דוח שקט תעשייתי מי מפקח על המפעלים מערב הגלילאיור: נדב רוזנבלום


 שקט תעשייתי - מי מפקח על המפעלים במדינה

 דו"ח ראשון בסדרת הדו"חות של עמותת אזרחים למען הסביבה

הדו"ח המלא להורדה ו/או הדפסה


אודות

תקציר מנהלים

מושגי יסוד

מבוא

דפי מידע על המפעלים

תהליך איסוף המידע

מדינת חוק?

סיכום

המלצות

רשימת מזהמים

תודות

שמירת זכויות יוצרים

פרסום הדו"ח בתקשורת

נספחים

Executive Summary

Conclusions and Recommendations

ملخص التقرير

 

 

 

 

אודות

"שקט תעשייתי - מי מפקח על מפעלי תעשייה?" הוא דו"ח של עמותת אזרחים למען הסביבה, שהתפרם במרץ 2010 ומגלה כי רוב המפעלים במדינה עובדים ללא פיקוח, ובוחן את אופן טיפולן של רשויות הגנת הסביבה  בכל מה שקשור לפיקוח ובקרה על התעשייה במחוז הצפון.

חלק עיקרי מפעילות הארגון מאז הקמתו ועד היום נסב על אזורי תעשייה בכלל ומפעלים תעשייתיים מסוימיםהואיל ומדיניותן של ממשלות ישראל לדורותיהן הייתה לקדם תעשייה בגליל כחלק מתנופת הפיתוח וההתיישבות, אנו עדים בעשורים אלה לריבוי אזורי תעשייה אשר הוקמו ללא תשתיות מספקות ובהיעדר תכנון סביבתי נכון, סמוך ליישובים ולמקורות מים שפירים.
 
הדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרת פרויקט "תעשייה מקיימת". משמעויות שעולות מהסקר אינם מוגבלות לצפון, אלא לשאר אזורי הארץ, שכן שיטת העבודה של הרשויות בצפון, אופיינית לשאר המחוזות במדינה.
 

לכל אזרח במדינה יש תפקיד בשינוי המצב המשתקף, לשם כך חשוב לנו פרסום ממצאי הדו"ח.

 

 
לנוחותך, לינק לעותק המודפס של הדו"ח הראשון -
להורדה והדפסה.

 
____________________________________
כתיבה: עו"ד ג'מילה הרדל ואכים וליאורה אמיתי
ניתוח נתונים: ד"ר ברננדה פליקשטיין
תחקיר ואיסוף נתונים: מיכל ויינטראוב
גרפיקה ומיפוי ובניית האתר: מאיסה תותרי- פאח'ורי, אילה חודרה
עריכה לשונית: דפנה שוופי
 

 

 

 

 

תקציר מנהלים

דו"ח זה הוא פרק ראשון בסדרת פרקים הנכתבים בעקבות עבודה מתמשכת של עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, ששמה לה למטרה לבדוק אם הרשויות מקיימות פיקוח שוטף על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים תעשייתיים, ומה מידת עמידתם בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק.

הדו"ח בוחן מי מנטר, מי מפקח על הניטור, ומי מפקח על פעילות המפעל, אוסף את הנתונים שנצברו במהלך הפיקוח ובהמשך לפי הצורך, במקרים של עבֵרות לכאורה, אוכף את החוק.
הדו"ח הזה הוא ראשון מסדרת דו"חות שאנחנו מתכננים לפרסם בשנתיים הקרובות על התעשייה, והוא מתמקד ב-25 מפעלים במערב הגליל, אשר עליהם הצלחנו לקבל מידע.
 
עיקרי הדו"ח:
  1. רוב המפעלים בצפון אינם עומדים בתנאים שנקבעו להם [מבחינת עמידה בתקנים, במספר הבדיקות או בדיווח לגורם המפקח], הן בתחום האוויר והן בתחום השפכים.

  2. רוב התקנים למניעת זיהום האוויר שנקבעו למפעלים הם מיושנים ואינם מתאימים לדרישות המקובלות כיום בעולם. לחלק מהמפעלים לא נקבעו כלל תקנים למניעת זיהום אוויר מעולם. לעומת זאת בתחום השפכים התקנים מתאימים לדרישות המקובלות בעולם.

  3. אין גורם בקרב הרשויות שמנהל מנגנון של פיקוח ובקרה מסודר ומדויק על מפעלים. המשרד להגנת הסביבה אינו עוקב בהתמדה אחר מילוי תנאי רישיון העסק מצד המפעלים ואינו מחזיק בחלק גדול מהמידע הנחוץ על מפעלים אלה. הדבר מהווה מכשול ראשי ופוגם ביכולת ההרתעה שלו כלפי מפעלים, וגם ביכולתו לנהל, בעת הצורך, הליך משפטי נגד מפעלים מזהמים.
  4. אין איסוף נתונים שיטתי מצד הרשויות על אודות המפעלים. נוסף על כך רוב המידע הנמצא בידי המשרד להגנת הסביבה ואצל הרשויות השונות אינו זמין במחשב או באתרי האינטרנט שלהם.

  5. לאזרח הרוצה לדעת מה קורה במפעל הנמצא בקרבת מגוריו, אין כתובת. ברוב המקרים הוא יצטרך לפנות לכמה רשויות, להמתין לפחות חודשים אחדים עד לקבלת מידע אמין, אם בכלל.

 

חשוב להדגיש כי:

  1. המשמעויות של המסקנות הללו אינן מוגבלות לאזור הצפון. זו אותה "השיטה" בכל מחוזות המדינה. המסקנות הללו גם אינן מוגבלות לתקופה או למקום שנבחנו בדו"ח. חלק מהחומרים המזהמים הם חומרים שארׅתיים רעילים ביותר, חלקם מסרטנים וימשיכו לפגוע באוכלוסייה גם שנים ארוכות לאחר ביצוע העברה. נוסף על כך כידוע מפגע סביבתי אחד יש לו השלכות נרחבות על כל המערכת האקולוגית. למשל, מים מזוהמים פוגעים בתהליך הפוטוסינתזה בצומח. בכך נפגע תהליך ייצור החמצן בצמח ורמת החמצן באוויר יורדת.
  2. המשמעויות של תקנים מקלים ומיעוט הטלת קנסות על מזהמים הן שהמפעלים מקבלים הטבות כלכליות מרחיקות לכת, על חשבון בריאות הציבור.

 

עמידה בתקנים

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

1 מתוך  44% מהמפעלים החורגים מהתקן, יש מפעל אחד שנמצא עומד בתקנים אולם הבדיקה לא בוצעה כנדרש בתנאי הרישיון.

ארבעה מפעלים מתוך ה-76% שחורגים מהתקן הם מפעלים שנמצאו עומדים בתקנים אולם הבדיקות לא בוצעו כנדרש בתנאי הרישיון.

 

 

 

המטרות של הדו"ח הן בראש ובראשונה ליצור שינוי ועל כן נמשיך לפעול במגוון דרכים כדי להשפיע על הרשויות והתאגידים לתקן ולשפר את התנהלותם.

המלצותיו של הדו"ח מכוונות לרשויות, למפעלים, לעובדים, ולציבור.

מכיוון שרוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונות למשרד להגנת הסביבה, יש לשפר בהקדם את כל מערך הפיקוח, וכן את ניהול האכיפה, כדי למצות את כל הסמכויות שמקנה החקיקה, הוותיקה והחדשה.

 

 

 

 

מושגי יסוד

תנאים ברישיון העסק

רישיון לניהול עסק הוא האישור שהרשות המקומית נותנת לבעל עסק, לפתיחתו ולניהולו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, התקנות והצווים שהותקנו על פיו.

צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, 1995- התשנ"ה) מפרט את רשימת העסקים המחויבים גם בקבלת אישורם של משרדי ממשלה (נותני אישור) נוסף על אישור הרשות המקומית ואת פרק הזמן שבו רישיון העסק יעמוד בתוקפו.

המשרד להגנת הסביבה מתנה את אישורו שלו בתנאים ובנהלים הנקראים "תנאים ברישיון עסק" שהוא דורש מהמפעל בטרם יאשר מתן רישיון עסק למפעל בעל השלכות סביבתיות כלשהן. במסמך התנאים הזה קובע המשרד להגנת הסביבה (נותן האישור), את נוהלי העבודה של המפעל וכלליה. בין היתר הוא קובע לעתים את שיטות העבודה, את אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, את אופן הטיפול בפסולת לסוגיה ובשפכים, את תקני הפליטה לאוויר, את תקני איכות שפכים, נוהלי בטיחות, שיטות בדיקות ודיגום, תדירות ומועדי הבדיקות וכיוצ"ב.

התנאים משתנים ממפעל למפעל ומותאמים בצורה פרטנית לכל מפעל לפי תחום הפעילות שלו, היקפה והחומרים שבהם הוא משתמש.

 

סיווג המפעל (A;B;C)

המשרד להגנת הסביבה סיווג את העסקים למיניהם לשלושה סוגים לפי מידת ההשפעה שיש להם על הסביבה. עסקים מסוג A נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים משמעותיים; עסקים מסוג B נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים בינוניים ואילו עסקים מסוג C הם עסקים בעלי היבטים סביבתיים פחותים. יודגש שהקביעה של מידת ההשפעה של המפעל על הסביבה נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה.

סיווגו של המפעל קובע בין היתר את רמת הפיקוח על המפעל ואת הגורם האחראי לפיקוח עליו. מפעלים מסוג C למשל אינם מקבלים תנאים ברישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה, והטיפול בהם נתון בידי היחידות הסביבתיות העירוניות.

כעולה מהדו"ח, המציאות מראה שלא תמיד הסיווג שנעשה למפעל הוא נכון ומתאים, בייחוד כשמדובר במפעלים מסוכנים שמשיקולים שונים סווגו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסיווג C, ולכן רמת הפיקוח עליהם והדרישות מהם הן נמוכות ביותר.

 

צו הרשאה להזרמה לנחל

על פי חוק המים, התשי"ט-1959, הזרמת שפכים לנחלים, לרבות מי קולחין, מי רכז ושפכים, אסורה. לכלל נקבע חריג, והוא סעיף 20י"א לחוק המים, הנותן לנציב המים סמכות להתיר הזרמת קולחין לנחל לגופים מסוימים (רשויות, מפעלים, מכוני טיהור וכו').

צו ההרשאה ניתן על ידי נציב המים בשיתוף ועדה מייעצת שחברים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, נציבות המים והשירות ההידרולוגי. צו הרשאה ניתן בדרך כלל לתקופה קצובה, ובתנאים האמורים להבטיח שהמים המסולקים לנחל יהיו באיכות הנדרשת על פי החוק באופן שימנע או ימזער את זיהום הנחל.

המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף העיקרי שאמור לבצע מעקב ובקרה אחרי ביצוע כל דרישות צו ההרשאה, ולפי הצורך לפתוח בהליכי אכיפה.

 

היתר הזרמה לים

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, 1988 - התשמ"ח ותקנותיו קובעים איסור הזרמת שפכים או פסולת לים בלא היתר או שלא לפי תנאי ההיתר. היתר הזרמת שפכים/פסולת לים ניתן לגופים שונים על ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התמ"ת , משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה ונציג ציבור על פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002.

היתרי ההזרמה לים אמורים לשמש אמצעי פיקוח, בקרה ואכיפה בכל הקשור להזרמת פסולת/שפכים לים, ואמצעי להצבת דרישות למפעלים המזרימים, כדי שיפעלו לשיפור איכות השפכים, לצמצום כמותם, וככל האפשר - להפסקת הזרמתם לחלוטין.

 

BAT - Best Available Technology  (הטכניקה המיטבית הזמינה)

משמעות העיקרון היא כי על המפעל להוכיח שהטכניקות שבהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום ממתקניו, ומקורו בהוראות הדירקטיבה האירופית EC/96/61 המגדירה את הטכניקות הטובות ביותר (BAT) למגזרי התעשייה לסוגיהם. העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם לאמצעים שהם בגדר האפשר.

חוק אוויר נקי, התשס"ח -2008 מגדיר את העיקרון כך:

"הטכניקה המיטבית הזמינה" – הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר, המשמשים בתכנון, בניה, הפעלה ותחזוקה של מקור זיהום ושל פעילות המתבצעת בו, או טכנולוגיה ואמצעים כאמור שייעודם מניעה או צמצום זיהום אוויר, המוספים למקור הפליטה.


בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע

בדיקות תקופתיות הן בדיקות ודיגומים אשר מפעלים נדרשים לעשות באופן ובתדירות שנקבעו להם בתנאי רישיון העסק. בדרך כלל המפעלים נדרשים להעביר את תוצאות הבדיקות הללו למשרד להגנת הסביבה ו/או אל היחידה הסביבתית האזורית ו/או לרשות המקומית ו/או להשאירן אצלם ולהעמידן לעיון לפי דרישת מי מהמגופים הנ"ל.

בדיקות פתע הן בדיקות שהמשרד להגנת הסביבה ו/או היחידה הסביבתית עושים במפעלים בלא הודעה מוקדמת. מספר זה של בדיקות הוא מצומצם ביותר, בעיקר בשל חוסר תקציב וכוח אדם.

 

 

 

 

מבוא

האם מתנהל בישראל מעקב שיטתי ומוסדר אחר ההתנהלות הסביבתית של מפעלי תעשייה?

דו"ח זה מסכם עבודה של שלוש שנים שעשתה עמותת אזרחים למען הסביבה, בה שמה לה למטרה לבדוק שתי שאלות:

·   האם הרשויות מקיימות פיקוח שוטף על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים תעשייתיים?

·   האם המפעלים עומדים בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק?

 
מי נפגע מהיעדר פיקוח על התעשייה ומעקב אחר פעילותה?

משאבי הסביבה, בריאות הציבור ובעיקר - ילדים, הכלכלה הישראלית, התיירות - בקיצור: כולנו.

 
במה עוסק הדו"ח?

הדו"ח עוקב אחר קיום הוראות החוק בדבר דיגום וניטור של פליטות מהתעשייה. הדו"ח בוחן מי מנטר, מי מפקח על הניטור, ומי מפקח על פעילות המפעל, אוסף את הנתונים שנצברו במהלך הפיקוח ובהמשך לפי הצורך, במקרים של עבֵרות לכאורה, אוכף את החוק.

בין השאר הדו"ח חושף היעדר שיטתיות באיסוף המידע על אודות המפעלים ומגלה כי למעשה אין גורם בקרב הרשויות שמנהל מנגנון של פיקוח ובקרה מסודר ומדויק  [1] על מפעלים. אנחנו יודעים תמיד לטעון שאין אכיפה, אולם דו"ח זה מאיר פינות אפֵלות נוספות המבהירות מדוע אין נעשות פעולות אכיפה. כשאין איסוף נתונים שיטתי, אי-אפשר לבצע אכיפה. למשל, אם רק תוצאה אחת מתקבלת על חריגה מאחד התקנים, כלומר על עברה לכאורה על החוק, אי-אפשר לפתוח בהליכים שכן אי אפשר להסתמך על ראיה אחת בלבד. ולכן "השיטה" של אי-הסדר משתלמת מאוד למנגנוני הפקידות לסוגיהם. היא מבטיחה מיעוט עשייה - בכל המישורים.

הבעיות הנובעות מהשיטה, שאִתן תושבי מדינת ישראל נאלצים להתמודד הן: זיהום אוויר ומים, מפגעי רעש ופסולת, היעדר שקיפות במידע, היעדר יכולת השפעה וכן בעיות ניהול של אזורי התעשייה. יש עדויות לפגיעה משמעותית בבריאות התושבים החיים בסביבת אזורי התעשייה ואף לנזק בלתי הפיך לקרקעות ולמי תהום.

המידע על הנזק הכלכלי שנגרם למשק הישראלי עקב זיהום סביבתי ופגיעה במשאבי טבע מתחיל להתגלות רק בשנים האחרונות, ויש סכנה שכאשר יתבררו משמעויות הנזק, וייעשו פעולות לצורך תיקונו או מזעורו, כבר יהיה מאוחר מכדי להציל.

במרבית אזורי התעשייה כבר יש קרקעות מזוהמות והנזק הנגרם מכך הוא רב, גם בטווח קצר וכמובן לטווח ארוך. למשל, בהקשר של מי תהום הפגיעה אינה מוגבלת לאזור הסמוך לתעשייה, אלא יכולה להשפיע אף במרחק רב ממקור הזיהום, לפי הזרימות של אפיקי מי תהום. קשה מאוד להעריך את עלויות הנזק, אולם מדובר במיליארדי שקלים המושתים על המשק הלאומי. הפגיעה במים ובקרקע מנזקי התעשייה גם אינה מוגבלת רק לדור הנוכחי והיא בהחלט עלולה להיות משמעותית הרבה יותר לדורות הבאים.

כך, למשל, קרה בקרקעות תע"ש ברמת השרון, ובמתחם אזור התעשייה הדרומי של עכו שנפגעו מהזיהומים החמורים של קרית הפלדה ותעשיות אלקטרוכימיות.

בחלק העליון של נחל געתון נמצאו, למשל, ריכוזים גבוהים של מתכות שמקורן בסילוק לא מוסדר של פסולת מתעשיות באזור [2], ויש עוד דוגמאות רבות מספור.

בייחוד חמורה הבעיה בסביבות מגורים של אוכלוסיות מוחלשות. על פי רוב, בישובים שבהם חיים תושבים בעלי רמות הכנסה גבוהות, אנו רואים פעילות נמרצת יותר מצדם ובכמה אפיקים כדי למזער נזקים ולהרחיק מפגעים מקרבת המגורים, ואולם אוכלוסיות מוחלשות בדרך כלל אינן פעילות בתחום זה וברוב המקרים הן אף חסרות אמונה שיש בכוחן להביא לשינוי ולשיפור.

בהרבה מהמקרים שמעורבים בהם סיכונים הקשורים לתעשייה, קיימים גם קשרים מורכבים בין הון לשלטון שאנו, האזרחים, מוגבלים ביכולת להתיר. נוסף על כך קיים חוסר במידע ובשל כך חוסר יכולת להשפיע על הטיפול בבעיות, על קבלת החלטות בניהול אזורי התעשייה או בפיקוח על מפעלים בכלל.

לאזרח אין שום אפשרות לבדוק את הפליטות של המפעלים שבסביבת מקום מגוריו. אפשרות זו מוטלת רק על המפעלים בעצמם ועל הרשויות המפקחות.

אף שמדינת ישראל משופעת בחוקים סביבתיים, וחלקם אף מהמתקדמים בעולם, המצב בתחום הפיקוח והאכיפה במדינה הוא בשפל המדרגה,ומכמה סיבות, בין היתר כיוון שהרשויות מעוניינות לקדם את הפיתוח התעשייתי.

 
מטרות

בשנת 2007 החליטה העמותה להעמיק את הידע של הארגון על הפעילות התעשייתית במחוז הצפון. כך נוצר פרויקט "תעשייה מקיימת", שמטרותיו לחקור את הפעילות הכלכלית והתעשייתית במחוז, לאתר מידע על אודות פעילות תעשייתית שאינו חשוף כדבר שבשגרה לידיעת הציבור, במטרה להגביר את הנגישות של הציבור ושל מקבלי ההחלטות לנעשה במפעלי התעשייה הרבים שבמחוז.[3]

בד בבד החליטה העמותה לקדם את "חוק המידע הסביבתי" שמטרתו לחשוף מידע לסוגיו, לידיעת הציבור ולקדם את "חוק המזהם משלם" שמטרתו לשלול את הכדאיות הכלכלית בזיהום הסביבה. חוקים אלו ואחרים [4] ייצרו בעתיד מציאות שונה במפת המפגעים הסביבתיים בארץ, ובייחוד בסקטור התעשייתי.

מטרה נוספת של הפרויקט היא קידום השיח עם גורמי התעשייה כדי לקדם מודעות, יישום של טכנולוגיות סביבתיות מתקדמות וקידום פתרונות לבעיות סביבתיות.

 

שיטות העבודה

לצורך הכנת הדו"ח מיפינו 12 אזורי תעשייה במערב הגליל ובדקנו את הימצאותם של המפעלים בשטח וכן איתרנו את מיקומו של כל מפעל על גבי תצ"א [5]בסך הכול מיפינו 877 מפעלים מתוך רשימה של 1181 שאיתרנו באזור מערב הגליל .

לאחר שלב המיפוי החל תהליך מיונם של 100 המפעלים ה"מדאיגים" ביותר ובהמשך התחלנו לנסח בקשות מיוחדות על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 בנוגע להם.

בעקבות קשיים מרובים שנתקלנו בהם בניסיונותינו לקבל נתונים מהרשויות, הצלחנו לבסוף לאסוף נתונים חלקיים רק על 25 מפעלים מתוך כל המפעלים שסקרנו, מיפינו ובדקנו.

 

 

 

 

דפי מידע על המפעלים

  1. אבן קיסר
  2. זוגלובק 2000
  3. זוגלובק תשלובת נקניק נהריה
  4. זוגלובק משחטה שלומי
  5. קליל תעשיות
  6. דלתא טקסטיל חטיבת הבדים
  7. טבעול
  8. טרילידור סורגים מתקפלים
  9. כרמוכרום
  10. מילוטל
  11. סלריס
  12. פרופאל
  13. קולורס הגליל
  14. דימר
  15. פלוריש
  16. נוגה הנדסה
  17. מצברי תעשיה לישראל
  18. מחצבת אבן וסיד שגב
  19. נופת דגן
  20. אגמו ורגוס
  21. סידב מעגלים מודפסים
  22. פטרוס תעשיות
  23. שמר מתכת
  24. תדביק
  25. בית חולים גליל מערבי

 


 

 

תהליך איסוף המידע

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן בפרק זה: חוק חופש המידע או החוק) קובע בסעיף 1 כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". סעיף זה מעגן את הזכות לקבלת מידע כאחת מזכויות היסוד במשטר הדמוקרטי. הזכות לקבלת מידע היא זכות מהותית המהווה תנאי בסיסי להגשמה ומימוש של זכויות חשובות אחרות כגון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. מימוש רעיון חופש המידע יקדם ערכים חברתיים כגון שוויון וכיבוד זכויות האדם, ישמור על שלטון החוק ויאפשר לבצע בקרה טובה יותר של הציבור על פעילות השלטון.

בכל הנוגע למידע על איכות הסביבה זכות זו מקבלת משנה תוקף מאחר שהמידע הכרחי ליכולתם של אזרחים ורשויות למנוע נזק לבריאות התושבים, לאיכות חייהם ולמשאבי הסביבה. עמדה זו באה לידי ביטוי גם בחוק וגם בפסיקה.

חוק חופש המידע נותן מעמד מיוחד למידע הנוגע לאיכות הסביבה ולציבור המתעניין בו [6]. החוק והעיקרון החשוב הגלום בו היו אמורים לשמש כלי עזר ראשי בפעילויות ציבוריות המיועדות להגן על הסביבה או להתריע מפני מפגעים סביבתיים. 

מתברר שבמדינת ישראל כלי זה משמש לעיתים קרובות מדי, לטעמנו, דווקא כמכשול עיקרי בדרכן של פעילויות ציבוריות, כמו במקרה של דו"ח זה. המאבק על הזכות לחופש מידע היה הגורם לעיכוב פרסומו של הדו"ח בשנתיים לפחות.

זו גם הסיבה ליוזמתנו לתיקון החוק בשנת 2005 ולהוספת סעיף 6א בתיקון מס' 3 (מידע על איכות הסביבה) [7]. סעיף זה, שכותרתו: מידע על איכות הסביבה, קובע את חובתה של רשות ציבורית להעמיד לרשות הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה, באתר האינטרנט של הרשות הציבורית ובדרכים נוספות שיקבע השר לאיכות הסביבה. התיקון שינה את המצב שקדם לו, בו היה על מבקש המידע לטרוח ולהשיג את המידע על איכות הסביבה בעצמו.

אולם למרבה הצער החוק שתוקן כבר בשנת 2005 אינו מיושם עד היום.
תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות),  אשר פורסמו ב-4 במארס 2009, יחולו על הרשויות רק בספטמבר 2010 (ועל חלק מהרשויות המקומיות שנה וחצי לאחר מכן). להלכה, על פי המצב הקיים, יש להגיש בקשה מיוחדת על פי החוק כדי לקבל מידע סביבתי מהרשויות.

מאחר שרוב המידע הנמצא היום בידי הרשויות אינו זמין על גבי מחשב, יהיה קשה מאוד ליישם את סעיף 6א לחוק ביום כניסת התקנות לתוקף, לרבות בעניין מידע הנמצא במשרד להגנת הסביבה וסביר להניח כי עבודת העברת המידע אל רשת האינטרנט תארך זמן רב.

כאמור במבוא לדו"ח זה, הכנת סקר התעשיות, החלה כבר בשנת 2007 בכוונה לפרסם דו"ח מקיף על אודות 100 מפעלים בגליל המערבי, מתוך רשימה של כ-1200 מפעלים.

כשלוש שנים לאחר תחילת העבודה רואה אור דו"ח על אודות 25 מפעלים בלבד, וגם הוא מסתמך על נתונים מועטים יחסית שהצלחנו לחלץ מבין "שיני" הרשויות.

כאן ראוי לצטט את  דבריו של השופט חיים כהן, שכתב כבר בשנת 1971, בעת שכיהן כמ"מ נשיא בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין שפירא [8]:

"...לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן, וכשלעצמה אין לה זכויות או חובות נוספות על אלה, או שונות ונפרדות מאלה, אשר הן נובעות מנאמנות זו או הוקנו לה או הוטלו עליה מכוח הוראות חקוקות".

מצער מאוד לגלות שארבעים שנה אחרי פסק הדין הנ"ל, ושנים רבות אחרי חקיקת חוק חופש המידע, ותיקונו [9], טרם הפנימו המדינה ורשויותיה את התפיסה שמידע נמצא בידיהן רק בנאמנות עבור הציבור.

 

תיאור תהליך קבלת המידע

חוות הדעת שבדו"ח זה הסתמכה בעיקר על נתונים שקיבלנו מהרשויות וגם מהמפעלים עצמם כפי שנפרט להלן. המידע נאסף בעקבות הגשת בקשות על פי חוק חופש המידע מהמשרד להגנת הסביבה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים גליל מערבי. חלק מהמידע נתקבל מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות  פניות שנשלחו אליהם בדואר רשום לקבלת תגובתם וחלקו מבוסס על מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע).

נבהיר תחילה כי בהשתמשנו במונח "מידע" בדו"ח זה, כוונתנו היא ל"מידע" שקיבלנו על המפעלים, והוא המידע אשר חוות דעת זו מסתמכת עליו. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה מסיבות שונות שאינן תלויות בה.

כמו כן, מאחר שאיסוף המידע ארך תקופה ארוכה, כפי שיפורט להלן, הרי בחלק מהמקרים המידע שמוצג כאן מתייחס לטווח משתנה של שנים בין שנת 2006 לשנת 2009.

המידע שהתבקש הוא:

  1. התנאים לרישיון עסק של כל מפעל.

  2. היתר הרעלים של המפעל [10].
  3. תוצאות בדיקות סביבתיות, מהשנתיים האחרונות לפני הגשת הבקשה, המתחייבות על פי התנאים ברישיון העסק.

 

הניסיונות לקבלת מידע על המפעלים כללו בין היתר:

1. פנייה למשרד להגנת הסביבה, מחוז צפון. תשובת המשרד (שנמסרה בעל-פה) הייתה כי אין ביכולתו לספק מידע הנוגע לרשימה כה ארוכה (100) של מפעלים וזאת משתי סיבות עיקריות:

א. מחסור בכוח אדם [11].

ב. חלק רב מהמידע המבוקש אינו נמצא במשרד להגנת הסביבה, אלא באיגוד ערים גליל מערבי.

2. פנייה בבקשה [12] על פי חוק חופש המידע לאיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי (להלן: האיגוד). האיגוד דחה את הבקשה על הסף. מאז ובמשך שנתיים ניהלנו עם האיגוד והעומדים בראשו סדרה ארוכה של התכתבויות, שיחות ופגישות, וגם לאחר ניהול הליך משפטי סירב האיגוד למסור כל מידע שהוא, בלא כל סיבה מוצדקת, ותוך הפרת הוראות החוק. רק בעקבות התערבות הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, נעתר האיגוד חלקית לבקשתנו, ומסר מידע על 17 מפעלים בחודש ינואר 2010. בשל העיכוב במסירת המידע לא היה אפשר לכלול את המידע שנתקבל מהאיגוד בדו"ח הנוכחי, והוא יפורסם בדו"חות הבאים, שאותם נפרסם בקרוב.

3. פנייה לרשויות המקומיות שבתחום שיפוטן נמצאים המפעלים. הפנייה העלתה מצב עגום ביותר בכל הקשור לנושא חופש המידע ברשויות המקומיות: ברוב הרשויות אין ממונה על ישום החוק על אף דרישת חוק חופש המידע. במקרים שבהם מונה אחראי ליישום החוק, מצאנו פקיד שיש לו תפקיד עיקרי אחר, ויישום חוק חופש המידע הוטל עליו כתפקיד שולי. במרבית המקרים נציגי הרשויות לא הבינו כלל את מהות הבקשה, ו/או לא הכירו בחובתם לפעול על פי החוק ו/או לא ידעו לאתר את המידע המבוקש [13].

חשוב לציין שברוב הרשויות המקומיות חל שינוי בעמדה של הרשות כלפי בקשותינו. השינוי התחולל רק בעקבות מסכת ארוכה (לפעמים מעל שנה) של שיחות, התכתבויות והסברים עם פקידי הרשויות על החוק, הוראותיו וחשיבות יישומו. השינוי שהצלחנו לחולל הוא התחלה בלבד של תהליך הפנמת החוק. כאשר ארגונים ואזרחים רבים יותר, לרבות עיתונאים, יפנו לרשויות וידרשו לקבל מידע, ויעמדו על זכותם לקבלו, יש לשער שהמציאות בעניין יישום חופש מידע בישראל תשתפר במידה ניכרת.


4.  קבלת המידע מהמשרד להגנת הסביבה

בעקבות הקושי לקבל מידע מכל הגורמים שהוזכרו לעיל, פנינו שוב למשרד להגנת הסביבה בבקשות רשמיות על פי החוק, ובכל בקשה ציינו רשימה מצומצמת של מפעלים (עשרה בממוצע).

 

גם כאן הדרך לא הייתה סלולה לפנינו ונתקלנו בקשיים, ליקויים וכשלים רבים בהתנהלות המשרד להגנת הסביבה בכל הקשור למידע סביבתי:

 

      א. בחלק מהמקרים היה איחור במסירת המידע מעבר למועדים הקבועים בחוק חופש המידע. 

      בהמשרד להגנת הסביבה אינו מחזיק בחלק גדול מהמידע על המפעלים, אף שלפי תנאי הרישיון שלהם הוא אמור להחזיק בו.                 

          למשל:

          1. חלק גדול מממצאי הבדיקות הנעשות על ידי המפעלים אינם מועברים למשרד להגנת הסביבה על אף החובה לעשות כן לפי

              תנאי הרישיון, והמשרד אינו עוקב ו/או אינו מפקח על כך [14].

          2. המשרד להגנת הסביבה אינו מחזיק בתנאי רישיון העסק שהוא הוציא לחלק מהמפעלים. בחלק מהמקרים נענינו כי המשרד אינו         

              מחזיק בשום רשומה בנוגע למפעלים מסוימים [15].

      ג. במהלך הטיפול בחלק מהבקשות לפי חוק חופש המידע, המשרד להגנת הסביבה מקבל את התנגדות המפעלים למסירת המידע (בין

         שמדובר בתנאי רישיון [16] או בהיתר רעלים [17]), לעתים בלא כל הצדקה, ובלא מתן הזדמנות למבקש המידע להשמיע את

         טענותיו. מצב זה מהווה פגיעה קשה בעקרון חופש המידע.

 

חוסר האחידות בתנאים המוצבים למפעלים ובדרישות מהם בכל הקשור להצגת מידע לרשויות ובמסירתו מקשה את איתור המידע, ופוגע מאוד ביכולתן של הרשויות לפקח על המפעלים. למשל, בתנאים המפורטים בחלק מן הרישיונות של המפעלים הם נדרשים להעביר תוצאות בדיקות שפכים למשרד להגנת הסביבה, בחלקם - לאיגוד הערים ו/או ליחידה הסביבתית ו/או לרשות המקומית, ולפעמים הם נדרשים להציג אותן רק אם יידרשו לכך [18].

 

סיכום

1. לאזרח המבקש לקבל מידע על מפעל הנמצא בקרבת מגוריו, אין כתובת לפנייתו. ברוב המקרים הוא יצטרך לפנות לכמה רשויות, להמתין לפחות חודשים אחדים עד לקבלת מידע, חלקי בדרך כלל.

2. רוב המידע הנמצא בידי המשרד להגנת הסביבה ובידי הרשויות האחרות אינו מופיע במחשב או באתרי האינטרנט שלהם.

3. המשרד להגנת הסביבה אינו עוקב אחר ביצוע תנאי רישיון העסק שהציב למפעלים ואינו מחזיק בחלק גדול מהמידע על מפעלים אלה. עובדה זו מציבה מכשול ראשי בדרכו לנהל, בעת הצורך, הליך משפטי נגד מפעלים מזהמים.

 

 

 

 

 

מדינת חוק

מדינת ישראל היא אחת המדינות המשופעות בחוקים סביבתיים. מעיון במאות דברי החקיקה הקיימים כיום אפשר להתרשם שמדובר במדינה שנושא ההגנה על הסביבה ועל התושבים נמצא בראש סדר העדיפויות שלה. תמונת המצב מראה פער עצום בין החקיקה ובין המציאות בשטח.

שפע זה של דברי חקיקה מטיל על הרשויות מגוון רחב של חובות וסמכויות של פיקוח ואכיפה על מזהמים, החל באיסוף שיטתי של מידע, הטלת קנסות ועיצומים מנהליים וכלה בסגירת מפעלים והטלת עונשי מאסר על נושאי משרה בתאגידים.

שנת 2008 הייתה שנה רוויית חקיקה סביבתית מהמתקדמות בעולם, שהתווספה על המאגר הגדול של החקיקה הקיימת. להבדיל מהחקיקה הקודמת, החקיקה החדשה מתאפיינת במנגנונים מתקדמים ואפקטיביים האמורים להוות תמריץ לרשויות להשתמש בסמכויותיהן. לצערנו, כפי שנפרט בהמשך, גם בכל הנוגע לחוקים חשובים אלו נחוץ לחץ ציבורי כדי שהרשויות יעשו בהם שימוש.

 

האם יש מגמות של הגברת האכיפה ומדיניות של אפס סובלנות כלפי מעוולים סביבתיים?

לחלוטין לא.

משנכנס השר גלעד ארדן לתפקיד לפני כשנה נתבשרנו כי יש בדעתו לייעל את מערך האכיפה, וכי המשרד להגנת הסביבה ינהיג מדיניות של אפס סובלנות כלפי מזהמים. אמנם לאחרונה פורסם נוהל אכיפה חדש של המשרד להגנת הסביבה, אולם לצערנו הדרך ליישום רצונו, אותו ביטא במלוא הכנות, במגוון דרכים ובמספר רב של הזדמנויות – עוד ארוכה וקשה.

למרות ההישגים המרשימים בתחום החקיקה, מערך הפיקוח והאכיפה [19] אינו מצליח להדביק את ההתקדמות הזאת ונשאר הרחק מאחור. הכשלים נובעים מבעיות ניהול מערך האכיפה, וכן ממחסור חמור בכוח אדם מקצועי במחוזות של המשרד להגנת הסביבה ובתחומי סמכותם של איגודי הערים לאיכות הסביבה. רבות כבר נכתב ונאמר על היעדר אכיפה סביבתית. הדו"ח "שקט תעשייתי" מראה כי המחדל המתמשך בתחום האכיפה מתחיל בכשל במנגנוני הפיקוח והבקרה.

כשאין איסוף נתונים שיטתי, אי-אפשר לבצע אכיפה. למשל, אם רק תוצאה אחת מתקבלת על חריגה מאחד התקנים, כלומר על עברה לכאורה על החוק, אי-אפשר לפתוח בהליכים, שכן אי-אפשר להסתמך על ראיה אחת בלבד. "השיטה" של אי-הסדר באה לידי ביטוי בניהול רשלני של תיקי חקירה ובהמשך בהגשת כתבי אישום בלא ראיות מספקות. התוצאה בסוף הדרך היא זיכויים של מעוולים סביבתיים במקום הרשעתם, כמו במקרה של כרמל אולפינים [20] ותעשיות אלקטרוכימיות [21] ושורת הדוגמאות עוד ארוכה במיוחד [22].

בעניין כרמל אולפינים מתח השופט דניאל פיש ביקורת חריפה על התנהלותו של המשרד להגנת הסביבה:

"תכלית קיומו של המשרד להגנת הסביבה הינה אחת, להגן על הסביבה ובריאות הציבור ולאחרונה אף דאג המשרד לשינוי שמו על מנת להדגיש את ייעודו... במשך שנים המשרד להגנת הסביבה לא השכיל להפעיל את הסמכויות הייחודיות שניתנו בידיו... ועל כן המשרד להגנת הסביבה נכשל בהגנה על הציבור".

 

יישום לא מספק של החוקים

חלק מהחוקים חוקקו כבר בימי קום המדינה, אולם מאז ועד היום רשויות האכיפה למיניהן נרתעות מלעשות שימוש מלא ואפקטיבי בהם. החשש מפגיעה בהתפתחות התעשייה ובפרנסת העובדים מהווה חסם מרכזי בפני יישום החוקים הללו, ובאופן פרדוכסלי מתעלם משיקולים חשובים לא פחות כגון הגנת בריאות העובדים, הגנת בריאות הציבור וכמובן הגנת משאבי הסביבה.

לסיכום: אי-שימוש בסמכויות, בייחוד כאשר סמכויות אלו נועדו להגן על חייו ובריאותו של האדם, הוא עברה על החוק ופגיעה אנושה בתושבי מדינת ישראל ובמשאבי הסביבה.

 

חוק אוויר נקי , התשס"ט-2008

זהו חוק מקיף ביותר שיאפשר התמודדות אמיתית עם זיהום האוויר הקשה הקיים בארץ. החוק הסמיך את המשרד להגנת הסביבה להיות הגורם המוביל הן מבחינת האחריות והן מבחינת הסמכויות במניעת מפגעי זיהום אוויר. בתחום התעשייה, החוק מבוסס על ההסדרה הנהוגה באירופה, הקובעת חובת יישום הטכנולוגיה המיטבית הזמינה, ה-BAT.  אמנם מדובר בחוק מודרני מאוד ומתקדם, אך הוא ייכנס לתוקף רק בתחילת 2011 והיישום יוחל באופן הדרגתי ויתחיל ברשימה מצומצמת מאוד של המפעלים המסוכנים ביותר.

המשמעות היא שנצטרך להמתין עוד שנים רבות ליישום מלא ומקיף של החוק בכל ענפי התעשייה. כך גם משתמע מדבריו של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן [23]:

"החל משנת 2011 יחויבו כ-150 ממפעלי התעשייה המשמעותיים להצטייד בהיתר פליטה באופן הדרגתי (עד שנת 2015) על פי הסקטורים השונים, כאשר הסקטורים הראשונים הנדרשים להצטייד בהיתר הם תעשיית המתכת והתעשייה המינרלית. המשרד שוקד בימים אלה על בניית התשתית ליישום החוק, כאשר ההתמקדות בשלב זה היא על בניית התשתית להגשת הבקשה להיתר פליטה וכן התשתית לערכי הסביבה השונים שהוגדרו בחוק ושאליהם צריכים המפעלים להתכוונן בבקשות להיתרי הפליטה".

 

חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית-סמכויות פקחים) , התשס"ח-2008

החוק מקנה סמכויות אכיפה של 17 חוקים סביבתיים [24] לפקחים של הרשויות המקומיות שיעברו הכשרה מיוחדת לכך. ברשויות שבהן יש יותר מ-20,000 תושבים, מדובר בסמכות חובה של מינוי פקחים. החוק הופך את הרשויות המקומיות לזרוע אכיפה עיקרית במערך האכיפה הכללי ומקנה להן סמכויות נרחבות. חשוב לציין שיש בחוק תמריץ להפעלתו בידי הרשויות המקומיות, שכן נקבע בו מנגנון כלכלי של קנסות, שההכנסות מהם ייכנסו לקופת הרשויות. החוק נכנס לתוקף רק בתחילת 2010, אולם היישום שלו טרם החל במרבית הרשויות.

 

חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008

זהו חוק רוחבי המעדכן ומתקן 13 חוקים סביבתיים בישראל תוך החמרת הענישה של הגורמים המזהמים בלא רישיון, ונוסף על כך קובע מנגנון גבייה גם מגורמים המזהמים על פי רישיון. החוק, המבוסס על העיקרון של "המזהם משלם", כולל מנגנונים מתקדמים של ענישה כלכלית, מִנהלית ופלילית נגד מזהמים. מנגנונים אלו אמורים להקל את עבודת האכיפה של הרשויות, ולתמרץ מפעלים לעבור לטכנולוגיות נקיות יותר.

אחד המנגנונים החשובים שנקבעו בחוק הוא הטלת עיצומים מנהליים, ואף שהמנגנון זמין ופשוט ליישום, המשרד להגנת הסביבה עדיין אינו עושה בו שימוש.

 

תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009

אחת הבעיות המרכזיות כיום היא חוסר שקיפות בכל הנוגע למידע סביבתי ולהפרות חוק הנגרמות על ידי המזהמים. התקנות ייכנסו לתוקף באוגוסט 2010 ובנוגע לחלק מהרשויות המקומיות - רק שנה וחצי מאוחר יותר.

מאחר שרוב המידע הנמצא היום בידי הרשויות אינו זמין על גבי מחשב, יהיה קשה מאוד ליישם את סעיף 6א לחוק ביום כניסת התקנות לתוקף, לרבות בעניין מידע הנמצא במשרד להגנת הסביבה וסביר להניח כי עבודת העברת המידע אל רשת האינטרנט תארך זמן רב.

 

 

 

 

סיכום

דו"ח זה מנתח נתונים על 24 מפעלים ובית חולים אחד: מידת התאמת התקנים ברישיונות העסק שלהם, שיטת המעקב ואיסוף המידע עליהם ברשויות, ומידת עמידתם בתקנים שנקבעו להם על ידי המשרד להגנת הסביבה.

 

 

מידת עמידה בתקנים

חלק ניכר מהמפעלים אינו עומד בדרישות גם בתחום זיהום האוויר וגם בתחום מניעת זיהום מים. לעתים מדובר במפעלים החורגים מהתקן, לעתים מדובר באופן ביצוע הדגימות [25], או במסירת המידע לגורם המפקח. בתחום הפיקוח על זיהום אוויר רוב התקנים מיושנים ואינם תואמים את התנאים המקובלים. המשמעות של אי-עמידה בתקנים היא גרימת זיהום סביבתי. המפעלים לא שילמו על הזיהום הסביבתי שיצרו, גם אם הם ביצעו הליכים המשפרים את מידת עמידתם בתקן. רובם עדיין מתנהלים באותו אופן מזהם. חלק מהחומרים המזהמים הם חומרים שארִתיים רעילים ביותר, חלקם מסרטנים וימשיכו לפגוע באוכלוסייה גם שנים ארוכות לאחר ביצוע העברה [26].

 

התאמת התקנים

בתחום השפכים ראינו התאמה של התקנים ברישיונות העסק לדרישות המקובלות בעולם. התקנים למניעת זיהום האוויר אינם מתאימים לדרישות המקובלות כיום בעולם, בחלק ניכר מהמפעלים. משמעות הדבר היא שהמפעלים מקבלים הטבות כלכליות מרחיקות לכת, על חשבון בריאות הציבור. כך קבע גם השופט דניאל פיש [27] בעניין בתי זיקוק לנפט בע"מ:

"... היה בכך גם מתן הטבה כספית מופלגת למפעל כיוון שאי-התקנת תקנים מחמירים, ברורים וחד-משמעיים, התיר לו להחצין את עלויות הסיכונים הסביבתיים הכרוכים בפעילותו על כלל הציבור".

 

מעקב הרשויות ונגישות הציבור למידע

  • מעקב הרשויות מתנהל באופן רופף ובניגוד לתנאים ברישיון העסק, והדבר מקשה את היכולת של הרשויות עצמן לפקח, ומונע איסוף שיטתי של מידע על כל מפעל אצל רשויות השלטון [28]. לאזרח המבקש לקבל מידע על מפעל הנמצא בקרבת מגוריו, אין לאן לפנות. ברוב המקרים הוא יצטרך לפנות לכמה רשויות, להמתין לפחות חודשים אחדים עד לקבלת מידע, חלקי אם בכלל [29].
  • רוב המידע הנמצא בידי המשרד להגנת הסביבה ובידי הרשויות האחרות אינו מופיע במחשב או באתרי האינטרנט שלהם.
  • המשרד להגנת הסביבה אינו עוקב אחר ביצוע תנאי רישיון העסק שהציב למפעלים ואינו מחזיק בחלק גדול מהמידע על מפעלים אלה. עובדה זו מציבה מכשול ראשי בדרכו לנהל, בעת הצורך, הליך משפטי נגד מפעלים מזהמים.

 
 
 
 

המלצות

למשרד להגנת הסביבה וליחידות הסביבתיות

מכיוון שרוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונות למשרד להגנת הסביבה, יש לשפר בהקדם את כל מערך הפיקוח וכן את ניהול האכיפה, כדי למצות את כל הסמכויות שמקנה החקיקה, הוותיקה והחדשה. ובפירוט:

  • על המשרד להגדיל משמעותית את התקנים של המשרד להגנת הסביבה ולגייס כוח אדם מקצועי למחוזות וליחידות הסביבתיות [30] כדי שיוכלו ליישם את כל מנגנוני הפיקוח והבקרה. מחויבותה של ממשלת ישראל לבריאות תושביה חייבת להיות קודמת בסדרי העדיפויות של המשרד לעומת כל פעילות אחרת.
  • עליו לשפר את נוהלי העבודה במנגנוני האכיפה של המשרד, ולבצע את תהליך איסוף הראיות באופן מקיף ומקצועי יותר [31], כדי שבהמשך הדרך יוכל מערך האכיפה להגיש כתבי אישום קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העברה. כך יובטח ייעול ההליך הפלילי ויימנעו סחבת ופגיעה מתמשכת בסביבה.
  • עליו להגדיר תכנית פיקוח ואכיפה בהתאם לקווים מנחים שנקבעו מראש ולפרסמה לרשויות ולציבור [32].
  • עליו להגדיר נוהל מוסדר של תנאי איסוף המידע, חלוקת התחומים ואזורי הפיקוח בין המחוז של המשרד להגנת הסביבה, היחידות הסביבתיות האזוריות והרשויות המקומיות ויש לפרסמו, כדי שלכל מפעל יהיה ברור מי הוא הגורם המפקח עליו, וגם הציבור ידע למי לפנות.
  • עליו להפסיק את ה"משא ומתן" עם הגורמים המזהמים בכל הקשור לתנאים ברישיון העסק ולהתאים את התנאים לסטנדרטים המקובלים.
  • עליו להטיל על המפעלים חובת פרסום מידע, בתנאי רישיון העסק של כל מפעל, בדבר יישום טכנולוגיות מיטביות (BAT) ותוצאות דיגום תקופתי באתרי האינטרנט שלהם.

לרשויות המקומיות

  • עליה להטיל על המפעלים חובת פרסום מידע, בתנאי רישיון העסק של כל מפעל, בדבר יישום טכנולוגיות מיטביות (BAT), ותוצאות דיגום תקופתי באתרי האינטרנט שלהם.

למפעלים

  • על המפעלים ליישם טכנולוגיות מיטביות (BAT) ביוזמתם ושלא להמתין לדרישות מיוחדת בתקנות. בעולם כבר הוכח שאמנם מדובר בהשקעות, אך יישום טכנולוגיות להפחתת זיהום הן כלכליות לטווח ארוך [34].
  • עליהם לערוך בדיקות תקופתיות בסביבת העובדים, לפי הקבוע בחוק, ולכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים המוחזקים במפעל ונמצאים בתהליך הייצור.
  • עליהם לפרסם מידע על ישום טכנולוגיות מיטביות (BAT), ותוצאות דיגום תקופתי של המפעלים באתרי האינטרנט שלהם. הציבור אינו מאמין עוד לאמירות כלליות, שעל פי רוב מופיעות בפרסומים של מפעלים, כגון "מחויבות סביבתית וחברתית". המפעלים נדרשים לגבות אמירות אלו במידע אמין ובשקיפות מלאה.

לעובדים במפעלים

  • על העובדים במפעלים למנוע חשיפה: אם בעבודתם משתמשים בחומרים רעילים, הם עלולים להיפגע בנשימה ובמגע. החומרים הרעילים גם נספגים בבגדים ובעור הגוף. עליהם להקפיד על הוראות בטיחות, להצטייד ולהשתמש בציוד מגן.
  • עליהם לדרוש מהמעסיק בדיקות תקופתיות בסביבה בה הם עובדים, ולכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים שאִתם הם באים במגע.
  • עליהם לדרוש מהמעסיקים ליישם במפעל טכנולוגיות מיטביות למניעת דליפות של חומרים רעילים.
  • עליהם ללכת להיבדק: בדיקות דם תקופתיות לאיתור נוכחות רעלים במחזור הדם שלהם. יש לכלול בבדיקה את מרבית החומרים שעמם הם באים במגע.

לציבור התושבים

  • על הציבור לאתר מידע על הנעשה בתחום התעשייה בסביבתו, ולהיות ערני – גם אזורי תעשייה ותעסוקה מטופחים ובעלי חזות ירוקה עלולים לכלול מפעלים מסוכנים.
  • עליו לבקש מידע נוסף על ההתנהלות הסביבתית של תעשיות, מהרשויות ומהמפעלים עצמם.
  • עליו לפעול לאכיפה אזרחית [35], נגד מפעלים מזהמים בסביבת המגורים שלהם.

לכנסת

  • על הכנסת ליזום תיקון חקיקה להסדרת פרסום באתר המשרד להגנת הסביבה של התנאים ברישיון העסק של המפעלים בנושאי שפכים [36].

 

 

 

 

 

רשימת מזהמים

רשימת המזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה

 

 

 

תודות

ברצוננו להודות לכל האנשים שסייעו וייעצו לנו, סיפקו לנו נתונים ותרמו לנו הערות מועילות:

לד"ר ברננדה פליקשטיין, לשעבר סמנכ"ל איגוד ערים להגנת הסביבה שומרי המפרץ

לד"ר נדב דוידוביץ, יו"ר המרכז לחקר מדיניות בריאות בנגב והמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון

לד"ר ג'ימי קריקון, יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור

ליעקב זיו, לשעבר יועץ לבנק העולמי בנושאי איכות סביבה תעשייתית

ליעקב פרייברג, לשעבר רכז תעשיות באיגוד ערים גליל מערבי

לאביב אלחסיד, יועץ אסטרטגי

לנאור ירושלמי, מנכ"ל "חיים וסביבה"

ליקיר שחף, יועץ התקשורת של ארגון שתי"ל

לדורית זיס, מנהלת מחוז צפון, המשרד להגנת הסביבה

לשלמה כץ, מנהל מחוז חיפה, המשרד להגנת הסביבה

לשרית לוי גרוסו, ממונה על חוק חופש המידע במשרד להגנת הסביבה

לאיזבלה קיסר, רכזת תחום אוויר במשרד להגנת הסביבה

לצור אבלס, מרכז תחום איכות הסביבה במוא"ז משגב

למשה וילינגר ונלה וילנציק, הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית, בר אילן  

וכמובן לצוות העמותה: מיכל ויינטראוב, מאיסה תותרי- פאח'ורי, נורית לשד, נעמה ארגוב, ג'וי שטראוס, והסטודנטים בתלה פאלח ופאדי סמור

 

תודה מיוחדת לקרן ברכה, לקרן לסביבה ירוקה, לקרן גולדמן ולקרן לוי לאסן על שמימנו את פרויקט "תעשייה מקיימת", שהדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרתו.

 

 

 

 

שמירת זכויות יוצרים

הבהרות

המידע המוצג באתר זה הוא מידע שנאסף על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה (להלן: העמותה) ו/או מי מטעמה בעקבות בקשות שהוגשו על פי חוק חופש המידע ,התשנ"ח-1998, מהמשרד להגנת הסביבה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים גליל מערבי. עוד כולל המידע נתונים שנתקבלו מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות  פניות שנשלחו אליהם בדואר רשום לקבלת תגובתם וכן מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע), הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות.

יובהר כי ניתוח המידע הנ"ל ומתן חוות הדעת עליו נעשו על ידי מחברי הדו"ח ובאחריותם בלבד, והם נעשו אך ורק על סמך המידע שנתקבל ממקורות המידע הנ"ל. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע שהוא מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה על ידי מי מהגורמים הנ"ל, מסיבות שונות שאינן תלויות בעמותה. לפיכך העמותה לא תהיה אחראית לאי-דיוקים ו/או טעויות שנפלו, אם נפלו כאלה, ואשר נעשו עקב הסתמכות על מידע שלא נמסר לעמותה במלואו.

כמו כן יובהר כי המידע שהוצג והניתוח שלו מתייחסים לתקופה זמנית מסוימת שלגביה נתקבל מידע, הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות באתר זה, והאמור לא בהכרח משקף את פעילות המפעלים בתקופות אחרות, קודמות או לתקופה שנבדקה או מאוחרות לה.

 

שמירת זכויות יוצרים

כל הזכויות שמורות לעמותת אזרחים למען הסביבה ©.

המשתמש רשאי לעשות רק "שימוש הוגן" בחומר, לפי הכללים הקבועים בדין, וכן לצטט מתוך החומר באופן סביר. אין להעתיק או להפיץ אתר זה או קטעים ממנו למטרות אחרות בכל דרך שהיא. חל איסור לסלף או לפגום בחומר המוצג באתר זה בצורה העלולה לפגוע בכבוד או בשם העמותה או בתוכן המידע. העמותה אינה נושאת באחריות לטעויות או שגיאות במידע המוצג שנעשו תוך שימוש שלא על דעת המחברים ובלא ידיעתם. המשתמש לבד יישא באחריות לאופן שבו הוא ישתמש במידע המוצג בדו"ח. העמותה לא תישא באחריות לכל נזק שנגרם למשתמש או לכל צד ג' כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש במידע המוצג לעניין סעיף זה, "העמותה" משמע, לרבות עובדים ונציגים של העמותה. אין להעתיק או להפיץ איורים/ציורים/תמונות או קטעים מהם מדו"ח זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, בלא אישור מהצלמים/יוצרי התמונה

 

 

 

 

פרסום הדו"ח בתקשורת

"שקט תעשייתי? כשלים בפיקוח הסביבתי על מפעלי הגליל", כתבתה של מיכל מילנר שהתפרסמה ב nrg ב8.3.10

"מי מפקח על התעשייה בגליל? ברדק גדול", כתבתו של אביב לביא שתפרסמה ב nrg ב 8.3.10

"המידע הסביבתי אינו זמין כעת", כתבתה של עדי חשמונאי שתפרסמה ב nrg ב 8.3.10

"מידע על מפעל מזהם? לכו חפשו (לא תמצאו)", כתבתה של יעל דראל שהתפרסמה ב Ynet ב 8.3.10

"דו"ח: תקני זיהום האוויר לא מעודכנים ואין אכיפה מסודרת", כתבתו של אורי סבח שהתפרסמה בדוגרינט ב8.3.10

"עמותה בגליל: תקני המשרד להגנת הסביבה מיושנים", כתבתה של מירב אנקורי שהתפרסמה בגלובס ב7.3.10

"כוחה של האכיפה האזרחית והאחריות התאגידית", כתבתו של ליעד אורתר שהתפרסמה ב nrg ב 11.3.10

"معظمالمصانع في شمال البلاد لا تلبي الشروط القانونية المحددة والمعايير اللحفاظ علىبيئة نقية", للمزيد من التفاصيل في موقع عربيل، 8.3.10

"جمعية مواطنون من أجل البيئة في الجليل تتساءل من يراقب عمل المصانع؟", للمزيد من التفاصيل من أمين بشير مراسل موقع العرب، 8.3.10

 Want info about pollution near your home? Tough luck, By EHUD ZION WALDOKS, Jerusalem Post, 8.3.10
 
 
 

 

 

נספחים

פירוט הבדיקות שנתקבלו לעומת הדרישות בתנאי הרישיון של המפעלים

אחוזי החריגות מהתקן המותר בכל הבדיקות

תגובות הרשויות המקומיות לבקשות עפ"י חוק חופש מידע

השוואה של הדרישות מהמפעלים בכל הקשור לדיווח על בדיקות תקופתיות

 

 

 

 

 


[1] בעיקר בהתאם לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.
[3] על פי נתונים שקיבלנו מהמשרד להגנת הסביבה יש במחוז הצפון כ-6000 מפעלים.
[4] המוזכרים בפרק "מדינת חוק?"
 [5]על פי רשימה מפורטת שקיבלנו בעקבות בקשתנו המיוחדת על פי חוק חופש המידע, מהמשרד להגנת הסביבה, עדכנית ל-7.3.08. 
[6] העניין בא לידי ביטוי בשלושה סעיפים עיקריים בחוק: 6א, 9(ב)(6), 10.
[7] תיקון החוק ביוזמת עמותת אזרחים למען הסביבה אושר בכנסת ביולי 2005.
[8] בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד כה(1) 325, 330—331 (1971).
[9] סעיף 6א שהוסף לחוק חופש המידע כמפורט לעיל.
[10] ברוב המקרים נתקלנו בהתנגדות לחשיפת היתרי רעלים של המפעלים.
[11] המידע אינו נמצא במערכת ממוחשבת, וצריך לצלם אותו.
[12] בספטמבר 2007.
[13] ראו טבלה המפרטת את תגובות הרשויות המקומיות.
[14] למשל, בתשובה על בקשת מידע על עשרה מפעלים שהגשנו בתאריך 3.2.09 קיבלנו תוצאות בדיקת שפכיםאחת ב-26 במאי 2009.
[15] למשל, מפעל טכנולוגיות להבים נהריה, מקבוצת ישכר, העוסק במתכות  שעל כן אינו נכלל בדו"ח זה.
[16] למשל, מפעל אבן קיסר התנגד למסירת תנאי רישיון העסק שלו והתנגדותו התקבלה.
[17] חלק גדול מהמפעלים התנגד לחשיפת היתר הרעלים שלו. ברוב המקרים ההתנגדות התקבלה על ידי המשרד להגנת הסביבה. איגוד ערים גליל מערבי סירב לחשוף שום היתר רעלים עוד לפני הפנייה למפעלים.
[19] המתבטא במיעוט פתיחת תיקים נגד מזהמים, ניהול רשלני של תיקי חקירה, מיעוט הרשעות, הרשעות שלמזהמים קטנים יחסית, קנסות נמוכים, שיהוי רב בהגשת כתבי אישום (שנתיים בממוצע), ריבוי הסדרי טיעון הפוטרים נושאי משרה מאחריות פלילית ומספר אפסי של עונשי מאסרבפועל.
[20] הכרעת הדין של השופט דניאל פיש בת"פ  4128/04 (שלום חי') מ"י נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, תק-של 2006(1) 8372.
[21] פסק הדין של השופט משה אלטר בת"פ 4820/03 (שלום עכו) מ"י נ' תעשיות אלקטרוכימיות (ניתן ביום 17.1.10).
[22] למשל, גם פסק הדין בת"פ 1638/07 (שלום נצ') המשרד להגנת הסביבה נ' מועצה מקומית עילוט, מיום 29.6.09, פורסם בנבו.
 [23]הדברים נאמרו בכנס של התאחדות התעשיינים בראשית שנת 2010.
[24] בין השאר מדובר בחוקים למניעת זיהום מים, זיהום אוויר וקרינה, מחזור פסולת, מניעת מפגעים כגון רעש והגנה על החופים.
[25]  חלק מהבדיקות שקיבלנו נעשו באופן חלקי מאוד.
[26] ראו רשימת המזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה.
[27] ראו הכרעת הדין של השופט דניאל פיש בת"פ  4128/04 (שלום חיפה) מ"י נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , בסעיף 121 לפסק הדין.
[28] ראו טבלה הממחישה חוסר אחידות בכל הקשור לשיטת הדיווח של המפעלים לרשויות.
[29] ראו טבלה שמשווה את הדרישות לביצוע בדיקות לעומת התוצאות שהצלחנו לקבל  בפועל.
[30] ולשפר את מערך כוח אדם בקרב גורמים מקצועיים בתחומים כגון זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים וחומרים מסוכנים.
[31] איסוף מספר רב של ראיות מהשטח כגון דגימות וראיות מתושבים שנפגעו.
[32] מדינות האיחוד האירופי נדרשות לחשוף את תכניות הפיקוח שלהן לפני הציבור, במגמה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית.
[33] למשל, במוא"ז משגב היחידה הסביבתית מעורבת מאוד ומחזיקה את כל תוצאות הבדיקות של המפעלים.
[34] אחריות תאגידית- Corporate Responsibility, היא גישת ניהול עסקית עם מתודולוגיה מוסדרת.
[35] ניתן לפנות לעמותה לקבלת ייעוץ והכוונה.
[36] חובת פרסום תנאים מיוחדים בתחום זיהום האוויר כבר הוסדרה בחוק אויר נקי.

 

 

 
 
 
 
 
 
 

הדוח הבא>>

 

 


 

 

 

תרומה לפרויקט שקט תעשייתי

תרומה בכל סכום בכרטיס אשראי

מתחילים בטוב

עיגול לטובה

50 - כרטיסי ברכה

חברות בעמותה

150 - יעוץ טלפוני צוות המומחים

500 - פגישה יעוץ צוות מומחים

1000 - הרצאה

2000 - סדנת מזון

5000 - טיפול לקבוצת תושבים

לפרטים נוספים/שאלות

טלפון: 04-9997550
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
  דרוש לחיפה - אוויר לנשימה

 

 

 

 

 

 

 

 

צרו קשר للاتصال بنا

עמותת אזרחים למען הסביבה, ת.ד. 1075 פקיעין 24914

טלפון: 04-9997550     

פקס:  04-9978837

הצטרפו אלינו انضموا إلينا

אתם כאן: דף הבית מה אנחנו עושים תעשייה דוחות שקט תעשייתי שקט תעשייתי 1 - מי מפקח על המפעלים במדינה - מערב הגליל