היועץ לוועדה בקיבוץ, ומשתדל להימנע ממגע עם אנשי המשרד להגנת הסביבה.

 

ענני אבק מיתמרים

רק עכשיו, אחרי מאבק ממושך ומתיש, מרגישים התושבים שמתייחסים בכובד ראש לטענותיהם. לצערם, מתברר שלהתייחסות הרצינית יש סיבה. בקיץ האחרון, בעקבות טענות חוזרות של פעילי סביבה על מצב זיהום האוויר במפרץ חיפה, מינה השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, ועדה בראשות פרופ' יורם אבנימלך ממוסד "שמואל נאמן" למחקר מתקדם בטכניון, והנחה אותה לבדוק בין השאר את הנעשה במפעל "חוד פלדה".

בדוח מצוין כי כמות הדיאוקסינים שהתקן מאפשר למפעל לפלוט דרך הארובות בשנה שווה לכשליש מהדיאוקסינים שנפלטים בכל מטרופולין חיפה ממקורות תעשייתיים, אתרי פסולת, שריפת דלק במכוניות, עישון סיגריות וכדומה. כלומר, גם אם המפעל עומד בכל התקנים שנקבעו לו, הוא עדיין מפיץ כמויות עצומות של החומר הרעיל.

הבעיה היא שהמפעל לא תמיד עומד בתקן. מאז תחילת 2005 ועד יוני 2006 נערכו במפעל "חוד פלדה" חמש בדיקות: שתי בדיקות פתע של המשרד להגנת הסביבה ושלוש בדיקות שגרתיות של המפעל עצמו. בבדיקת פתע שנערכה ב-22 ביוני השנה נמצא כי המפעל פולט פי 10 דיאוקסינים מהתקן שנקבע לו. כלומר, "חוד פלדה", על פי אותה בדיקה, פלט פי שלושה דיאוקסינים מכל מטרופולין חיפה. בבדיקת פתע נוספת שנערכה שלושה חודשים אחר כך, ב-28 בספטמבר, נמצא המפעל פולט פי חמישה דיאוקסינים מהתקן שנקבע לו. במפעל מציגים מנגד בדיקה משלהם שנערכה יום לאחר הבדיקה האחרונה של המשרד, המצביעה על כך שאין חריגות. לדבריהם, אין הבדל בין בדיקות פתע לבדיקות מתואמות.

אבל זה לא הכל. גם באספקט השני שנבדק, פיזור אבק מזוהם באופן בלתי מבוקר, התוצאות מטרידות. מומחי הטכניון קבעו בדוח, כי "מקור זיהום משמעותי הינו האבק הנוצר תוך כדי תהליך התכת הפסולת. אבק זה מכיל מתכות כבדות וכן נספחות אליו מולקולות הדיאוקסינים. ההערכה היא כי חלק גדול מהדיאוקסינים הנפלטים מצויים במצב ספוח על חלקיקי אבק, כך שגם אם אחוז אחד מהאבק נפלט לסביבה, יוכפל שטף הדיאוקסינים (שנפלט לאוויר העולם)".

כדי למנוע את הזיהום, אמור המפעל לדאוג לשאיבת כל האוויר המאובק ולפליטתו באופן מבוקר אחרי סינון. מצב של תת-לחץ פנימי אמור לגרום לכך שאוויר לא יצא החוצה מהמפעל דרך הפתחים אלא יישאב פנימה. אלא שדרישות אלה לא התקיימו. צוות הטכניון בראשות פרופ' אבנימלך (לשעבר המדען הראשי של המשרד), שסייר במקום עם פרופ' גידי גרדר, מומחה מהסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית ועם ד"ר ברננדה פינקלשטיין מאיגוד ערים לאיכות הסביבה בחיפה תיעדו "פיזור אבק בלתי מבוקר, הנובע מחוסר איטום של אולם הייצור, והנפח העצום של חלל הייצור שממנו נשאב האוויר".

אגב, לא צריך את מומחי הטכניון כדי לקבוע שהמפעל לא אטום. מבט של אורח לרגע מגלה כי חלק מלוחות הגג הוחלפו בחדשים ובאחרים נעשה ניסיון לחזק את האיטום בין הלוחות. ובכל זאת, ניתן לחזות בסלסולי עשן נפלטים החוצה. לא לחינם כינה צוות הטכניון את הגג "ישן ומוזנח" וקבע ש"גג המפעל וקירותיו החיצוניים דולפים ופתוחים חלקית. רואים בצורה ברורה ענני אבק מיתמרים כלפי מעלה דרך הגג והקירות".

בדוח עוד נקבע כי התנאים במפעל מונעים את יצירת אפקט תת-הלחץ הדרוש. "המפעל פרוץ בדלתות רחבות, כך ששאיבת האוויר הקיימת באולם כלל אינה מביאה ליצירת תת-לחץ. להפך, ניתן היה להרגיש ברוח החיצונית הנושבת בתוך המבנה".

הגזים שנפלטים מארובות המפעל עוברים דרך פילטרים שנקראים "בתי שקים". שקי האבק, שמכילים בדרך כלל מתכות כבדות ודיאוקסינים, נשלחים לאתר הפסולת הרעילה ברמת-חובב. הועדה קבעה ש"ששיטת פריקת האבק לתוך השקים לא יעילה מספיק ומאפשרת דליפה ניכרת מחוץ לשק. בשעה שביקרנו ראינו עובד המסלק משם את האבק במטאטא תוך כדי העלאת ענני אבק, שמהווה פסולת רעילה".

עוד נכתב בדוח, כי "אבק התהליך שאינו נלכד מתפזר בשטח המפעל. האבק מתרומם אחר כך לאוויר על ידי תנועת כלי רכב וכלי עבודה בשטח, ואחר כך יכול להתפזר מעבר לשטח המפעל וליצור בעיה סביבתית גדולה יותר. מכאן שגם האוויר הנקי לכאורה עלול להכיל כמויות לא מבוטלות של חומרי זיהום מסוכנים".

הדוח מסתיים באזהרה הבאה: "אנו רואים את הפיזור הבלתי מבוקר של אבק תהליך בחומרה רבה. אבק זה מכיל חומרי זיהום רעילים ומסוכנים לבריאות הציבור. יתר על כן, בניגוד לאוויר הנפלט מהארובה ונמהל בנפח אוויר גדול מאוד, פיזור האבק בחלקו הגדול הינו פיזור מקומי, כך שהנזק עלול להיות מרוכז ומשמעותי באזורים הסמוכים למפעל. כל דחייה בביצוע השיפורים הנדרשים עלולה לעלות בנזקים חמורים לציבור. להערכתנו לא מדובר בפעולה מאוד מורכבת".

בדוח שהוציא המשרד להגנת הסביבה על מפעלים שחרגו מהתקן בשנת 2005 מופיע גם "חוד פלדה". מתברר שבבדיקה שנערכה במארס 2005 נמצאה בו חריגה במתכת מסוג מנגן.

 

התושבים משלמים

הצוות של פרופ' אבנימלך הגיע למסקנות החמורות הנ"ל, אחרי ביקור אחד בלבד – שנערך למרבה הצער רק אחרי שנים של מחאות תושבי האזור. "כל הזמן הרגשנו שאנו נלחמים בטחנות רוח", אומר רשף. "מול הבית שלנו עמד מפעל, שהוא אחד המזהמים הגדולים במדינה, והמשרד להגנת הסביבה בחר להגן קודם כל על התעשיינים המזהמים ולא עלינו".

"כל מי שגר באזור צריך להביא בחשבון שבגלל מפעלים שמזהמים בניגוד לתקנים, הוא עלול להפחית משנות חייו כמה שנים לפחות, כאשר לתינוקות וילדים הנזק הוא גדול פי כמה. התושבים הם אלה שמשלמים את מחיר ההתנהלות מול המפעל", אומרת אהרון.

ומה עכשיו? בינתיים, המפעל ממשיך לעבוד. האמת היא שקשה לבוא בטענות אל הנהלת המפעל, שמקפידה למלא את דרישות המשרד להגנת הסביבה. אלא שעד לקבלת הממצאים האחרונים לאחרונה, איש לא הקשה עליהם ולא דרש שיפורים מרחיקי לכת. עכשיו, כשסכנת סגירה מרחפת מעל המפעל, הזדרזו שם לבצע כמה שינויים דרמתיים. בדצמבר השנה, לדוגמה, הודיעו על מתקן הזרקת פחם פעיל שהוצב במפעל ואמור למנוע פליטות חומרים מסוכנים. בדוח אבנימלך, אגב, נכתב כי לא בטוח שמתקן זה יפתור את כל הבעיות.

גם במשרד להגנת הסביבה נזכרו עכשיו לשנות את הגישה. בכיר במשרד אומר, ש"ההתנהלות של המחוז הצפוני לא הייתה טובה. עכשיו הם מתנהגים אחרת כי הם הבינו שטעו". שי אביטל, שנכנס לתפקיד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לפני מספר חודשים, אומר שאחרי מפגש עם התושבים ואנשי המפעל הבין שצריך להתייחס למפעל כמו שמתייחסים לרמת-חובב. "מרגע שהבנתי שיש שם בעיה גדולה מיכולתו של המחוז, זה עבר, כמו הטיפול ברמת-חובב, לטיפול מטה המשרד".

בדוח אבנימלך מוצע לקבוע לוח זמנים של שלושה עד שישה חודשים לטיפול במטרדי פיזור אבק התהליך ושיפור הטיפול בגזי הפליטה. "אנו משוכנעים", מצוין בדוח, "כי ניתן להפעיל תעשייה בישראל תוך הקפדה על תקנים סביבתיים, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות שהוכחו בעולם והקפדה על תרבות של אפס ליקויים. אולם, במקרה שבו נמצא כי התעשייה לא עומדת בדרישות אלו או שאין פתרון סביר, יש לנקוט בשיטה של סגירת המפעל".

 

לפני כמה חודשים גילו אצל יזהר רשף סרטן. הודות לגילוי המוקדם הוא מקווה שיצליח להביס את המחלה. המלחמה במחלה, הוא מאמין, תהיה קלה בהרבה מהמלחמה במפעל השכן ובמשרד להגנת הסביבה.

 

מחדל הר הפסולת

בשטח מפעל "חוד פלדה" יש עד היום הר פסולת גדול ורעיל, שנותר מהתקופה שבה היה המפעל בבעלות כור. אין מחלוקת על כך שהר הפסולת מזהם את הסביבה ומסכן את האדמה ואת מקורות המים. למרות תכתובת רבה בעניין לאורך השנים, ולמרות הסכמה כי במימון פינוי הפסולת יתחלקו המפרק והמשרד להגנת הסביבה דבר לא נעשה עד היום- באשמת המדינה. יש לציין כי המפעל החדש אינו מפנה לשם את הפסולת הרעילה שלו, אלא אוסף אותה בשקים מיוחדים ומעביר אותה לרמת חובב.

אחרי שהמפעל נסגר לראשונה פנה שלמה כץ בשם המשרד להגנת הסביבה ודרש ממפרק החברה לדאוג לפתרון הבעיה: "בשטח המפעל נמצאת ערימת פסולת גדולה, המורכבת מחומרים מסוכנים, אותם יש לפנות לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, לפני כל שימוש בקרקע לאיזשהו צורך, יש לבצע סקר קרקע ומי תהום במקום. זאת, משום שבמשך שנים שטח המפעל זוהם בחומרים מסוכנים ומתכות כבדות.

במכתב שהוציאה מאוחר יותר ד"ר מיקי הרן, לימים מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, נאמר ש"המשרד רואה בהר הפסולת בשטח מפגע סביבתי ואיום ממשי על בריאות האדם והסביבה... הנחת העבודה של המשרד המבוססת על מידע ספציפי לאתר ומקרים דומים בחו"ל היא כי קיים ריכוז גבוה של מזהמים רעילים ומסרטנים בהר הפסולת, בין השאר מתכות כבדות וייתכן שאף חומרים נוספים כמו PCB וחומרים רדיואקטיבייים.

ומה קרה מאז? הסכומים שהבטיחה המדינה למימון מחצית מעלות הפינוי עברו מסעיף לסעיף בספרי התקציב, וההר נותר במקומו יותר מחמש שנים מאז שהתקבלה ההחלטה לממן את פינויו. "ועדת השרים אישרה העברת סכום של עד 21 מיליון שקלים למימון הפינוי", מסבירים השבוע במשרד להגנת הסביבה. "בידי המפרק קיים תקציב מכספי מכירת המפעל המיועד לתשלום הפינוי, ומיד עם העברת השתתפות המדינה על ידי משרד האוצר, יחל הפינוי".

מנכ"ל המששרד כיום, שי אביטל, מבטיח שהמשרד עושה הכל כדי לפנות את הפסולת מהמקום. לדבריו, הם מתכוונים לשבת עם האוצר כדי להבטיח שהכסף המיועד אכן יעבור. אחר כך יצטרכו לטפל גם בזיהום הקרקע.

 

תגובות

 

מפעל "חוד פלדה": "עמדנו ואנחנו עומדים בתקנים"

"להבנתי, בכל התקופה עמדנו ואנחנו ממשיכים לעמוד בתקנים", מגיב לטענות מנכ"ל חברת "חוד פלדה", אנדריי ויידה, במהלך סיור שהוא עורך לנו במפעל המתכות. "הדבר היחיד שקרה זה שתי בדיקות של המשרד שהראו חריגה. בדיקה שעשינו בצמוד לבדיקה של המשרד הוכיחה שאין חריגה בכלל. זה מעלה שאלות לגבי הבדיקה של המשרד. אין סיבה שיהיו כאן דיאוקסינים, שמקורם בשריפת דברים אורגניים. יכול להיות שבגרוטאות יש דברים אורגניים, אבל אנחנו ממיינים. בכל אופן, וגם אם אני צודק, נבנה פה מתקן לטיפול בדיאוקסינים כדי שלא יהיה ויכוח".

על מסקנות דוח אבנימלך, אומר ויידה: "אפילו אם נקבל שכל מה שכתוב בדוח נכון - הכל מטופל. לגבי עניין תת-הלחץ שאמרו שזה לא קיים אצלנו - אנחנו פועלים בטכנולוגיה הטובה ביותר שקיימת. שיקמנו את בית השקים הישן של המפעל הקודם והקמנו עוד אחד. היום נראה שזה לא מספיק, וכנראה נרכוש עוד בית שקים עם מערכת שאיבה. הקמנו עכשיו גם מבנה סביב בית השקים, שמטרתו לאטום את האבק שנופל".

במהלך הסיור במפעל מצביע ויידה על מקומות בגג ובקירות שמהם הייתה דליפה, ומראה כיצד נאטמו מחדש. חלק מהגג שהיה בעבר מצולק בתיקונים הוחלף לגמרי, כמו מהקירות והדלתות. "בהתחלה שיפצנו את הגג, לא החלפנו הכל. זה עולה מיליונים", הוא מסביר. "מאז הדוח החלפנו חלקים בגג בעלות של 400-350 אלף שקל".

כשהוא נשאל מדוע כל זה לא נעשה קודם, אומר ויידה: "כל הזמן טיפלנו. התיקון של הגג נחתם עוד לפני שהאנשים של אבנימלך היו כאן".

על הבדיקות שנעשו לעובדי המפעל והתוצאות החריגות שנמצאו אצל כמה מהם משיב ויידה: "גם מי שמצאו אצלו חריגה, אם הוא היה מוגן, לא קרה לו כלום". ויידה גם טוען שבטמפרטורות שבהן המפעל עובד, אין ריח חריג. לטענתו, בדיקות רעש שנעשו בכפר-מסריק העלו שאין הבדל בין רמת הרעש כשהמפעל פועל וכשהמפעל מושבת.

לויידה יש רק דברים טובים להגיד על המשרד להגנת הסביבה. "התושבים חושבים שהמשרד משרת את התעשייה, אבל הוא מטפל בעניין באופן הוגן. הם דורשים מאיתנו לעמוד בתקן, וזה מה שאני עושה".

 

המשרד להגנת הסביבה: נשקול הפסקת פעילויות מזהמות 

"הסכמנו לפתיחת המפעל לאחר שהובהר שיותקנו בו כל הטכנולוגיות המתקדמות ביותר להפעלת מתקן להתכת ברזל מסוג זה", משיבים במשרד להגנת הסביבה. "פתיחת המפעל לוותה בפיקוח רציף של אנשי המקצוע במשרד ובבקרה של הקמת הטכנולוגיות. המשרד דרש מלכתחילה עמידה בתקן פליטה מחמיר ביותר לדיאוקסינים. המשרד, כמו רשויות מקבילות לו בעולם, אינו מכתיב את אופן העמידה ואת הטכנולוגיה. בימים אלה, לאחר שנמצא כי יש להוסיף מתקנים נוספים לטיפול ומניעת זיהום אוויר, נדרש המפעל להכין בתוך חודש ימים מערכת לטיפול בדיאוקסינים. במידה שלא יבוצעו פעולות אלה, המשרד ישקול הפסקת פעילויות מזהמות במפעל, לרבות השבתתו. אין בכוונת המשרד בשלב זה להשבית את המפעל".

על טענות התושבים לגבי אופן הטיפול בטענותיהם על ידי שלמה כץ, משיב המשרד להגנת הסביבה כי "מנהל מחוז צפון נמצא בקשר רציף עם כל אנשי הקיבוץ, לרבות תלמה בן-דוד, יו"ר ועדת איכות הסביבה בקיבוץ, ויזהר רשף, שאף שיבח אותו מספר פעמים, כולל לאחרונה. מנהל המחוז יזם באופן אישי את שיחות הטלפון עם יזהר, וזאת על מנת לנסות לפתור ביחד את הבעיות במפעל. מנהל המחוז רואה בפעילות האזרחים חשיבות מאין כמותה וימשיך לשתף פעולה לאורך כל הדרך עם פעילות זו".

 

בעניין דוח אבנימלך נמסר בתגובה, כי "הדוח אינו מאשש את טענות התושבים. מקור הפליטה המרכזי של המפעל הוא ארובת תהליך ההתכה. לגבי מקור עיקרי זה תומך דוח אבנימלך בפעולות ובתקן שקבע המשרד. לגבי מקורות הפליטה המשניים, כגון פליטות לא מוקדיות מחצר הגרוטאות או מאולם ההתכה, תומך הדוח בדרישת המשרד מהמפעל לצמצם פליטות ממוקדים אלו. בכל הבדיקות, עד לבדיקות האחרונות, עמד המפעל בתקנים הנדרשים בתנאי רישיון העסק לדיאוקסינים. על פי בדיקות סביבתיות שעשה המשרד, אין הוכחה לקיום נזק לבריאות הציבור. בכוונתנו להמשיך לבצע בדיקות סביבתיות על מנת לעקוב אחר השפעת המפעל על סביבתו".

 

            מידע נוסף על מאבק התושבים בחוד פלדה

 

 

 "סכנה מרחפת", התחקיר של עמיר בן דוד, שהתפרסם ב 22/12/06 ב "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"

 

 

צרו קשר للاتصال بنا

עמותת אזרחים למען הסביבה, ת.ד. 1075 פקיעין 24914

טלפון: 04-9997550     

פקס:  04-9978837

הצטרפו אלינו انضموا إلينا

אתם כאן: דף הבית סכנה מרחפת