דוח שקט תעשייתי מי מפקח על המפעלים גליל עליון וגליל תחתון איור: נדב רוזנבלום


שקט תעשייתי - מי מפקח על המפעלים במדינה

דו"ח שלישי בסדרת הדו"חות של עמותת אזרחים למען הסביבה


 

 

אודות

תקציר והמלצות

מושגי יסוד

תהליך איסוף המידע

תפקוד מכוני טיהור שפכים בישראל

דפי מידע על המפעלים

רשימת מזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה

תודות

שמירת זכויות יוצרים

נספחים

פרסום הדו"ח בתקשורת

Executive Summary and Recommendations

ملخص، استنتاجات وتوصيات

 

 

 

 

 

 

אודות

זהו הדו"ח השלישי בסדרת הדו"חות "שקט תעשייתי" שמפרסמת עמותת אזרחים למען הסביבה ששמה לה למטרה לעודד התנהלות מקיימת של התעשייה בישראל.

העמותה בודקת בדו"חותיה שתי שאלות מרכזיות:

האחת, אם המפעלים ולל גם בתי חולים ומכוני טיהור שפכים) עומדים בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק ואם הדרישות והתקנים שנקבעו להם מתאימים למה שמקובל בעולם.

השנייה, אם הרשויות מפקחות פיקוח שוטף על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים.

הדו"ח הראשון בחן 25 מפעלים מאזור מערב הגליל.

הדו"ח השני בחן 22 מפעלים מאזור מערב הגליל.

הדו"ח הנוכחי בוחן 30 מפעלים נוספים מאזור הגליל התחתון והגליל העליון.

הדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרת פרויקט "תעשייה מקיימת". משמעויות שעולות מהסקר אינם מוגבלות לצפון, אלא לשאר אזורי הארץ, שכן שיטת העבודה של הרשויות בצפון, אופיינית לשאר המחוזות במדינה.

לכל אזרח במדינה יש תפקיד בשינוי המצב המשתקף, לשם כך חשוב לנו פרסום ממצאי הדו"ח.
 

____________________________________

כתיבה: עו"ד ג'מילה הרדל ואכים וליאורה אמיתי
ניתוח נתונים: יעקב זיו
תחקיר ואיסוף נתונים: מיכל וינטראוב
גרפיקה ומיפוי ובניית האתר: מאיסה תותרי- פאח'ורי, אילה חודרה
עריכה לשונית: דפנה שוופי



 

 

 

 


תקציר והמלצות

תהליך איתור ואיסוף המידע

תהליך איתור ואיסוף המידע דומה מאוד לתהליכים שהיו בדו"חות הקודמים, ועדיין המציאות היא שרוב המידע אינו מתפרסם לציבור ואף קשה לאתר אותו לאחר הגשת בקשה לקבלתו. על אף מגמת העלייה בפרסום מידע סביבתי על פי תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), התשס"ט-2009 (להלן: תקנות המידע הסביבתי) על ידי המשרד להגנת הסביבה וחלק קטן מהרשויות המקומיות, עדיין המידע שמתפרסם הוא חלקי בלבד והמשימה של השגת מידע סביבתי היא משימה קשה ביותר ותובעת זמן רב.

למשל, המשרד להגנת הסביבה מפרסם כיום את רוב תוצאות הדיגומים באוויר של המפעלים (שמגיעים אליו) באתר האינטרנט. לעומת זאת, את בדיקות השפכים הוא אינו מפרסם באתר.

אף שדו"ח זה בחן תוצאות דיגומים של המפעלים בשנים 2009-2010, לקראת סיומו בדקנו גם בדיקות אוויר שהתפרסמו ב-2011. בדיקתנו העלתה שבמהלך 2011 המשרד להגנת הסביבה פרסם מעט מאוד בדיקות באתר שלו. למשל, מתוך כל המפעלים שבדו"ח זה, מצאנו שתי בדיקות אוויר משני מפעלים בלבד! 

גם בעקבות הגשת בקשות על פי חוק חופש המידע למשרד להגנת הסביבה ולרשויות המקומיות, הצלחנו למצוא פחות מ-40% מהבדיקות: מתוך כ-470 בדיקות ש-30 המפעלים היו צריכים לבצע במשך שנתיים, מצאנו בסך הכול כ-180 בדיקות (כ-40%), וחלקן אינן מלאות ו/או לא נבדקו בהן כל הארובות/כל החומרים כנדרש.

את רוב בדיקות השפכים לא היה אפשר להשיג כלל, לא מהרשויות המקומיות ולא מהמשרד להגנת הסביבה. אחת הסיבות לכך היא שבשנים 2009-2010 במחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה התפקיד של רכז שפכים תעשייתיים לא היה מאויש, ולא נאסף כמעט שום מידע.

נוסף על כך העלה תהליך איסוף המידע שבשנתיים האחרונות הייתה ירידה ניכרת במספר בדיקות הפתע שבוצעו על ידי המשרד להגנת הסביבה.

רוב הרשויות אינן מפרסמות מידע כמתבקש מתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010 המכונות "תקנות ענבר". ראו פרק נפרד על כך.

 

פיקוח הרשויות על התעשייה באזור הגליל העליון והגליל התחתון

הדו"ח מראה שבאזורים שנבחנו (הגליל התחתון והגליל העליון) מצב איסוף המידע ופיקוח הרשויות חמור הרבה יותר מהמצב באזורים אחרים בארץ שבדקנו. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר מעורבות, כמעט מוחלטת, של הרשויות המקומיות והיחידות הסביבתיות באזורים הללו בכל הקשור לפיקוח על התעשייה. הרשויות האלה, רובן ככולן, אינן מקיימות שום פיקוח על ההתנהלות התעשייתית, אינן אוספות מידע באופן שיטתי ובוודאי אינן מפרסמות מידע סביבתי 

מתוך 12 הרשויות המקומיות והיחידות הסביבתיות שבהן, מצאנו  שרק עיריית קריית שמונה אוספת מידע ודיגומים בנוגע למפעלים שבתחום השיפוט שלה!

שאר הרשויות אינן עושות זאת, וחלקן הגדול אף אינן מיישמות את הוראות חוק חופש המידע ואינן יודעות לטפל בבקשות (במקרה הזה בקשות למידע סביבתי) על פיו.

מתוך 12 הרשויות, ל-8  אין יחידה סביבתית, וגם אלה שיש להן יחידה סביבתית כאמור אינן מפקחות על המפעלים ואינן אוספות מידע באופן שיטתי או בכלל.

המשמעות היא שבשטח שבו חיים 30% אחוזים מאוכלוסיית הגליל אין פיקוח על רוב המפעלים. חלק גדול מהשטח הנ"ל משמש לחקלאות, ורגישותו הסביבתית לפעילות תעשייתית ולתוצרי הלוואי של פעילות זו היא גבוהה במיוחד.

יצוין שבעקבות פניית העמותה, בחלק מהרשויות המקומיות חל שינויי בגישה לנושא. למשל, חלק מהרשויות מינו ממונה על חופש המידע; מנהל היחידה הסביבתית האזורית עמק יזרעאל הצהיר שבקרוב יתווסף ליחידה תפקיד של רכז תעשייה; מנהל היחידה הסביבתית האזורית גליל עליון הצהיר שהוא מסמן את היעד של ריכוז מידע סדיר ביחידה כאחד היעדים העיקריים של היחידה לשנה הבאה.

 

עמידת המפעלים בדרישות החוק

אצל 21 מפעלים מתוך 27 המפעלים (לא כולל מכוני טיהור) [1]  שבדו"ח טרם הותאמו התקנים במלואם או בחלקם לתקן הישראלי בנושא איכות אוויר (חוק אוויר נקי והתקנות שמכוחו או חוקים אחרים בהתאם). חלק ממפעלים אלה עדיין עובדים לפי תקנים ישנים מאוד  ומקלים בנוגע לחומרים מזהמים מסוימים, וככל הנראה לא נעשית בהם כל היערכות ליישום התקנים החדשים המבוססים על TALUFT 2002. מטבע הדברים, התקנים של אותם מפעלים גם אינם תואמים את התקנים הבינלאומיים המקובלים בעולם.

רק 5 מפעלים מתוך 27 המפעלים שנבדקו נמצאו עומדים בתקני איכות האוויר שנקבעו להם (שכאמור חלקם הגדול מקלים מאוד).

אצל 18 מפעלים מתוך ה-30 [2] טרם הותאמו התקנים במלואם לתקנים הישראליים  בתחום השפכים.

רק 6 מפעלים מתוך ה-30 ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות מהם על פי רישיון העסק. בנוגע ל-13 מפעלים לא הצלחנו לקבל כמעט שום בדיקה שנעשתה בהם או שהם לא עשו בדיקות כלל (3 מפעלים).

במפעל אלסט צביעה, למשל, שמסווג כמפעל מסוג B – מנכ"ל המפעל לא ידע על חובתו לבצע דיגומים, בתנאי רישיון העסק הוא לא נדרש לדווח על הבדיקות לשום גורם. רק בעקבות פניית העמותה למנכ"ל המפעל הוא התחיל ללמוד את תנאי הרישיון ואף הצהיר שבכוונתנו להתחיל לבצע דיגומים בקרוב.

מתוך 30 המפעלים לא נמצא אף מפעל העומד בכל הדרישות של ביצוע בדיקות ועמידה בתקנים במלואן.

אין אחידות בתנאי הרישיון למפעלים שונים מאותו ענף תעשייתי. למחלבות של תנובה בתל יוסף ובאלון תבור, למשל, ניתנו תנאי רישיון העסק באותה תקופת זמן, אך התנאים שונים באופן מהותי ממחלבה אחת לשנייה. ראו פירוט בדפי המפעלים.

דוגמה נוספת היא סנפרוסט ופרי ניר: שניהם עוסקים בתחום שימור פירות וירקות, אולם תקני השפכים בתנאי הרישיונות שלהם שונים אלה מאלה בצורה לא מוסברת.

לנוכח ההבדלים הללו אי אפשר להימנע שוב מלהגיע למסקנה שברוב המקרים תנאי הרישיון נקבעים למעשה בעקבות משא ומתן עם המפעלים ומותאמים לדרישותיהם ולא לדרישות החוק.

בשל חוסר ניכר בתוצאות של דיגומים, בעיקר מתחום השפכים, בעניין 15 מפעלים לא  היה אפשר לקבוע את מידת העמידה שלהם בתנאים שנדרשו מהם.

 

שיתוף פעולה מצד המפעלים

הואיל ולא הצלחנו לאתר מידע מהרשויות, פנינו בתחילת תהליך איסוף המידע למפעלים עצמם וניסינו לאתר מידע מהם ואף לבקר בחלק ניכר מהם.

רוב המפעלים שנבחנו שיתפו פעולה עם העמותה בין שיתוף כמעט מלא (8 מפעלים שקיבלו ציון 4 או 5) או חלקי (12 מפעלים שקיבלו ציונים בין 1-3).

 

מסקנות נוספות

1. מכוני טיהור שפכים: מתוך 3 המט"שים שנבדקו, לשניים מהם עודכנו התנאים לפי תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010 (תקנות ענבר).

רוב הבדיקות התקופתיות שמבוצעות על ידי המט"שים הן חלקיות בלבד, ומתייחסות רק לחלק קטן מהחומרים המזהמים והמסוכנים אשר מט"שים אמורים לבדוק על פי החוק ותנאי רישיונות העסק שלהם. ולכן גם במקרה שנמצא כי הבדיקות של מט"ש מסוים היו תקינות, תקינות זו היא מפוקפקת למדי, מאחר שרוב החומרים המסוכנים אינם נבדקים כלל על ידי מכוני הטיהור.

2. מחצבות: בדו"ח נבדקו 3 מחצבות: מחצבת גולני, מחצבת עמיעד ומחצבת כפר גלעדי. התקנים שנקבעו לשלוש המחצבות עדיין מבוססים על התקן הישן של התקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אוויר ורעש ממחצבה), התשנ"ח-1998, ולא הותאמו לתקנים של TALUFT 2002.

3. בתי חולים : אין חלוקה מוגדרת של העבודה והסמכויות בין הגופים שאמורים לפקח על בתי החולים: המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד התמ"ת, משרד התשתיות והרשויות המקומיות. לא נקבעו תקנים ברורים ומלאים לפליטות מבתי החולים, ואת רוב תוצאות הדיגומים שנעשות על ידי בתי החולים אי אפשר למצוא כלל. ראו כאן על כך.

 

 *    *    *    *    *    *    *    *

ראה טבלת דירוג המפעלים

תקני אוויר

סה"כ מפעלים: 27 (מתוך החישוב הוצאו 3 המטשי"ים כי נושא איכות האוויר לא רלוונטי לגביהם)

 *    *    *    *    *    *    *    *

תקני שפכים

סה"כ מפעלים: 30
 
     

 *    *    *    *    *    *    *    *

דירוג המפעלים

סה"כ מפעלים: 30

  שיתוף הפעולה של המפעל   עמידה בתדירות הבדיקות   מידת עמידת המפעלים בתקנים

 *    *    *    *    *    *    *    *

 

מסקנות והמלצות

לרשויות המקומיות וליחידות הסביבתיות

1. במצב הנוכחי שבו המשרד להגנת הסביבה מסוגל לפקח על חלק קטן מאוד מהמפעלים במדינה, אין מנוס מכך שגורמים נוספים ייקחו חלק בתפקיד הזה. הרשויות המקומיות חייבות להתחיל ומיד בהפעלת פיקוח על מפעלים הנמצאים בתחום השיפוט שלהן, לרבות איסוף מידע, בקרה והטלת סנקציות במקרה הצורך. 

גם ממצאי ה-OECD בדו"חות האחרונים שלהם לשנת 2011 מצביעים על נתונים דומים: "לרבות מהרשויות המקומיות יש יכולת מוגבלת בלבד לממש את הסמכויות שקיבלו לידיהן לאחרונה במתן היתרים ואכיפה". בהמשך, הדו"ח הנ"ל אף הוא קורא לחזק את יישום המדיניות הסביבתית ברמה המקומית על ידי התניית הסבסוד הממשלתי לעיריות בהקמת יחידות סביבתיות.

על היחידות הסביבתיות הקיימות לפקח על התעשייה ולאכוף עליה את הוראות החוק, וברשויות שאין בהן יחידה סביבתית יש להקים יחידה או להצטרף ליחידות אזוריות קיימות.

הרשויות המקומיות בגליל התחתון והעליון לא הקימו שום איגוד ערים לאיכות הסביבה. המציאות מראה שבאזורים שקיים בהם איגוד ערים לאיכות הסביבה (ולא רק יחידות סביבתיות), כגון איגוד ערים גליל מערבי, רמת הפיקוח ותדירותו עולה, בעיקר על מפעלים בינוניים וקטנים. אם יוקם איגוד כאמור, אזי שלא כמו באיגוד ערים גליל מערבי, יש לעשות חלוקה ברורה של הסמכויות בין האיגוד, המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות ולפרסם אותה לפני הציבור והמפעלים.

2. על הרשויות להתחיל  ביישום תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009 (58 רשויות כבר מחויבות בכך מאז ספטמבר 2010 והשאר יחויבו בכך ממרץ 2012 ואילך).

3. עליהן ליישם מיד את חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008

4. עליהן להטיל על המפעלים חובת פרסום מידע, באמצעות התניית תנאי מתאים ברישיון העסק של כל מפעל, שבו יחויבו המפעלים לפרסם את תוצאות הדיגום התקופתי באתרי האינטרנט שלהם.

 

למפעלים

  1. על המפעלים ליישם טכנולוגיות מיטביות (BAT) ביוזמתם ולא להמתין לדרישות מיוחדות בתקנות. בעולם כבר הוכח שאמנם מדובר בהשקעות, אך יישום טכנולוגיות להפחתת זיהום הן כדאיות מבחינה כלכלית לטווח ארוך.
  2. על המפעלים לשפר מיד את מערכות הטיפול בשפכים שלהם. במפעלים גדולים יש לבדוק אפשרות להקים מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיךלהעמיס ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.
  3. יש לעשות שימוש חוזר במים במפעלים שמשתמשים בכמויות גדולות של מים כמו מפעל טאואר סמיקונדוקטור שכמות המים שהוא צורך שווה לזו הנצרכת על ידי עיר של 25,000 תושבים. מדובר בכמות גדולה מאוד של שפכים עמוסים בחומרים מסוכנים ומתכות המוזרמים למכון הטיהור האזורי ומעמיסים עומס רב על הפעילות שלו.
  4. עליהם לערוך בדיקות תקופתיות בסביבת העבודה של העובדים, כקבוע בחוק, ולכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים המוחזקים במפעל ונמצאים בתהליך הייצור.
  5. עליהם לפרסם מידע על יישום טכנולוגיות מיטביות (BAT), ותוצאות דיגום תקופתי במפעליהם באתרי האינטרנט שלהם. הציבור אינו מאמין עוד לאמירות כלליות, שעל פי רוב מופיעות בפרסומים של מפעלים, כגון "מחויבות סביבתית וחברתית". המפעלים נדרשים לגבות אמירות אלה במידע אמין ובשקיפות מלאה.
  6. המלצה מיוחדת לבתי חולים – מומלץ לערוך בבתי החולים טיפול קדם מיוחד לשאריות של חומרים רפואיים, במתקן מיוחד, לפני שחרורם למערכת השפכים העירונית.

 

למשרדי הממשלה

רוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונים היום למשרד להגנת הסביבה. כדי לשפר את מערך הפיקוח והאכיפה ולמצות את כל הסמכויות שמקנה החוק, על המשרד להגנת הסביבה:

  1. להמשיך ולהגדיל במידה ניכרת את התקנים במחוזות כדי שיוכלו ליישם את כל מנגנוני הפיקוח והבקרה, ולחייב את היחידות הסביבתיות בהפעלת פיקוח שוטף על התעשייה.
  2. לשפר את תהליך איסוף הראיות באופן מקיף ומקצועי יותר [3], כדי שבהמשך הדרך יוכל מערך האכיפה להגיש כתבי אישום קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. בכך ישופר הליך האכיפה ותימנע סחבת ופגיעה מתמשכת בסביבה.
  3. להגדיר תכנית פיקוח ואכיפה לפי קווים מנחים שנקבעו מראש ולפרסמה לרשויות ולציבור [4]
  4. להגדיר נוהל מסודר של תנאי איסוף המידע, חלוקת התחומים ואזורי הפיקוח, בין המחוז של המשרד להגנת הסביבה, היחידות הסביבתיות האזוריות והרשויות המקומיות, ולפרסמו, כדי שלכל מפעל יהיה ברור מי הוא הגורם המפקח עליו, והציבור גם הוא יֵדע למי לפנות.
  5. להפסיק את ה"משא ומתן" עם הגורמים המזהמים.
  6. בכל הקשור לתנאים ברישיון העסק, יש להתאים את התנאים לאלה המקובלים בעולם, גם בתקנים למניעת זיהום אוויר וגם בתקנים הנקבעים לשפכים.
  7. לקבוע בתנאי רישיון העסק של כל מפעל, חובת פרסום מידע על תוצאות הדיגום התקופתי במפעל, שיחויבו המפעלים לפרסם באתרי האינטרנט שלהם.
  8. במפעלים גדולים יש לקדם הקמת מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיך ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.

 

שיטת ההתייחסות לבתי החולים בכל הקשור לתנאי רישיון העסק שלהם, מצד משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, חייבת להשתנות בדומה לשיטה כלפי מפעלי תעשייה.

 

על משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות (רשות המים) להתחיל לפרסם מידע כמתחייב מתקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009 ומתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010.

על רשות המים לדרוש ממכוני טיהור השפכים לפרסם את הבדיקות התקופתיות, הבדיקת השנתיות, דיווחים על אירועים חריגים ותקלות, בדיקות איכות שפכים שנעשו במפעלים ואישורים שניתנו להזרמת שפכים חריגים הנ"ל והכול באתרי האינטרנט שלהם, לפי סמכותה על פי כללי תאגידי מים וביוב שנכנסו לתוקף לאחרונה.

 

לעובדים במפעלים

1.על העובדים במפעלים להימנע מחשיפה: אם במקום עבודתם משתמשים בחומרים רעילים, הם עלולים להיפגע בנשימה ובמגע. החומרים הרעילים גם נספגים בבגדים ובעור הגוף. עליהם להקפיד על הוראות בטיחות, להצטייד בציוד מגן ולהשתמש בו.

2.עליהם לדרוש מהמעסיק שיבצע בדיקות תקופתיות בסביבה שבה הם עובדים, ויכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים שאִתם הם באים במגע.

3.עליהם לדרוש מהמעסיקים ליישם במפעל טכנולוגיות מיטביות למניעת דליפות של חומרים רעילים.

4.עליהם ללכת להיבדק: בדיקות דם תקופתיות לאיתור נוכחות רעלים במחזור הדם שלהם. יש לכלול בבדיקה את מרבית החומרים שעמם הם באים במגע.

 

לציבור התושבים

1.מתברר שאין כמעט פיקוח על המפעלים כנדרש בחוק, ובמצב זה על הציבור לאתר מידע על הנעשה בתחום התעשייה בסביבתו, ולהיות ערני – גם אזורי תעשייה ותעסוקה מטופחים ובעלי חזות ירוקה עלולים לכלול מפעלים מסוכנים.

2.עליו לבקש מידע נוסף על ההתנהלות הסביבתית של התעשיות, מהרשויות ומהמפעלים עצמם.

3.עליו לפעול לאכיפה אזרחית [5] של החוק כלפי מפעלים מזהמים בסביבת המגורים שלו.

 

לכנסת

1. על הכנסת לקדם את החלת תקנות פרסום המידע הסביבתי גם על התנאים ברישיון העסק של המפעלים בנושאי שפכים.

2. על הכנסת להגדיר מחדש מנגנוני בקרה וסמכויות פיקוח של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ושאר משרדי הממשלה, על בתי החולים.

 

 

 

 

מושגי יסוד

תנאים ברישיון העסק

רישיון לניהול עסק הוא האישור שהרשות המקומית נותנת לבעל עסק, לפתיחתו ולניהולו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, התקנות והצווים שהותקנו על פיו.
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, 1995- התשנ"ה) מפרט את רשימת העסקים המחויבים גם בקבלת אישורם של משרדי ממשלה (נותני אישור) נוסף על אישור הרשות המקומית ואת פרק הזמן שבו רישיון העסק יעמוד בתוקפו.

המשרד להגנת הסביבה מתנה את אישורו שלו בתנאים ובנהלים הנקראים "תנאים ברישיון עסק" שהוא דורש מהמפעל בטרם יאשר מתן רישיון עסק למפעל בעל השלכות סביבתיות כלשהן. במסמך התנאים הזה קובע המשרד להגנת הסביבה (נותן האישור), את נוהלי העבודה של המפעל וכלליה. בין היתר הוא קובע לעתים את שיטות העבודה, את אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, את אופן הטיפול בפסולת לסוגיה ובשפכים, את תקני הפליטה לאוויר, את תקני איכות שפכים, נוהלי בטיחות, שיטות בדיקות ודיגום, תדירות ומועדי הבדיקות וכיוצ"ב.

התנאים משתנים ממפעל למפעל ומותאמים בצורה פרטנית לכל מפעל לפי תחום הפעילות שלו, היקפה והחומרים שבהם הוא משתמש.

 

סיווג המפעל (C ; A ; B)

המשרד להגנת הסביבה סיווג את העסקים למיניהם לשלושה סוגים לפי מידת ההשפעה שיש להם על הסביבה. עסקים מסוג A נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים משמעותיים; עסקים מסוג B נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים בינוניים ואילו עסקים מסוג C הם עסקים בעלי היבטים סביבתיים פחותים. יודגש שהקביעה של מידת ההשפעה של המפעל על הסביבה נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה.

סיווגו של המפעל קובע בין היתר את רמת הפיקוח על המפעל ואת הגורם האחראי לפיקוח עליו. מפעלים מסוג C למשל אינם מקבלים תנאים ברישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה, והטיפול בהם נתון בידי היחידות הסביבתיות העירוניות.
כעולה מהדו"ח, המציאות מראה שלא תמיד הסיווג שנעשה למפעל הוא נכון ומתאים, בייחוד כשמדובר במפעלים מסוכנים שמשיקולים שונים סווגו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסיווג C, ולכן רמת הפיקוח עליהם והדרישות מהם הן נמוכות ביותר.

 

צו הרשאה להזרמה לנחל

על פי חוק המים 1959 - התשי"ט, הזרמת שפכים לנחלים, לרבות מי קולחין, מי רכז ושפכים, אסורה. לכלל נקבע חריג, והוא סעיף 20י"א לחוק המים, הנותן לנציב המים סמכות להתיר הזרמת קולחין לנחל לגופים מסוימים (רשויות, מפעלים, מכוני טיהור וכו').

צו ההרשאה ניתן על ידי נציב המים בשיתוף ועדה מייעצת שחברים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, נציבות המים והשירות ההידרולוגי. צו הרשאה ניתן בדרך כלל לתקופה קצובה, ובתנאים האמורים להבטיח שהמים המסולקים לנחל יהיו באיכות הנדרשת על פי החוק באופן שימנע או ימזער את זיהום הנחל.
המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף העיקרי שאמור לבצע מעקב ובקרה אחרי ביצוע כל דרישות צו ההרשאה, ולפי הצורך לפתוח בהליכי אכיפה.

 

היתר הזרמה לים

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, 1988 - התשמ"ח ותקנותיו קובעים איסור הזרמת שפכים או פסולת לים בלא היתר או שלא לפי תנאי ההיתר. היתר הזרמת שפכים/פסולת לים ניתן לגופים שונים על ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התמ"ת , משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה ונציג ציבור על פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002.

היתרי ההזרמה לים אמורים לשמש אמצעי פיקוח, בקרה ואכיפה בכל הקשור להזרמת פסולת/שפכים לים, ואמצעי להצבת דרישות למפעלים המזרימים, כדי שיפעלו לשיפור איכות השפכים, לצמצום כמותם, וככל האפשר - להפסקת הזרמתם לחלוטין.

 

BAT הטכנולוגיה המיטבית הזמינה: Best Available Technology

משמעות העיקרון היא כי על המפעל להוכיח שהטכנולוגיות שבהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום ממתקניו, ומקורו בהוראות הדירקטיבה האירופית EC/96/61 המגדירה את הטכנולוגיות הטובות ביותר (BAT) למגזרי התעשייה לסוגיהם. העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם לאמצעים שהם בגדר האפשר.

חוק אוויר נקי, התשס"ח -2008 מגדיר את העיקרון כך:

"הטכנולוגיה המיטבית הזמינה" – הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר, המשמשים בתכנון, בניה, הפעלה ותחזוקה של מקור זיהום ושל פעילות המתבצעת בו, או טכנולוגיה ואמצעים כאמור שייעודם מניעה או צמצום זיהום אוויר, המוספים למקור הפליטה.

 

בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע

בדיקות תקופתיות הן בדיקות ודיגומים אשר מפעלים נדרשים לעשות באופן ובתדירות שנקבעו להם בתנאי רישיון העסק. בדרך כלל המפעלים נדרשים להעביר את תוצאות הבדיקות הללו למשרד להגנת הסביבה ו/או אל היחידה הסביבתית האזורית ו/או לרשות המקומית ו/או להשאירן אצלם ולהעמידן לעיון לפי דרישת מי מהמגופים הנ"ל.

בדיקות פתע הן בדיקות שהמשרד להגנת הסביבה ו/או היחידה הסביבתית עושים במפעלים בלא הודעה מוקדמת. מספר זה של בדיקות הוא מצומצם ביותר, בעיקר בשל חוסר תקציב וכוח אדם.

 

מכוני טיהור שפכים

מכון טיהור אינטנסיבי: מכון טיהור המטפל בשפכים בשלושה שלבים עיקריים: טיפול ראשוני, טיפול שניוני וטיפול שלישוני. איכות הקולחים נקבעת על פי מספר השלבים בתהליך הטיהור:

1. טיפול ראשוני: טיפול מכני הכולל סינון גס של השפכים, שיקוע גרוסת (שיקוע של חלקיקים כבדים) ושיקוע ראשוני הכולל הרחקת חלק מהמוצקים המרחפים והחומר האורגני.

2. טיפול שניוני: טיפול ביולוגי שבו מתבצע תהליך של פירוק החומר האורגני בשפכים, הרחקת המוצקים המרחפים, שיקוע הבוצה (המכילה בעיקר את החיידקים המפרקים) וחיטוי הקולחים לצורך סילוק מיקרואורגניזמים פתוגנים (מחוללי מחלות). בתהליך מתקבלים קולחים צלולים בעלי ריכוז חומר אורגני נמוך המתבטא בריכוז צח"ב (צריכת חמצן ביולוגי) הנמוך מ־ 20 מ"ג/ל' וריכוז מוצקים מרחפים הנמוך מ־ 30 מ"ג/ל'.     

3. טיפול שלישוני: טיפול שלישוני יכול לכלול אחד או יותר מהתהליכים האלה: סילוק חנקן בתהליך ביולוגי; סילוק זרחן בתהליך ביולוגי ו/או על ידי כימיקלים; סינון נוסף של מוצקים מרחפים; חיטוי.

שיטות הטיהור במכונים אינטנסיביים: מכונים אלו פועלים בדרך כלל על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה אוויר מוזרם באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני אוורור, ובהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים מתפרקות באמצעות החיידקים והופכות לביומסה או לגז הנפלט לאטמוספרה.
לאחר זמן שהייה של שעות אחדות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האוורור לאגני שיקוע, ובהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחים. חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האוורור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.

 

מכוני טיהור אקסטנסיביים: תהליכים אקסטנסיביים כוללים בדרך כלל בריכות ייצוב אנאירוביות (שבהן עומק המים רב יחסית), המשולבות בבריכות אירוביות רדודות. בבריכות אלו מתפתחות אצות התורמות חמצן למים ומסייעות בכך לפירוק מיקרוביאלי של המזהמים. בבריכות שבהן יש עומס אורגני גבוה, או פני שטח קטנים יחסית, צריך לעתים להוסיף אוורור מכני לשיפור תהליכי החמצון. תהליך הפירוק בשפכים במקרה זה אורך ימים מספר (יותר מפי עשרה מאורכו של התהליך האינטנסיבי).

 

 

 

 

 

 

תהליך איסוף המידע

תהליך איסוף המידע על המפעלים שנבדקו היה דומה לתהליך בדו"ח 2 והוא כלל: בקשות על פי חוק חופש המידע שהופנו למשרדי ממשלה, לרשויות מקומיות וליחידות סביבתיות; ליקוט מידע שפורסם על ידי משרדי הממשלה (בעיקר המשרד להגנת הסביבה) באינטרנט על פי תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), התשס"ט-2009 וכן מהמפעלים עצמם.

לצערנו, הקשיים שליוו את תהליך איתור המידע ואיסופו דומים מאוד לאלה שאפיינו את דו"ח 2, רוב המידע עדיין אינו מתפרסם לידיעת הציבור ואף קשה לאתר אותו לאחר הגשת בקשה לקבלתו.

נבהיר שוב כי המונח "מידע" בדו"ח זה פירושו "מידע" שקיבלנו על המפעלים, והוא המידע אשר חוות דעת זו מסתמכת עליו. ייתכן שבפועל יש מידע נוסף ו/או מידע מעודכן יותר ו/או אחר, שלא נמסר לעמותה מסיבות מגוונות שאינן תלויות בה.

המידע שהתבקש הוא:

1.התנאים לרישיון העסק של כל מפעל.

2.תוצאות בדיקות סביבתיות, בשנים 2009-2010, המתחייבות על פי התנאים ברישיון העסק.

הליך קבלת המידע מהמשרד להגנת הסביבה

על אף השיפור הרב במהלך השנה האחרונה בפרסום מידע באינטרנט על ידי המשרד להגנת הסביבה, המשרד עדיין אינו מפרסם חלק גדול מהמידע שברשותו. גם הטיפול בבקשות על פי חוק חופש המידע הוא עדיין אטי, מסורבל וחורג מהמועדים הקבועים בחוק למתן המידע. גם אחרי שנענו הבקשות, מצאנו שהמידע שהתקבל הוא חלקי מאוד.

המשרד להגנת הסביבה נוהג לפרסם את תוצאות בדיקות הפתע, שהוא מבצע במפעלים, באתר שלו. בשנים  2009 ו-2010 מצאנו ירידה ניכרת במספר בדיקות הפתע שהתפרסמו. גם בתוצאות הדיגומים שהתפרסמו באתר אוויר נקי לא מצאנו בדיקות פתע לאף אחד מ-31 המפעלים שבדו"ח זה.

מפעלים

גם בדו"ח הנוכחי, בדומה לדו"ח 2, נמשכה המגמה של שיתוף פעולה מצד המפעלים.

מתוך 30 המפעלים שבדו"ח, 16 מפעלים שיתפו פעולה באופן מלא/חלקי עם העמותה. שיתוף הפעולה כלל פגישות, סיורים במפעלים, מסירת מידע, התכתבויות וכיוצא באלה.

בניגוד למצופה, דווקא הקונצרנים והחברות הגדולות נקטו בגישה של חוסר שקיפות: יוניליוור, תנובה, טאואר סמיקונדקטורס, וישיי. חלק מהם אמנם קיים פגישות ואף הזמין אותנו לסיור במפעל, אך הצהירו שלא יחשפו תוצאות דיגומים או מידע אחר.

יחידות סביבתיות

בגליל התחתון ובגליל העליון אין איגודי ערים לאיכות הסביבה. יש בהם יחידות סביבתיות אחדות אך הן אינן מבצעות בדיקות פתע, אינן אוספות מידע ואינן מטפלות בנושא זיהום ממפעלים בכלל.

רשויות  מקומיות

יישום חוק חופש המידע ברוב הרשויות המקומיות, שבתחום שיפוטן המפעלים שנבדקו נמצאים, הוא בעייתי, בדומה למצב שתיארנו בדו"ח 2. אמנם יש שיפורביחסןשל חלק מהרשויות לבקשות שלנולקבלתמידעעלהמפעלים, אבל ברוב המקרים המצב הוא שהרשות אינה מחזיקה ברוב המידע הרלוונטי ליישום תנאי רישיון העסק של המפעל. להלןטבלה המפרטת את תגובות הרשויות המקומיות לבקשות על פי חוק חופש המידע למידע על מפעלים שבדו"ח זה:

תגובת רשויות מקומיות ויחידות סביבתיות

גליל תחתון

 

 

 שם הרשות

מפעלים מהדו"ח בתחום שיפוט הרשות

מח' איכות הסביבה

יחידה סביבתית

ממונה על חופש מידע

תגובת הרשות

מועצה מקומית טורעאן

מחצבת גולני

אין

אין

בעבר הייתה שייכת ליחידה סביבתית יפיע שהתפרקה לאחרונה

אין

הפנייה הראשונה למועצה הייתה בספטמבר 2010. אחרי שיחות רבות והתכתבויות התברר שהמועצה והיחידה הסביבתית יפיע (שבינתיים התפרקה) אינה מחזיקה במידע סביבתי לגבי המחצבה.

מועצה אזורית גליל תחתון

פרי ניר (הדס 1987) בע"מ 

פישר דרמה וייפס בע"מ

מט"ש שדה אילן

במועצה יש מחלקת תברואה ואיכות סביבה

אין

אין

הפנייה הראשונה למועצה הייתה ביוני 2011. המועצה הביעה נכונות עקרונית למסור מידע אך המידע המבוקש אינו ברשותה והמחלקה אינה מקיימת מעקב אחר תוצאות בדיקות המפעלים.

עיריית מגדל העמק

טאור סמי קונדקטורס

ווישי ישראל

נילית בע"מ

סנפרוסט

פי.סי.בי בע"מ

אלסט צביעה

מחלקת איכות הסביבה היא חלק ממחלקת שיפור פני העיר (ש.פ.ר)

אין 

אין

 הפנייה הראשונה לעירייה הייתה ביוני 2011. לא קיבלנו שום תגובה גם אחרי תזכורות טלפוניות.

מועצה אזורית עמק יזרעאל

תנובה אלון תבור

פזקר

יחידה סביבתית אזורית

יחידה סביבתית אזורית עמק יזרעאל בוסתאן אלמרג'

יש.

אילה אילת

הפנייה הראשונה לעירייה וליחידה הסביבתית הייתה ביוני 2011. בשיחה עם אסי אליה, מנהל היחידה הסביבתית, נאמר שבקרוב יצא מכרז למינוי רכז תעשייה ביחידה.

יחידה סביבתית אזורית עמק יזרעאל בוסתאן אלמרג'

     

מועצה אזורית גלבוע

תנובה מחלבות תל יוסף

יש

יחידה סביבתית אזורית מעיינות-גלבוע

אין

הפנייה הראשונה לעירייה הייתה ביוני 2011. 

לא התקבלה תגובה. משיחות טלפוניות עם שלומי גרונוב, מנהל היחידה, עלה שהיחידה אינה מחזיקה במידע על מפעלים מסוג A.

עיריית נצרת

פיניציה אמריקה ישראל

IMC

אין.

יש מִנהלת לפארק תעשייה ציפורית

אין

יש, אך

באתר לא מפורסם.

הפנייה הראשונה למנכ"ל העירייה הייתה במרץ 2011 לאחר שבטלפון נאמר שהמנכ"ל הוא הממונה. לאחרונה התברר כי לתפקיד מונה עו"ד מהמחלקה המשפטית ולכן פנינו אליו באוקטובר 2011 והוא ענה שמאז עזיבתה של מהנדסת איכות הסביבה, אין בעיריית נצרת עילית גורם המטפל בעניינים אלה ולפיכך יש לפנות למשרד להגנת הסביבה.

מועצה אזורית עמק הירדן

בית החולים פוריה

אין

אין

יש.  אפרת מראד

הפנייה הראשונה למועצה הייתה ביוני 2011. 

לא התקבלה תגובה. משיחות טלפוניות עלה  שהמועצה אינה מחזיקה במידע על בית החולים.

 

 

גליל עליון

שם הרשות

מפעלים מהדו"ח  בתחום שיפוט הרשות

מח' איכות הסביבה

יחידה סביבתית

ממונה על חופש מידע

תגובת הרשות

מועצה אזורית גליל עליון

מחצבות עמיעד

מחצבת כפר גלעדי

עוף הגליל

תנובה גליל ק. שמונה

יקבי הגליל

יש

יחידה סביבתית אזורית גליל עליון

אין

הפנייה הראשונה למועצה וליחידה הסביבתית הייתה באפריל 2011. מנהל היחידה הסביבתית שיתף פעולה והביע נכונות למסור מידע, אך אחרי כמה חודשים התברר שהיחידה הסביבתית אינה מחזיקה מידע על המפעלים. מנהל היחידה הצהיר

במכתב לעמותה מ-2 באוקטובר 2011 כי הוא ריכוז סדיר של המידע  ביחידה הוא אחד היעדים העיקריים של היחידה לשנה הבאה.

עיריית קרית שמונה

טבע ישראל מיגדה

גליל כימיקלים

יחידה סביבתית עירונית

יחידה סביבתית עירונית קריית שמונה

 יש  

הפנייה לעירייה וליחידה הסביבתית הייתה בפברואר 2011. הרשות שיתפה פעולה ומסרה את המידע שנמצא ברשותה (בדיקות שפכים) על פי החוק

מועצה מקומית חצור הגלילית

פרי הגליל

שומרת תבניות

אין

אין

אין

הפנייה הראשונה לעירייה הייתה ביוני 2011. 

לא התקבלה תגובה, גם אחרי הרבה שיחות טלפוניות ומיילים.

מועצה מקומית ראש פינה

מודגל מתכת

מט"ש צחר

אין

אין

יש

הפנייה הראשונה למועצה הייתה ביוני 2011. המועצה הביעה נכונות עקרונית למסור מידע אך המידע המבוקש אינו ברשותה.

עיריית צפת

עלית צפת

ורד הגליל

ביה"ח צפת

מט"ש צפת

אין

אין

אין

הפנייה הראשונה למועצה הייתה ביוני 2011. התגובה הייתה שהעירייה אינה מחזיקה במידע מהסוג הזה.




 

 

 

 

 

תפקוד מכוני טיהור שפכים בישראל

ראו גם פרקים קשורים בדו"חות קודמים:

שאריות של תרכובות ממקור תרופתי בסביבה

השפעתם של שפכי התעשייה על תהליכי הטיהור במכונים לטיהור שפכים

כמו בדו"חות הקודמים, גם בדו"ח הנוכחי בדקנו את תפקודם של מכוני טיהור שפכים (מט"שים) והפעם היו אלה מט"ש שדה אילן, מט"ש צח"ר ומט"ש צפת. הבדיקה מעלה, שוב, תמונה מדאיגה בנוגע לאיכות הקולחין המופקים מהמט"שים הללו ולעמידה שלהם בחובות המוטלות מכוח תנאי הרישיון או החוק בכלל.

במט"ש שדה אילן, למשל, התמונה הייתה עגומה ביותר: האחראים/העובדים במט"ש (שבינתיים חלקם התחלף) תיארו לפנינו מצב של קריסה כלכלית ותפקודית של המט"ש, חובות כבדים, אי-תשלום מצד הרשויות המקומיות, וכמובן חוסר שליטה באיכות השפכים הנכנסים ובכמויותיהם. כל הניסיונות הנעשים כיום להצלת המצב נועדו להביאו למצב של טיפול בשפכים באיכות שניונית כפי שתוכנן במקור. עמידה בתקני תקנות ענבר [6], נראית רחוקה מאוד במצב הנוכחי.

אם המצב הנוכחי יימשך, והרשויות המקומיות לא יעמדו בתשלומים למט"ש, יש סכנה מוחשית שתופסק פעילותו. בעקבות זאת יגלשו כמויות אדירות של ביוב גולמי אל הטבע.

יצוין שמכוני טיהור שפכים נוספים רבים בארץ נמצאים במצב דומה. לאחרונה התפרסם, למשל,  שמט"ש בית שאן איים להפסיק את פעילותו בעקבות הצטברות חובות של הרשויות כלפיו, ולהזרים את השפכים לירדן הדרומי.

אשר לבדיקות התקופתיות הנעשות על ידי המט"שים: רוב הבדיקות שמצאנו היו חלקיות בלבד, ונגעו רק לחלק קטן מהחומרים המזהמים והמסוכנים אשר מט"שים אמורים לבדוק על פי החוק ותנאי רישיונות העסק שלהם. ולכן, גם במקרה של בדיקות תקינות,  תקינות זו היא מפוקפקת למדי, מאחר שרוב החומרים המסוכנים אינם נבדקים כלל על ידי מכוני הטיהור ו/או כל גוף אחר.

המשמעות היא שהנזק נגרם לא רק במצבים קיצוניים כמו במט"ש שדה אילן או במט"ש בית שאן, שבהם יש סכנה לגלישת ביוב גולמי. הנזק נגרם ברבים ממכוני הטיהור, מאחר שהם אינם עומדים בתנאים ובתקנים שנקבעו להם ורוב הקולחין המוזרמים מהם לשדות או לנחלים, הם מזוהמים בדרגה זו או אחרת העולה על המותר.

חשוב לשוב ולציין שהבדיקה נעשית על סמך המידע שהעמותה "הצליחה" לקבל או למצוא באינטרנט. על אף מגמת העלייה בפרסום מידע סביבתי על פי תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009 (להלן: תקנות המידע הסביבתי), עדיין המידע המתפרסם הוא חלקי מאוד והמשימה של השגת מידע סביבתי היא משימה קשה ביותר ואורכת זמן רב. 

ראו פרק נפרד על תהליך איסוף המידע בדו"ח 3.


טיהור שפכים והשקיה בקולחין בישראל

בישראל, יותר מ-70% מהקולחין מושבים להשקיה חקלאית. כמות הקולחין המשמשים להשקיה והשטחים המאושרים להשקיה בקולחין נתונים כל הזמן בעלייה תלולה. מגמה זו היא חיובית בהתחשב במצב משק המים במדינה, אולם עם זאת היא מהווה סכנה ברורה ומיידית לקרקע, למי התהום ולבריאות הציבור בגלל האיכות הגרועה של הקולחין הללו.

 יותר מ-260,000 דונם הושקו בקולחין בשנת 2010 רק במחוז הצפון (לרבות שטחים שבקשה  להיתר השקיה בהם נענתה בסירוב או שלא נתבקש כלל היתר כזה בעניינם) בכמות של יותר מ-120 מיליון מ"ק.[7]

מלבד עצם העלייה בכמות השטחים, נכנסו למעגל המושקה בקולחין שטחים חדשים שלא נכללו בו בעבר: חלקות קטנות בתוך יישובים ומושבים שהשימוש בקולחין בהם נחשב למסוכן יותר.

כחמישית מכלל השפכים מקורם בשפכים תעשייתיים. כעולה מדו"ח זה, ומהדו"חות הקודמים, ברוב המקרים אין פיקוח על איכות השפכים הנפלטים מהמפעלים ועוברים לרשות הביוב הציבורית, ולכן אי-אפשר למנוע כניסת חומרים מסוכנים שהמט"ש אינו מסוגל לטפל בהם.

לפי הנתונים של משרד הבריאות [8] בדו"ח המוזכר לעיל, רק 2.55% מכלל מקורות הקולחין בישראל מספקים קולחין באיכות מעולה, ורק 17% ממי הקולחין מגיעים לאיכות גבוהה מאוד. במחוז צפון, רק 2.61% מכלל מקורות הקולחין מספקים מים באיכות גבוהה מאוד ושום מקור אינו מספק מים באיכות מעולה.

השפעת השימוש בקולחין על בריאות האדם [9]

לשימוש בקולחין יתרונות רבים של חיסכון במים שפירים, אך מצד אחר, יש לו השפעות בריאותיות וסביבתיות. מי קולחין מכילים מרכיבים כגון מלחים, חומר אורגניים, חומרי דישון והדברה, מיקרו-מזהמים פתוגנים, שיכולה להיות להם השפעה מזיקה על האדם, על גידולים חקלאיים, על הקרקע, מקורות המים והסביבה. להלן יצוינו כמה מהסכנות:

1. זיהום מי השתייה בעיקר בגלל מעבר מים מצנרת מי הקולחין לצנרת המים השפירים, או שתייה בטעות של מי קולחין שנראים נקיים.
2. מגע של בני אדם, לרבות עובדים בתעשייה ובחקלאות, עם קולחין עלול להעביר אליהם חיידקים ומזהמים שונים. המגע המזיק יכול להיות גם עם מוצרים שזוהמו בקולחין.
3. אם הקולחין מפוזרים בממטרות, יש סכנה שרסיסי מים יגלשו מעבר לשטח המומטר.
4. שינוי הרכב הגידול החקלאי ויבולו בשל ריכוז המלחים הגבוה והימצאות חומרים כימיים למיניהם.
5. השפעה על מבנה הקרקע, רגישות הקרקע לבעיות ניקוז, אוורור, סחף ונגר.
6. חומרים מזהמים, לרבות מתכות כבדות וחומרים אורגניים רעילים, נשארים בקרקע וחלקם חודר למי תהום ומשם למי השתייה.
7. עמידות רבה יותר של חיידקים לתרכובות אנטיביוטיות. התקנות מגבילות כיום את כמות הקוליפורמים הצואתיים המותרים בקולחין להשקיה, אך אינן מסדירות את כמות החיידקים העמידים בקרקע.

שינויים אחרונים בחקיקה בנושא טיהור שפכים ואיכות קולחין

"משק הקולחין בישראל", שהפך למשק בפני עצמו בגלל השימוש הנרחב הנעשה בישראל במי קולחין, מאופיין במעורבותם של שחקנים רבים, ומטבע הדברים בדברי חקיקה ודינים רבים.

בין השאר ניתן למנות את הגופים האלה: מכוני טיהור שפכים, תאגידי מים, אגודות מים, חברת מקורות, רשויות מקומיות, מפעלים, חקלאים, משרד התשתיות, משרד הבריאות, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה וכמובן הציבור.

על כל הגופים הללו חלים דברי חקיקה רבים שאמורים להסדיר את מערכות היחסים ביניהם ולהבטיח, בין השאר, כי המים שיושקו בהם שדות ומטעים משלל סוגים, יהיו באיכות "בטוחה לבריאות האדם".

נציין, למשל, את דברי החקיקה האלה: פקודת בריאות העם והתקנות שמכוחה; חוק תאגידי מים וביוב והתקנות משכוחו; חוק המים והתקנות שמכוחו; דיני החוזים (חוזים בין חברות מפעילות ותאגידים/מט"שים/רשויות מקומיות) ועוד.

בשנתיים האחרונות נכנסו לתוקף שני דברי חקיקה חשובים, שיישומם אמור להבטיח לא פחות ממהפכה בכל הקשור לטיפול בשפכים ולאיכות הקולחין בישראל – תקנות ענבר וכללי תאגידי מים וביוב.

תקנות ענבר

ביולי 2010 נכנסו לתוקף תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010 המכונות "תקנות ענבר".

התהליך שהביא לניסוח התקנות התחיל כבר בשנת 2000, עם הקמתה של ועדה (בראשות ד"ר יוסי ענבר) בעקבות החלטה של ועדת השרים לענייני כלכלה להטיל על המשרד להגנתהסביבה לגבש תקנים חדשים למי קולחין.

אמנם ועדת ענבר נתנה את המלצותיה כבר בתחילת שנת 2003, אך התקנות שאימצו את מסקנותיה ועדכנו את תקני הקולחין המיושנים, אושרו בכנסת רק בתחילת שנת 2010!

מטרת התקנות, כמצוין בתקנה 1, היא להגן על בריאות הציבור, למנוע זיהום מקורות מים משפכים ומי קולחין, לאפשר ניצול חוזר של מי קולחין כמקור מים, להגן על הסביבה, לרבות על מערכות אקולוגיות והמגוון הביולוגי, הקרקע וגידולים חקלאיים, באמצעות הטלת חיובים וקביעת הוראות.

התקנות עדכנו את תקני איכות הקולחין והחמירו אותם במידה ניכרת לעומת המצב הקודם שבו חויבו מכוני הטיהור לעמוד רק בשני ערכים (צח"ב (צריכת חמצן ביולוגית) ו-TSS (מוצקים מרחפים), וגם בהם לא עמדו), והן אף קובעות הגדרות חדשות לאחריותהמשפטיתשלכלהגופיםהעוסקיםבתחום ומטילות חובות נוספות וברורות על כל אחד מהם.

נוסף על כך, התקנות מעניקות מעמד מיוחד לזכות הציבור לקבל מידע, ומרחיבות את טווח השימושים במי קולחין.

עיקרי התקנות

1. קביעת הגדרות חדשות וברורות ובהן:

יצרן שפכים: רשות מקומית או מפעל. הבחנה בין יצרן שפכים גדול ליצרן קטן.

מט"ש: מִתקן לטיפול בשפכים לרבות כל מאגר המיועד להפחתת ריכוז המזהמים בשפכים. הבחנה בין מט"ש גדול למט"ש קטן,

השקיה חקלאית/מוגבלת/בלא מגבלות.

מפעיל: חברה או אדם המפעילים מט"ש.

מפעל: מי שמרחיק שפכים שלא באמצעות מערכת הביוב של רשות מקומית.

ספק מי קולחין: מי שמספק לאחר מי קולחין בין שקיבל אותם או טיהר אותם בעצמו.

2. הטלת חובה על יצרני שפכים (רשות מקומית או מפעל) לפקח על פעילות המט"ש והמפעיל שלו, לוודא שהקולחין טוהרו לפי הערכים שנקבעו בתקנות ולהכין תכניות לניטור ובקרה של איכות השפכים המוזרמים על ידיהם למט"ש וכמותם.

3. הטלת חובות על מפעיל מט"ש להבטיח את איכות הקולחין לפי הערכים שנקבעו בתקנות.

4. הטלת חובה על ספק מי קולחין לנקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת איכות מי הקולחין שברשותו וכן לפקח על כך ששום גוף אחר לא יגרום לחריגה מן הערכים הקבועים בתקנות.

5. הטלת חובה על המט"שים והמפעילים לטהר את השפכים לפי ערכים מחמירים, להכין תכנית ניטור ובקרה של השפכים, לבצע דיגום של הקולחים היוצאים ממתקני הטיהור, לבצע רישום תוצאות הבדיקות שעשו ועוד.

6. חובות דיווח ועדכון וחלוקת אחריות בין כל הצדדים במערכת (יצרן, מטפל, ספק, צרכן, רשות) .

7. הקמת ועדת חריגים המוסמכת:

  • להחמיר/להוסיף ערכים מסוימים לניטור, מעבר למה שנקבע בתקנות בנוגע ליצרן שפכים מסוים, אם יש חשש ממשי לזיהום מקורות מים או לפגיעה בסביבה או בבריאות הציבור או בגידול חקלאי, הכול בתנאים שנקבעו בתקנה 6(א) לתקנות.
  • לשנות את תדירות הניטור הנדרשת ממפעיל מט"ש, הכול בתנאים שנקבעו בתקנה 6(ג) לתקנות.
  • להעניק הקלה מערכים מסוימים, לרבות מלחים, לתקופה של עד חמש שנים, ובתנאים שנקבעו בתקנה 7 לתקנות.

8. כן מטילות התקנות חובת פרסום מידע בעניינים אלה:

  • תכניות ניטור ובקרה שהוכנו על ידי יצרני שפכים לפי תקנה 10 באתרי היצרנים ומפעילי המט"שים,
  • תוצאות הדיגום והבדיקות של מי הקולחין באתרי מפעילי המט"שים,
  • כל תוצאות הבדיקות החודשיות והשנתיות והדו"חות התקופתיים לפי תקנה 12 לתקנות, על ידי כל גוף לפי העניין וכמפורט בתקנות.
  • מידע על פעילות ועדת החריגים (ראו פירוט בהמשך).     

סקירת הפרסומים באינטרנט מכוח תקנות ענבר על ידי הרשויות

המשרד להגנת הסביבה פרסם הנחיות להכנת תכניות ניטור שפכים על ידי תאגידי מים וביוב רשויות מקומיות. כמו כן הוא מפרסם בקביעות תוצאות של דיגומים שבוצעו בקולחין ביציאה מהמט"שים.

רשויות מקומיות ויחידות סביבתיות שבתחומן המפעלים נמצאים: אף אחת מהרשויות שבדו"ח לא פרסמה מידע כלשהו בנושא. ראו טבלה מפורטת על תגובות הרשויות לבקשות לקבלת מידע בפרק איסוף המידע.

משרד התשתיות - הרשות הממשלתית למים וביוב: פרסמה רק מידע כללי וקצר בעניין חובות הדיווח של מפעיל מט"ש לרשות המים על פי תקנות ענבר.

תאגידי מים

בגליל התחתון והעליון מצאנו יותר מעשרה תאגידי מים/ביוב/קולחין. אף אחד מהם לא פרסם מידע כמתחייב מתקנות ענבר. ואלה התאגידים:

מי נע תאגיד המים והביוב נצרת עילית, תאגיד המים והביוב כפרי גליל תחתון, קולחי הגלבוע, מי רקת טבריה, אגודת המים מי עמק יזרעאלמי גת – אגודה חקלאית למים בגליל התחתון, התנור מים וביוב בע"מ, קולחי גליל עליון, פלג הגליל החברה האזורית למים וביובמפעלי המים והניקוז בגליל העליון וקידוחי שמיר.

חברת מקורות

החברה לא פרסמה מידע על פי תקנות ענבר. בעקבות פנייה שלנו קיבלנו מיחידת שירות הלקוחות את התשובה הזאת:

תקנות ענבר חלות על מקורות במקומות שבהם הוא משמש כמפעיל מט"ש, במקרה שלנו כרמיאל, שפד"ן ואשקלון. מצ"ב קישור לאתר איגודן שבו מפורסמות התוצאות של השפד"ן. לגבי כרמיאל ואשקלון התקנות מחייבות מ-2012  ואנו נערכים לכך.

לגבי ועדת החריגים יש חובה לפרסם:

-  הרכב ועדת החריגים (שאינו כולל נציגי ציבור) באתרי האינטרנט של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות המים.

-  החלטות ועדת החריגים באתרים הנ"ל, וכן למסור אותן לכל מבקש.

דיוני הוועדה יהיו פומביים אך אין חובה לפרסם את הפרוטוקולים.

סקירת אתרי האינטרנט של הרשויות העלתה ש:

המשרד להגנת הסביבה פרסם את הרכב הוועדה בלבד.

משרד הבריאות פרסם את הרכב הוועדה, סדרי היום שלה (ללא הפרוטוקולים), וכן בקשות להקלות שהוגשו לוועדה.

באתר רשות המים לא מצאנו כל פרסום בעניין.

באף אחד מהאתרים הנ"ל לא פורסמו החלטות הוועדה.

כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א-2011

לאחרונה (בספטמבר 2011) נכנסו לתוקף כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א-2011 (להלן: הכללים) ומטרתם, כאמור בסעיף 2 לכללים, להסדיר את הזרמתם של שפכי המפעלים באופן שלא ייגרם נזק למערכת הביוב, לקבוע תהליכי טיפול בשפכים וניצול מי הקולחין וכן למנוע מטרדים ונזקים לציבור או לסביבה.

הכללים הללו נותנים, לראשונה, אפשרות למכוני טיהור השפכים ולתאגידי המים להשפיע על הפסקתן של זרימות לא רצויות אליהם ובכך הם מאמצים חלק מהמלצות ה-BAT בעניין אשר ממליץ, כמקובל באירופה למשל, שהטיפול בשפכים תעשייתיים יבוצע במפעל, ולא במט"ש האזורי כמקובל בארץ. אם בכל זאת מבוצע טיפול משותף בשפכים תעשייתיים וסניטריים, ה-BAT ממליץ לחתום על הסכם עם התעשייה שיגביל את העומסים של BOD,  COD, TSS, זרחן, חנקן לסוגיו וחומרים אחרים, כגון מתכות כבדות, המזיקים לתהליך הטיפול במט"ש. ה-BAT ממליץ שההסכם יאפשר ויסות זרימות מהתעשייה למט"ש, ניטור רציף של שפכי התעשייה, הפסקת ההזרמה ו/או הטלת סנקציות כספיות במקרה של חריגות.

הכללים יוצרים מערכת כלכלית חדשה הכוללת הטלת סנקציות על מפעלים, והיא אמורה להגשים בין השאר את עקרון "המזהם משלם".

עיקרי הכללים:

הכללים מעניקים למכון טיהור שפכים אפשרות:

  • להגביל הזרמת שפכים אסורים ושפכים חריגים כהגדרתם [10] בסעיף 1 לכללים, ולחייב מפעל, אם התברר בדיעבד שהוא הזרים שפכים כאלה בלא אישורו של המט"ש, בתשלום לפי כללי התעריפים [11]
  • להכין תכנית ניטור ובקרה על שפכי מפעל שיש חשש שהוא מזרים שפכים אסורים או חריגים כנ"ל. מפעל יהיה רשאי להזרים למערכת הביוב שפכים חריגים בתנאי שהגיש בקשה לכך, והבקשה אושרה על ידי המט"ש וממונה הסביבה.

הכללים מטילים על מפעלים חובת ביצוע טיפול מקדים בשפכיהם בטכנולוגיה המיטבית הזמינה, לערוך ניטור לאיכות שפכי המפעל, לדווח למט"ש על סוגי המזהמים שהמפעל מזרים למערכת הביוב וכמויותיהם, ולהודיע לו על כל שינוי בהרכב שפכיו וכמותם. מפעל יהיה רשאי שלא לעשות טיפול מקדים בשפכיו רק אם הגיש בקשה מפורטת לפטור והבקשה התקבלה.

הכללים אוסרים על מפעלים להזרים למערכת הביוב מים שאינם מזוהמים (מי גשם, נגר עלי, ניקוז וכו').

הכללים קובעים את חובות המט"שים לדווח על בדיקות תקופתיות, שנתיות, אירועים חריגים ותקלות, בדיקות איכות שפכים שנעשו במפעלים ואישורים שניתנו להזרמת שפכים חריגים. הכללים אינם קובעים חובת פרסום המידע הנ"ל לציבור.

לפי הכללים, רשות המים רשאית לדרוש ממט"ש מסוים, או מהחברה המפעילה אותו, לפרסם את הדו"חות הנ"ל באתר האינטרנט שלו, וכן להעמיד את ממצאי הדו"חות לעיון הציבור במשרדיהם.

אשר להסכמים  עם המט"שים, שנכרתו לפני היכנס הכללים לתוקף, הכללים  קובעים שהם יגברו על כל הסכמי העבר, אלא אם כן אושר ההסכם, בדרך ובתנאים שנקבעו בכללים.

לסיכום, הכללים הנ"ל מהווים נדבך נוסף וחשוב ביותר בכל הקשור לטיפול בשפכים, המצטרף לתקנות ענבר ולחקיקה קודמת. הם משנים את מערך הפיקוח באופן שמט"שים ואגודות מים נושאים באחריות ישירה, משותפת וצולבת לאיכות הקולחין ומעניקים להם סמכויות פיקוח ואכיפה. תאגידי המים והביוב האזוריים יפעילו פיקוח ואכיפה, ואילו המשרד להגנת הסביבה יהיה אחראי לפקח על התאגידים האזוריים.

   המשרד להגנת הסביבה

תאגידי מים וביוב אזוריים 

מט"שים והחברות המפעילות אותם,

תאגידי מים מקומיים, אגודות מים,

ספקי מי קולחין


 

 

 

 

דפי מידע על המפעלים

הערה חשובה: בהערכת עמידת המפעל בתקנים שנקבעו לו צוין בדפי המפעלים מספר החריגות  שנמצאו בבדיקות. המשמעות היא שאלה היו החריגות בערכים הספציפיים שצוינו שם מתוך סך כל הבדיקות שהיו לפנינו והמפורטות בטבלת פירוט הבדיקות, וששאר הבדיקות היו תקינות או שאי אפשר לקבוע עמידה או אי עמידה בתקן על פיהן מאחר שהיו חלקיות או שלא נעשו כנדרש.

 

גליל תחתון

1מחצבת גולני

2. פרי ניר הדס (1987) בע"מ

3. מכון טיהור שפכים שדה אילן

4. פישר דרמה - וייפס בע"מ

5. טאואר סמיקונדוקטור בע"מ

6. ווישי ישראל בע"מ

7. נילית בע"מ

8. סנפרוסט בע"מ

9. פי.סי.בי טכנולוגיות בע"מ

10. אלסט צביעה וגימור מתכות בע"מ

11מחלבת תנובה אלון תבור

12. מחלבת תנובה תל יוסף

13פיניציה אמריקה ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ

14. אי.אם.סי יציקות בע"מ (IMC) 

15פזקר בע"מ 

16המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה, פוריה

 

גליל עליון

17. מחצבות עמיעד

18. מחצבת כפר גלעדי

19. יקב הרי גליל

20. עוף הגליל בע"מ

21טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ- מפעל מיגדה

22. גליל כימיקלים בע"מ

23. תנובה גליל בע"מ (מאמא עוף) 

24. פרי הגליל בע"מ

25. מודגל מתכת בע"מ

26. שטראוס קפה נמס עילית

27. ורד הגליל (יוניליוור מזון ישראל) בע"מ 

28. בית החולים ע"ש רבקה זיו- צפת

29. מכון טיהור שפכים צ.ח.ר

30. מכון טיהור שפכים צפת

 

 

 

 

 

 

תודות

ברצוננו להודות לכל האנשים שסייעו וייעצו לנו, סיפקו לנו נתונים ותרמו לנו הערות מועילות:

ליעקב זיו, מהנדס כימיה 

לדורית זיס, מנהלת מחוז צפון, המשרד להגנת הסביבה,

לשלמה כץ, מנהל מחוז חיפה, המשרד להגנת הסביבה,

לאיזבלה קיסר, רכזת תחום אוויר, המשרד להגנת הסביבה מחוז צפון

לנעמה מסורי, רכזת חוק חופש המידע, המשרד להגנת הסביבה

למיכל ריבלין, ראש תחום פניות ציבור, המשרד להגנת הסביבה

לעו"ד נעמה שחל, מחלקה משפטית,  המשרד להגנת הסביבה

לצוות הקואליציה לבריאות הציבור,

לכל מנהלי/מהנדסי/עובדי המפעלים ששיתפו עימנו פעולה,

לצוות העמותה: מיכל ויינטראוב, מאיסה תותרי, ג'וי שטראוס, נורית לשד וכרמי אשבורן .

 

תודה מיוחדת לקרן ברכה, לקרן לסביבה ירוקה, לקרן גולדמן, קרן מורנינגסטאר ולקרנות נוספות 

על שמימנו את פרויקט "תעשייה מקיימת", שהדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרתו.

 

 

 
 
 
 

 

 

 

שמירת זכויות יוצרים

הבהרות
המידע המוצג באתר זה הוא מידע שנאסף על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל (להלן: העמותה) ו/או מי מטעמה בעקבות בקשות שהוגשו על פי חוק חופש המידע ,התשנ"ח-1998, למשרד להגנת הסביבה, למשרד הבריאות, לרשויות מקומיות וליחידות הסביבתיות. עוד כולל המידע נתונים שנתקבלו מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות פניות שנשלחו אליהם בתחילת תהליך איסוף המידע ובסופו וכן מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע), הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות.

יובהר כי ניתוח המידע הנ"ל ומתן חוות הדעת עליו נעשו על ידי מחברי הדו"ח ובאחריותם בלבד, והם נעשו אך ורק על סמך המידע שנתקבל ממקורות המידע הנ"ל. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע שהוא מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה על ידי מי מהגורמים הנ"ל, מסיבות שונות שאינן תלויות בעמותה. לפיכך העמותה לא תהיה אחראית לאי-דיוקים ו/או טעויות שנפלו, אם נפלו כאלה, ואשר נעשו עקב הסתמכות על מידע שלא נמסר לעמותה במלואו.

כמו כן יובהר כי המידע שהוצג והניתוח שלו מתייחסים לתקופה זמנית מסוימת שלגביה נתקבל מידע, הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות באתר זה, והאמור לא בהכרח משקף את פעילות המפעלים בתקופות אחרות, קודמות או לתקופה שנבדקה או מאוחרות לה.

 

שמירת זכויות יוצרים

כל הזכויות שמורות לעמותת אזרחים למען הסביבה ©.

המשתמש רשאי לעשות רק "שימוש הוגן" בחומר, לפי הכללים הקבועים בדין, וכן לצטט מתוך החומר באופן סביר. אין להעתיק או להפיץ אתר זה או קטעים ממנו למטרות אחרות בכל דרך שהיא. חל איסור לסלף או לפגום בחומר המוצג באתר זה בצורה העלולה לפגוע בכבוד או בשם העמותה או בתוכן המידע. העמותה אינה נושאת באחריות לטעויות או שגיאות במידע המוצג שנעשו תוך שימוש שלא על דעת המחברים ובלא ידיעתם. המשתמש לבד יישא באחריות לאופן שבו הוא ישתמש במידע המוצג בדו"ח. העמותה לא תישא באחריות לכל נזק שנגרם למשתמש או לכל צד ג' כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש במידע המוצג לעניין סעיף זה, "העמותה" משמע, לרבות עובדים ונציגים של העמותה. אין להעתיק או להפיץ איורים/ציורים/תמונות או קטעים מהם מדו"ח זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, בלא אישור מהצלמים/יוצרי התמונה.

 

 

 

 

 

 

נספחים

פירוט הבדיקות שנתקבלו לעומת הדרישות בתנאי הרישיון של המפעלים

אחוזי החריגות מהתקן המותר בכל הבדיקות - גליל עליון

אחוזי החריגות מהתקן המותר בכל הבדיקות - גליל תחתון

טבלת דירוג של המפעלים בדו"ח

השוואה של הדרישות מהמפעלים בכל הקשור לדווח על בדיקות תקופתיות

 

 

 

 

פרסום הדו"ח בתקשורת

"ללא פיקוח: מפעלי הצפון מסכנים בריאות התושבים", לכתבתה המלאה של עדי חשמונאי שהתפרסמה ב nrg ב 29.1.12

"דו"ח בגליל: מפעלים מזהמים, רשויות לא מפקחות", לכתבה המלאה של בילי פרנקל שהתפרסמה ב Ynet ב 29.1.12

"בגליל אין מפקחים על מזהמים ופסולת סביבתית", לכתבתו המלאה של דורון שפר שהתפרסמה ברשת השידור ב 29.1.12

 

 

 

 

 

 


 [1]לא כולל את שלושת מכוני טיהור השפכים שנושא הפליטות לאוויר אינו רלוונטי לגביהם.

[2] "מפעלים" כולל גם בתי חולים ומכוני טיהור שפכים.

[3] איסוף מספר רב של ראיות מהשטח כגון דגימות וראיות מתושבים שנפגעו.

[4] מדינות האיחוד האירופי נדרשות לחשוף את תכניות הפיקוח שלהן לפני הציבור, במגמה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית.

 [5]ניתן לפנות לעמותה לקבלת ייעוץ והכוונה 

[6] תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010.

[7] על פי נתונים מדו"ח סיכום פעילות לשנת 2010 של המחלקה לבריאות וסביבה במשרד הבריאות ורשות הטבע והגנים

[8] בדו"ח סיכום פעילות לשנת 2010 הנ"ל.

[9] ניתן לקרוא על היבטים נוספים של שימוש בקולחין בפרק מקורות המים הלא טבעיים במסמך המדיניות שהוכן על ידי קואליציית הארגונים הסביבתיים (מדיניות סביבתית לניהול משק המים).

על הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים של הימצאות חומרים רפואיים ותרופות בסביבה ניתן לקרוא גם בדו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת בעניין מיקרו מזהמים אורגניים במי השפכים – היבטים סביבתיים ובריאותיים.

[10] "שפכים האסורים להזרמה למערכת הביוב" – שפכים הגורמים נזק למערכת הביוב או שמתקיים לגביהם אחד לפחות מהתנאים המפורטים בתוספת הראשונה.

"שפכים חריגים" – שפכים פריקים שיחס COD/BOD בהם קטן מ-4 וריכוז ה-VSS בהם גדול מ-70% מריכוז ה-TSS; השפכים ניתנים לטיפול במט"ש ולטיפול כאמור עלות נוספת לעומת שפכים סניטריים; ריכוז אחד מהמרכיבים בהם לפחות עולה על הערכים הנקובים בטור ב' בתוספת השנייה.

[11] כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע-2009.

 

 

 

 


 

<<הדו"ח הקודם        הדו"ח הבא>>

 


 

  

 

 

תרומה לפרויקט שקט תעשייתי

תרומה בכל סכום בהעברה בנקאית

תרומה בכל סכום בכרטיס אשראי

מתחילים בטוב

עיגול לטובה

50 - כרטיסי ברכה

חברות בעמותה

150 - יעוץ טלפוני צוות המומחים

500 - פגישה יעוץ צוות מומחים

1000 - הרצאה

2000 - סדנת מזון

5000 - טיפול לקבוצת תושבים

לפרטים נוספים/שאלות

טלפון: 04-9997550
מייל: Info@cfenvironment.org.il
 

 

 

 
 
 
 
 
 
 

 

  דרוש לחיפה - אוויר לנשימה

 

 

 

 

 

 

 

 

צרו קשר للاتصال بنا

עמותת אזרחים למען הסביבה, ת.ד. 1075 פקיעין 24914

טלפון: 04-9997550     

פקס:  04-9978837

הצטרפו אלינו انضموا إلينا

אתם כאן: דף הבית מה אנחנו עושים תעשייה דוחות שקט תעשייתי שקט תעשייתי 3 - מי מפקח על המפעלים במדינה - גליל עליון וגליל תחתון