כולנו אזרחים למען הסביבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עדכון 2.8.16

​שר הפנים קיבל ביום 1.8.16 את המלצות ועדת החקירה שקבעה כי יש להגדיר את שטח מועצת מגדל תפן כאזור חלוקת הכנסות, ושכ-80% מהכנסותיה בארנונה יחולקו לרשויות שנקבעו על פי המפתח הבא: מעלות תרשיחא - 31%, כפר ורדים - 15%, ינוח ג'ת - 20%, כסרא סמיע - 23% ומעלה יוסף - 11%.

עמותת אל"ס מברכת על ההחלטה ורואה בה יישום חלקי של עקרונות צדק סביבתי וחלוקתי, אבל עדיין לדעתנו אין מקום לקיומה של מועצה תעשייתית עצמאית, ושטח המועצה חייב היות באחריות הרשויות המקומיות הגובלות בה ואשר מושפעות מהפעילות התעשייתית בה.

 

 


בשנים האחרונות חקרנו לעומק את נושא ההשפעות הסביבתיות של תפן, ועקבנו אחר ההתנהלות הסביבתית של המפעלים ואחר נושא השקיפות של המועצה התעשייתית ופרסום מידע לציבור. אזור התעשייה מגדל תפן זוכה לתדמית חיובית והוא נחשב לאזור תעשיה נקיה. בפועל, מדובר במקור לזיהום סביבתי משמעותי. 

לאחרונה הוקמה ועדת חקירה בעניין חלוקת הארנונה ממועצה תעשייתית תפן ליישובים הסמוכים.

לפי בדיקתנו, אף מפעל מהמפעלים הגדולים לא ממלא את כל הדרישות של ביצוע כל הבדיקות ועמידה בתקנים במלואם. התוצאה היא זיהום שמשפיע על כל האזור. בעקרון, המרחק הגיאוגרפי מאזור התעשייה היא שמכריע, אבל צריך להדגיש שבכל הקשור לפליטות לאוויר אז החומרים המזהמים מתנהגים באופן שונה בהתאם לסוג החומר, נתוני מזג האוויר, הטמפרטורה, עונה וכו'. 

זיהום האוויר - באופן כללי ההשפעה הגדולה של היא על הישובים הסמוכים והיא יורדת בהדרגה עם המרחק.
זיהום קרקע - יש לקחת בחשבון שאזור ההמטרה בתפן נמנה עם 20 האתרים הראשונים הכי מזוהמים ברשימת האתרים החשודים בזיהומי הקרקעות החמורים של המשרד להגנת הסביבה. 
זיהום מי תהום - הנזק הוא יותר רחב ורלוונטי לכל האזור.

 

נייר העמדה שהצגנו בפני הועדה ובו ביקשנו כי כל מתווה לחלוקת הארנונה חייב לכלול בתוכו דרישות מקדמיות מהמועצה כמו הפסקת הזיהום משפכים תעשייתיים והגברת הניטור של הפליטות מהמפעלים

כל מודל חלוקה חייב לכלול בתוכו את הדרישות האלה:

1. לחייב את המועצה באימוץ פתרון ביניים להפסקת הזרמת השפכים עד להתחברות למכון טיהור השפכים בעכו.

2. חיבור מיידי למכן טיהור שפכים אזורי, אכיפת התקנים של המפעלים, לחייב את המועצה גם בניקוי הקרקע שהזדהמה ופיצוי בעלי החלקות הפרטיות שניזוקו

3. ליישם את המלצות המומחית ד"ר ברננדה פליקשטיין ובין היתר:

  • א. לחייב את המפעלים שנדרשו לכך להכין סקרי תהליכים ופליטות, לבצע ניטור רציף בארובות תוך הקטנת סף גילוי המתכות,
  • ב. לבצע סקר השפעה על הסביבה כדי לבדוק את השפעתם של כלל המפעלים בתפן על הסביבה
  • ג. להרחיב את הניטור הסביבתי ולהקים כמה תחנות ניטור לבדיקה רציפה של איכות האוויר,בהסתמך על תוצאות סקר ההשפעה על הסביבה.

4. חלוקת הארנונה תחול רטרואקטיבית גם על יתרות מתקציבי עבר. החלוקה צריכה לכלול מרכיב של פיצוי גם לתושבים (פיצוי בעלי קרקע למשל) וגם לסביבה (ניקוי הקרקע) ולממן ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה וניטור רציף.

5. הוספת נציג של הארגונים הסביבתיים להרכב המועצה 



 

קישורים:

נייר עמדה מטעם עמותת אזרחים למען הסביבה מוגש לוועדת החקירה בעניין חלוקת הארנונה ממועצה תעשייתית תפן

פרוטוקול הדיון בועדה מיום 15.6.15

את כל קבצי הישות התכנונית (שש/ 15/ מגדל תפן) ניתן לראות באתר משרד הפנים - איתור תוכנית 

 

 

 

 

בשנת 1989 נעשה בישראל נסיון ראשון מסוגו בעולם, כשלפקודת המועצות המקומיות נוסף סעיף 2א המאפשר הקמת מועצה מקומית תעשייתית שהיא רשות מקומית נטולת תושבים. חשיבותו של המהלך היא ביצירת גוף שלטוני המחוקק חוקי עזר ומפקח על ביצועם, שכל תפקידו טיפול במפעלי תעשייה ופיקוח עליהם, ללא עיסוק בנושאים "שוליים" כגון חינוך ורווחה. הרכב מליאת המועצה שנקבע בחוק  שלושה נציגי מפעלים במועצה, שלושה נציגי רשויות הגובלים בה, ושלושה נציגי משרדי ממשלה (הפנים, התמ"ס והבריאות) - נועד ליצור איזון בין האינטרסים השונים של הציבור ומפעלי התעשייה.

מאז התיקון לחוק, הוקמו מכוחו שתי מועצות אחיות –  האחת בצפון הארץ, והשניה בדרומה. כמו במשפחות רבות, נטלה אחת מהן את תפקיד האחות המוצלחת, והשניה הפכה לכבשה השחורה במשפחה. המועצה ששמה יצא לשימצה, היא הדרומית בין השתיים –  המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב –  ורבות כבר נכתב ונאמר על מטרדי הריח הקשים שהיא גורמת לתושבי הסביבה, ועל זיהום האויר, הקרקע והמים. לעומתה, הפכה האחות הצפונית למקור גאווה. מועצה זו –  מגדל תפן –  הפכה לדוגמה ולסמל לדרך בה אפשר להקים תעשייה מסורתית מצליחה ונקיה. כך למשל, ניתן פרסום לצבעה הבהיר של הרצפה בחלק מן המפעלים, צבע שנועד להבטיח שמירה על הנקיון.

ושוב כמו בהרבה משפחות, התגלה יום אחד כי לאחות המוצלחת חיים כפולים. מאחורי חזות הקידמה והנקיון, הפכה מועצת מגדל תפן למפגע סביבתי חמור ביותר המזהם שטחים נרחבים, ומהווה סכנה למקורות מים באזור הגליל המערבי. מסתבר, כי מפעלים במועצה פולטים שפכים תעשייתיים שריכוז המזהמים בהם גבוה במאות אחוזים מהריכוזים המקסימליים הקבועים בחוק.שפכים אלו הגיעו לערוצי נחלים ומי תהום, וקיים חשד כי הזיהום שהתגלה במעיינות כברינגרם ממפעלים אלו. כך, בעוד התעשייה הכימית ברמת חובב פולטת ריחות רעים המהווים התראה על המפגעים הסביבתיים שנגרמים במקום, התעשייה נטול הריחות במגדל תפן זיהמה את סביבתה מבלי שהציבור יהיה מודע לכך. חמורה עוד יותר העובדה שלקשר ההשתקה היתה שותפה לא רק המועצה המקומית תעשייתית, אלא גם משרדי הממשלה שהיו מודעים לזיהום ולא שיתפו את הציבור במידע, כך שרק פעילות נמרצת ועיקשת של פעילי איכות סביבה, הביאה לחשיפת המידע לציבור לאחר שנים של זיהום מתמשך.

העובדה ששתי המועצות התעשייתיות משרתות את האינטרסים של המפעלים המצויים בהן תוך פגיעה קשה באינטרס הציבורי הכללי, למרות השוני הרב באופי התעשייה ובמיקום הגיאוגרפי, מלמדת כי מנגנוני הבקרה שהיו אמורים להיווצר בזכות הרכב חברי המועצה  – כשלו. עבור נציגי הממשלה מהווה החברות במועצה עיסוק צדדי (פרט לנציג משרד הפנים שהוא ראש המועצה) ולא תמיד הם יכולים, או רוצים, להשקיע את המאמץ הנדרש לצורך הטיפול בבעיות. גם עבור נציגי הרשויות בסביבה מדובר בעיסוק צדדי, והם כפופים לצרכים פוליטיים ברשות אותה הם מייצגים ולעתים נאלצים להעלים עין תחת איום של סגירת מפעלים שתביא לגידול באבטלה. התוצאה היא, כי פעילות המועצות התעשייתיות מוכתבת בפועל ע"י נציגי המפעלים שהם היחידים המתמקדים במתרחש בתחום המועצה. תמונת המצב לאחר חמש עשרה שנות קיום המועצות התעשייתיות, מחייבת הסקת מסקנות ושינוי במצב הקיים. יש להחליף את נציגי הרשויות הגובלות במועצות התעשייתיות, בנציגים של ארגוני איכות סביבה –  רק כך ניתן יהיה להשיג איזון בין האינטרסים הנוגדים אותם אמורה המועצה לשמר.

 

נכתב ע"י עו"ד עמנואל וייזר, לשעבר מנכ"ל מועצת רמת חובב / מאי 2003

 

 

 

 

ככה זה כשהמועצות התעשייתיות, המופקדות על אכיפת חוקי איכות הסביבה, נשלטות על ידי בעלי המפעלים

 

שתי מועצות תעשייתיות פועלות בישראל, ברמת חובב ובתפן, ושתיהן מטרידות את השכנים - כלומר התושבים המתגוררים בסמוך אליהן. 
המועצות התעשייתיות הן המצאה ישראלית. הן מוגדרות כרשות מקומית לכל דבר, אבל בשטח השיפוט שלהן אין תושבים, אלא רק מפעלים. זה שנים שנשמעת טענות על שלבעלי המפעלים במועצות יש כוח רב מדי מה שמאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם. אבל הצעת חוק לשינוי הרכב המועצות נבלמה בשל שיקולים פוליטיים ואישיים.
סמכויותיהן מרחיקות לכת: הן גובות ארנונה, מספקות שירותי מים, ביוב וסילוק פסולת והן מופקדות על אכיפת החוקים למניעת זיהום הסביבה למשל. ברמת חובב למשל, 80% מהתקציב מיועדים לטיפול בבעיות סביבה, ובכל זאת התושבים השכנים של המועצה, סובלים ממפגעים סביבתיים.

אנחנו טוענים שזהו המחיר של הרכב המועצות. הן מורכבות כיום מתשעה חברים - שלושה נציגי מפעלי התעשייה במקום; שלושה נציגי הממשלה ממשרדי התמ"ת, הבריאות והפנים (נציג משרד הפנים הוא יו"ר המועצה); ושלושה נציגי הרשויות המקומיות הסמוכות. "נציגי התעשיינים משתפים פעולה עם נציג משרד התמ"ת ובדרך כלל מצטרף אליהם היו"ר ממשרד הפנים", טוענת בלהה גבעון, מנכ"לית עמותת "נגב בר קיימא", שעוסקת באיכות הסביבה. "כך יש רוב אוטומטי לכל הצעה שלהם והם מצליחים לבלום שהם לא אוהבים".

ליאורה אהרון, מאשימה ש"בזכות הרכב המועצה הם הצליחו להסתיר מהציבור במשך 20 שנה את הנזקים שהם גורמים לסביבה". לטענת הארגונים הירוקים, אפשר היה למנוע את הנזקים הסביבתיים שגורמות המועצות התעשייתיות, אם לתעשיינים לא היה כוח כה רב בהן. בדו"ח מ-2003 גם מבקר המדינה הצטרף לדעה זאת. בפרק על תפקוד המועצה התעשייתית רמת חובב, נכתב ש"במועצה מקומית תעשייתית נפגעת יכולתם של משרדי הממשלה להפעיל סמכויות פיקוח ובקרה על המועצה וסמכויות אכיפה על המפעלים. יש חשש לניגוד עניינים מובנה בתהליך קבלת ההחלטות במועצה כגון החלטות על הפיקוח והאכיפה של תנאי הרשיונות של המפעלים". המבקר המליץ לשנות את הרכב המועצות.

ח"כ אילן ליבוביץ' (שינוי) ומשרד הפנים הגישו הצעת חוק לפני כחצי שנה, שעברה בקריאה טרומית, ולפיה יצורפו למועצות נציג נוסף של הרשויות המקומיות ושני נציגי ציבור שימונו על ידי שר הפנים והשר לאיכות הסביבה. בדרך זו קווה ליבוביץ', יישבר הרוב האוטומטי של בעלי המפעלים. סעיף נוסף בהצעת החוק קבע שיו"ר המועצה לא יהיה איש משרד הפנים. ואולם, מיד אחרי שהצעת החוק עברה, התעשיינים החלו ללחוץ כדי להגדיל את ייצוגם במועצה.

 

אפשר להמשיך לזהם, ניר חסון, הארץ, 5.8.04

כשלונן של המועצות התעשייתיות, עו"ד עמנואל וייזר ,לשעבר מנכ"ל רמת חובב

 

 

 

מועצה תעשייתית היא כלי פוליטי, ייחודי למדינת ישראל, המרחיק קבוצות מסוימות מסביבת קבלת ההחלטות ומנגד מקרב קבוצות אחרות.

ינואר 2005 

כתבה: מיכל נבו

פעמים רבות כאשר מתמודדים עם בעיות סביבתיות נראה שהפתרון טמון בטכנולוגיה – אם רק נתקין מסנן בארובה, נחליף את מתקן טיהור השפכים או את סוג הדלק בו נשתמש יפתרו כל הבעיות. יתכן שהתקנת מסנן כזה או אחר יפתור את הבעיה של מפעל מסוים אך עלינו לשאול מדוע לא הותקנו מסננים מלכתחילה ובידי מי הכוח להחליט על התקנתם. במילים אחרות, רוב הבעיות הסביבתיות מקורן בדרג מקבלי ההחלטות ובאינטרסים המנחים אותו. 

צורת חשיבה שכזו מסיטה את הדיון מדיון על יחסי האדם מול הטבע לדיון על היחסים בין בני האדם עצמם וההסדרים הפוליטיים שמעצבים יחסים אלה. 

מועצה תעשייתית היא כלי פוליטי, ייחודי למדינת ישראל, המרחיק קבוצות מסוימות מסביבת קבלת ההחלטות ומנגד מקרב קבוצות אחרות. בדיקת המבנה שלהם ודרכי פעולתן מציג פרקטיקה המאפשרת את שלילת זכויותיהם של תושבים הגרים בסמיכות לתעשייה מזהמת.   

הסוציולוג האמריקאי הנודע, רוברט בולרד, מצא כי ישנן אוכלוסיות הסובלות מנטל סביבתי בלתי פרופורציונאלי, הוא הסביר זאת כגזענות סביבתית. על כך הוסיפה הפילוסופית  המובילה קריסטין שרדר-פרשט שהתעשייה המזהמת צריכה לקבל את הסכמת הנפגעים הפוטנציאלים. הדרך לקבל הסכמה זו היא על ידי פיצוי ממשי הכולל בתוכו את מחיר הפגיעה שתעשה (מלבד תשלום לקהילה גם מימון מחקרים וביטוחי בריאות, הפעלת ניתור, סטנדרטים מחמירים ואף מימון קרן שתפצה את הדורות הבאים) המשולב ביידוע הציבור בדבר הסכנות הכרוכות בהפעלת מקור הזיהום. האם מועצות תעשייתיות עומדות בקריטריונים אלה? 

מועצה תעשייתית מוגדרת מתוקף פקודת המועצות המקומיות (1989). מדובר באזור תעשייה שכולל כמה מפעלים והוא איננו שייך לאף רשות מוניציפאלית מוכרת (עירייה או מועצה מקומית). לצורך תפעול המועצה מוקמת מועצה אשר מנוהלת על ידי 9 חברים: נציג משרד הפנים המכהן כיו"ר, נציגי משרד הבריאות ומשרד התעשייה, 3 נציגי מפעלים ו-3 נציגי רשויות שכנות למועצה התעשייתית. מבנה זה נועד ליצור איזון בין האינטרסים השונים של המפעלים ושל הציבור. 

9 חברי המועצה אינם נבחרים בבחירות, בדומה לרשויות מוניציפאליות אחרות, אלה ממונים על ידי משרדי הממשלה. בנוסף, בשונה מרשויות מוניציפאליות אחרות, המועצה לא עוסקת בנושאי חינוך, רווחה וכו', אלא רק מטפלת ומפקחת על המפעלים הקיימים בתחומה. מפעלי המועצה אינם משלמים ארנונה לישובים הסמוכים, אלה מעלים אגרה למימון פעילות המועצה התעשייתית, אגרה זו נמוכה מתשלומי הארנונה המקובלים. 

מועצות תעשייתיות קיימות ב -2 אתרים בארץ: רמת חובב בדרום ותפן בצפון והן פועלות בצורתן זו כבר יותר מ- 15 שנה. לאחר מספר שנות פעילות של המועצות המקומיות החלו להישמע קולות של תושבים החיים בסמיכות אליהן הקוראים לבחון מחדש את מבנה המועצות או את עצם קיומן מלכתחילה.  

רשויות הסמוכות למועצות תעשייתיות מצביעות על כך שאזורי התעשייה נשענים על מערכות ותשתיות בתחומי הישובים השכנים להם וגורמים לישובים אלה להוצאות נוספות ואף מגבילים את הפיתוח העילי בתוואי הצנרת של המפעלים, אי לכך אין זה הוגן שהן אינן משלמות ארנונה. 

בנוסף, אין חולק על כך שמפעלי המועצות התעשייתיות גורמים למפגע סביבתי. דווקא בגלל זה כספי הארנונה צריכים לשרת את צרכי הנפגעים מהם - התושבים. באזורים אלה, שרמת התחלואה והאשפוז בהם עולה במידה מדאיגה, הציבור משלם את המחיר הבריאותי והסביבתי ואילו הרווח הכספי נגרף כולו לידיים פרטיות. 

יתכן שכספים שיועברו על ידי המפעלים לא ישמשו לצרכי איכות הסביבה, אך זוהי זכותם של הנפגעים להחליט כיצד להשתמש בכסף. אם הציבור מחליט שהוא מעדיף הוצאה על חינוך, למשל, מאשר הוצאה על בריאות זו החלטה לגיטימית. אם אכן הייתה מועברת ארנונה על ידי המפעלים, הציבור היה יכול להשפיע על ההחלטה כיצד להוציא את הכסף ואם השימוש בכסף לא יהיה לרוחו הציבור תמיד יכול להחליף את ראש הרשות בבחירות הבאות. 

האינטרס הציבורי נפגע גם כתוצאה ממבנה המועצות התעשייתיות: במועצה חברים 3 נציגי מפעלים – שמייצגים את האינטרסים של המפעלים. גם נציג משרד התעשייה והמסחר פועל בהתאם לאינטרסים אלה. נציגי 3 הרשויות הסמוכות מייצגים את האינטרסים של הציבור, וכך גם נציג משרד הבריאות. 

נשאר נציג אחד נוסף, יו"ר המועצה מטעם משרד הפנים. נציג זה שאמור להיות  אובייקטיבי, בפועל תלוי באופן מוחלט במפעלים, המממנים את כל תקציב המועצה. כך נוצר רוב אוטומטי לאינטרס התעשייתי, המנוגד, בדרך כלל, לאינטרס של התושבים המתגוררים בקרבת מקום. המפעלים הם בסופו של דבר בעלי הבית. 

סיבה נוספת שבגללה מנגנוני הבקרה שהיו אמורים להיווצר בזכות הרכב חברי המועצה כשלו היא שעבור נציגי הממשלה ונציגי הרשויות המקומיות הגובלות, מהווה החברות במועצה עיסוק צדדי ולא תמיד הם יכולים או רוצים, להשקיע את המאמץ הנדרש לצורך הטיפול בבעיות. דוגמא לכך היא היעדרות נציג משרד הבריאות ממועצת רמת חובב במשך שנה וחצי. התוצאה היא שפעילות המועצה התעשייתית מוכתבת על יד נציגי המפעלים שהם היחידים המתמקדים בהתנהלות המועצה. 

בניגוד לכל רשות מוניציפאלית, במועצות תעשייתיות אין בחירות לתפקיד ראש המועצה. את התפקיד ממלא אדם הממונה לכך מטעם שר הפנים. מאז הקמתה של המועצה התעשייתית תפן כיהנו בה 3 יושבי ראש, שלושתם חברי מרכז הליכוד ולאף אחד מהם אין רקע מקצועי רלוונטי לתפקיד. כל אדם סביר יסכים שהאינטרס הציבורי איננו יכול להישמר בצורה שכזו. דבר נוסף שהעובדה הזו מבהירה הוא שקשה מאוד לחברי הכנסת לבקר את פעילות המועצות התעשייתיות או לקדם חקיקה שתפגע ביכולת השרים "לחלק ג'ובים".

 

 

  

 

 

 

 

אפריל 2004

בעקבות חשיפת מידע על זיהומים בחומרים מסוכנים במועצה התעשייתית תפן, יזמנו בחודש יולי 2003 סיור של חברי כנסת ונציגי משרדי ממשלה במועצה התעשייתית. ראש המועצה מר יגאל שחר, הבטיח ליו"ר הועדה ח"כ ד"ר לאה נס, להגיש בתוך חודש דו"ח מפורט על פליטות מזהמים לשפכים ולאוויר, ב-3 השנים האחרונות. דו"ח השפכים, הוכן ע"י איגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי והוגש רק בפברואר 2004.

 

הנתונים העיקריים העולים מהדו"ח חמורים ביותר, ומצביעים על חריגות של מאות ואלפי אחוזים בפליטת חומרים מסוכנים מסוגים שונים מהמפעלים בתפן. לדוגמא:

• חריגות של 3000% בריכוז המתכת הכבדה ניקל ו- 1500% המתכת כרום בשפכי מפעל טכנולוגית להבים טיטניום.

• חריגה של 160% מהתקן בריכוז המתכת הכבדה קובלט  בשפכי מפעל ישקר.

• חריגות של 10,000% בריכוז פלואורידים בשפכי מפעל טקג'ק.

• חריגות של 300% בעופרת ו-180% בריכוז ליתיום במפעל וולקן.

• חריגה של 10,000% בריכוז זרחן במפעל DCD.(אינה מופיעה בדו"ח אך הופיעה בחומר שהועבר ללאה נס לאחר הסיור, מהמועצה של תפן)

השפכים והקולחין המזוהמים "הומטרו" במשך שנים בחלקת שדה בגבול המועצה התעשייתית, ולעיתים זרמו לנחל כישור ולשמורת נחל בית העמק. אחת החריגות הבולטות ביותר היתה של 400% בריכוז המתכת ניקל, שמשמעותה חריגה של כ- 100 גר' ניקל (כיונים מומסים) מדי יום שחלחלו ישירות למי התהום. ככל הידוע, החריגות עדיין נמשכות והפיקוח של הרשויות, שלא התריעו ומנעו את המפגע בעבר, עדיין לקוי.

 

למרות שהממצאים בדו"ח שערך איגוד ערים גליל מערבי חמורים, יש להדגיש כי הוא נותן למפעלים "הנחות" במדידת החריגות בפליטת השפכים שלהם. המפעלים נבחנים בדו"ח לפי התקן של "הזרמת שפכי תעשיה" ולא לפי התקנים שתוקנו בשנת 2000 במיוחד עבור מפעלי ציפוי ["תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000"]. פירושו של דבר שניתן הכשר לחריגה משמעותית בריכוז מוצקים מרחפים (שהם בעיקר המתכות הכבדות - הגורם העיקרי לזיהום) ונחסך מהמפעלים הצורך להשקיע כסף בהתקנת מתקני שקוע או מסננים.

השפכים "הביתיים" במועצה התעשייתית מטופלים במכון ביולוגי רגיל לטיפול בשפכים. חומרים מסוכנים כמו מתכות וחומרים אנאורגניים אחרים, אמורים להיות מטופלים במכוני טיהור עצמאיים של המפעלים. על פי חוק המים התשי"ט, זיהום מים הינו בין השאר הזרמה של שפכים מזוהמים, בחריגות מהתקן לשפכים, למערכת השפכים הציבורית.

ואולם, העדר אכיפה במועצה התעשייתית, במשך שנים רבות הולידו בעיה סביבתית חמורה: השפכים המזוהמים במתכות, חומצות ושמנים בכמויות הגבוהות במאות ואלפי אחוזים מהתקן, שיבשו את פעולת מכון הטיהור, כך שהקולחין שהוזרמו מהמכון היו מזוהמים גם כן.

חשוב לציין שהתשתית הסלעית של הרכס עליו ממוקם איזור התעשייה, היא תשתית סדוקה ומחלחלת ביותר (קארסט) ועל כן יש חשש גדול לזיהום מקורות המים של הגליל המערבי.

 

הערות כלליות לדו"ח של איגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי

ברוב המפעלים מבוצעת הדגימה מתוך הזרם המאוחד של שפכים סניטריים ושפכי תעשייה. מדידה משותפת מעוותת, ע"י דילול, את הריכוז האמיתי של מזהמים בשפכי תעשיה והיא מנוגדת לחוק העזר להזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב.

• בחלק גדול מהמפעלים שנסקרו בדו"ח, מבוצעות פעולות ציפוי, והם "מקבלים הנחה" באכיפת התקן כי הם נבחנים לפי התקן של "הזרמת שפכי תעשיה" ולא לפי התקנים שתוקנו בשנת 2000 במיוחד עבור מפעלי ציפוי ("תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000"). פירושו של דבר שניתן הכשר לחריגה משמעותית בריכוז מוצקים מרחפים (שהם בעיקר המתכות הכבדות - הגורם העיקרי לזיהום) וחוסך למפעלים התקנת מתקני שקוע או מסננים. "תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000", קובעות שכל מפעל בו מבוצעות, בין היתר, פעולות של ניקוי שטח פני המוצר, ציפוי שטח פנים או צביעה, חייב להתקין מתקן קדם טיפול. נקבע תקן לאיכות הקולחין המצטיין בדרישה מחמירה של 30 מ"ג/ליטר מוצקים מרחפים. מפעל שאינו כולל אחת מפעולות היסוד שצוינו לעיל חייב לעמוד בחוק של "הזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב-1981". ניתוח הסטיות - בהמשך.

• צריכת המים השנתית וריכוז המזהמים בשפכי המפעל מאפשרת לחשב מה תרומתו של כל מפעל בפליטות המזהמים השונים. ניתוח כזה לא בוצע וחבל.

• המפעלים הבעייתיים לא ביצעו סקר שפכים, כפי שנדרשו בהנחיות שהוציא המשרד לאיכות הסביבה בחודש ספטמבר 2002.

הדו"ח משווה את הנתונים לתקן מקל ולא לתקן המחמיר המחויב על פי החוק ומנציח את התפקוד הלקוי של התעשיות במניעת זיהום ושל הרשויות בפעולות האכיפה. כל הנראה הדו"ח מספק ברמת הנתונים, אולם ברמת הניתוח והמסקנות נדרשת בודאות כתיבה מחדש.

 

 

 

צרו קשר للاتصال بنا

עמותת אזרחים למען הסביבה, ת.ד. 1075 פקיעין 24914

טלפון: 04-9997550     

פקס:  04-9978837

הצטרפו אלינו انضموا إلينا