האקולוגיה כמדע עוסקת במערכות היחסים המורכבות שבין בעלי החיים והצמחים לבין הסביבה שבה הם חיים, ובשאלות כיצד הם מגיבים אחד על נוכחות האחר וכיצד גודל אוכלוסייתם ועצם קיומם מבוקרים על ידי המשאבים שבעולם.
האדם הוא בעל חיים, ובשל כך ניתן לראותו כחלק מהמערכת האקולוגית. אך האדם שונה משאר בעלי החיים בכך, שהוא מנצל הרבה יותר משאבים, והוא נפוץ על פני כדור הארץ עשרות מונים מכל יצור אחר בגודלו. רבות מפעילויות האדם הרסניות, וכמה מהן גורמות לטבע נזקים שאינם ניתנים לתיקון. השוני הגדול ביותר בין האדם לרכיבים הביוטיים האחרים במערכת הוא, שהגורמים הביוטיים (בעלי החיים והצמחים), מנהלים יחסי גומלין ביניהם, משפיעים ומושפעים, אך בינם לבין הרכיבים הפיסיים במערכת ההשפעה היא כמעט חד כיוונית. הצמחים ובעלי החיים אינם משפיעים השפעה ממשית – ובוודאי שלא במודע – על האקלים והסלע, אך מאוד מושפעים מהם.
האדם לעומת זאת פיתח יכולת לשנות את הגורמים הפיסיים במערכת שינוי של ממש, ועושה זאת במודע ובכוונה להשיג מטרות שונות. לכן חשוב מאוד שנבחן את עצמנו מנקודת מבט אקולוגית וננסה לשים את עצמנו במסגרת שתהיה חלק מהטבע שבו אנו חיים.
לשם כך יש להבין תחילה כיצד פועלת המערכת הטבעית, אבל איני מתיימרת לעסוק בכך הפעם.
אסתפק באמירה כי יש בטבע מערכות יחסים מסוגים שונים: תחרות, תלות, טפילות, פונדקאות, שיתוף, חברתיות, בדלנות וכיוצא באלה…
כך גם במערכות יחסים בין בני אדם, מן הסתם.
אקולוגיה של המגזרים
שלושה מגזרים: הפוליטי, העסקי והאזרחי מקיימים ביניהם סוגים שונית של יחסי גומלין, ובאופן סכימטי בנויים כמשולש. שתי הצלעות העליונות של המשולש, הפוליטי והעסקי – משלבים פעולה ביניהם, מצרים את צעדיו ואת מרחביו של המגזר האזרחי, שהוא בעצם בסיס המשולש…;המגזר השלישי מורכב מאזרחים וארגונים הפועלים בתוך הקהילה ולמענה, שלא למטרות רווח, במקום רשויות השלטון, ובתקציבים מזעריים. המגזר הזה מוצא עצמו לא אחת פועל מול החזקים בניסיונות נואשים, כמעט כמו "להזיז הרים". מתחילים מפעולה אחת קטנה שמצטרפת לעוד פעולה ועוד אחת…וכך מתעצמת פעולתם. ואכן ארגונים שונים מתחזקים בימים אלו, ואילו המגזר השלטוני מתגלה במלוא אוזלת ידו, בחוסר יכולתו לדאוג לצורכי המגזר האזרחי.
הדמוקרטיה הפכה בעצם שם של צורת שלטון, אך איבדה את מהותה המרכזית כמשטר בה הפרט הוא המרכז.
תנאי הכרחי ב"אקולוגיה מגזרית" עוגן לאחרונה בחוק חופש המידע.
ערך חשוב ביותר עבור המגזר האזרחי הוא חופש המידע, אבל חוק חופש המידע )התשנ"ח, 1998) עדיין לא הופנם בציבור, לא בארגוני האזרחים השונים, וודאי שלא ברשויות.
בניסיונות רבים וכאובים גילינו לדאבוננו, כי הרשויות לוקחות לעצמן בעלות על המידע ושוכחות כי הציבור הוא ששלח אותן ליצר את המידע, למען שלומו ושלום בריאותו וסביבתו.
מתוך הדו"ח של הועדה הציבורית לעניין חופש המידע מצאנו:
"חוק חופש המידע התשנ"ח (1998)מקורו בעמדה בסיסית של צדק חברתי (- מה זה הדבר הזה?! – ל.א), עמדה על פיה המידע שייך לכלל הציבור, וכל פרט זכאי לקבל כל מידע, מכל רשות ציבורית ולממש בעזרתו זכויות שלא היה מודע לקיומן". על פי החוק "המידע נתפס כשייך לאזרח ולא לרשויות השלטון (?! – ל.א.), והרשויות הן אלה הצריכות לנמק ולשכנע, שאכן קיימת הצדקה למניעת חשיפתו בפני אזרחים…מי שלא יעמוד על כך שיקבל את המידע המגיע לו ואת המידע שמעניין אותו, יזכה רק לשאריות המידע ולפירורי זכויות במקרה הטוב…". ועוד: "השלטון הוא נאמן של האזרחים. כל פעולותיו וצעדיו של השלטון אמורים להיות לטובת האזרח והציבור. המידע שבידי רשויות השלטון, מצוי בידן עבור האזרחים והתושבים. שקיפות מעשי השלטון היא חלק בלתי נפרד מאחריותו כלפי הציבור…זרימת מידע מרשויות השלטון לאזרחים היא רכיב חיוני לבקרה ולפיקוח על מעשי השלטון, ולשיפור תפקודן של הרשויות".
מה אוסיף ומה אומר? – ביום בו יקוימו מטרותיו של חוק זה, יושלם לפחות מעגל אקולוגי אחד בין המגזרים.
ועד אז, חג ירוק ונעים לכולם,
שלכם,
ליאורה אהרון
עמותת אזרחים למען סביבה בגליל
נכתב בפברואר 2004 לכבוד ט"ו בשבט
שודר בתכנית "בדרך אל הטבע" ברשת ב'
