בעקבות חשיפת מידע על זיהומים בחומרים מסוכנים במועצה התעשייתית תפן, יזמנו בחודש יולי 2003 סיור של חברי כנסת ונציגי משרדי ממשלה במועצה התעשייתית. ראש המועצה מר יגאל שחר, הבטיח ליו"ר הועדה ח"כ ד"ר לאה נס, להגיש בתוך חודש דו"ח מפורט על פליטות מזהמים לשפכים ולאוויר, ב-3 השנים האחרונות. דו"ח השפכים, הוכן ע"י איגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי והוגש רק בפברואר 2004.
הנתונים העיקריים העולים מהדו"ח חמורים ביותר, ומצביעים על חריגות של מאות ואלפי אחוזים בפליטת חומרים מסוכנים מסוגים שונים מהמפעלים בתפן. לדוגמא:
• חריגות של 3000% בריכוז המתכת הכבדה ניקל ו- 1500% המתכת כרום בשפכי מפעל טכנולוגית להבים טיטניום.
• חריגה של 160% מהתקן בריכוז המתכת הכבדה קובלט בשפכי מפעל ישקר.
• חריגות של 10,000% בריכוז פלואורידים בשפכי מפעל טקג'ק.
• חריגות של 300% בעופרת ו-180% בריכוז ליתיום במפעל וולקן.
• חריגה של 10,000% בריכוז זרחן במפעל DCD.(אינה מופיעה בדו"ח אך הופיעה בחומר שהועבר ללאה נס לאחר הסיור, מהמועצה של תפן)
השפכים והקולחין המזוהמים "הומטרו" במשך שנים בחלקת שדה בגבול המועצה התעשייתית, ולעיתים זרמו לנחל כישור ולשמורת נחל בית העמק. אחת החריגות הבולטות ביותר היתה של 400% בריכוז המתכת ניקל, שמשמעותה חריגה של כ- 100 גר' ניקל (כיונים מומסים) מדי יום שחלחלו ישירות למי התהום. ככל הידוע, החריגות עדיין נמשכות והפיקוח של הרשויות, שלא התריעו ומנעו את המפגע בעבר, עדיין לקוי.
למרות שהממצאים בדו"ח שערך איגוד ערים גליל מערבי חמורים, יש להדגיש כי הוא נותן למפעלים "הנחות" במדידת החריגות בפליטת השפכים שלהם. המפעלים נבחנים בדו"ח לפי התקן של "הזרמת שפכי תעשיה" ולא לפי התקנים שתוקנו בשנת 2000 במיוחד עבור מפעלי ציפוי ["תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000"]. פירושו של דבר שניתן הכשר לחריגה משמעותית בריכוז מוצקים מרחפים (שהם בעיקר המתכות הכבדות – הגורם העיקרי לזיהום) ונחסך מהמפעלים הצורך להשקיע כסף בהתקנת מתקני שקוע או מסננים.
השפכים "הביתיים" במועצה התעשייתית מטופלים במכון ביולוגי רגיל לטיפול בשפכים. חומרים מסוכנים כמו מתכות וחומרים אנאורגניים אחרים, אמורים להיות מטופלים במכוני טיהור עצמאיים של המפעלים. על פי חוק המים התשי"ט, זיהום מים הינו בין השאר הזרמה של שפכים מזוהמים, בחריגות מהתקן לשפכים, למערכת השפכים הציבורית.
ואולם, העדר אכיפה במועצה התעשייתית, במשך שנים רבות הולידו בעיה סביבתית חמורה: השפכים המזוהמים במתכות, חומצות ושמנים בכמויות הגבוהות במאות ואלפי אחוזים מהתקן, שיבשו את פעולת מכון הטיהור, כך שהקולחין שהוזרמו מהמכון היו מזוהמים גם כן.
חשוב לציין שהתשתית הסלעית של הרכס עליו ממוקם איזור התעשייה, היא תשתית סדוקה ומחלחלת ביותר (קארסט) ועל כן יש חשש גדול לזיהום מקורות המים של הגליל המערבי.
הערות כלליות לדו"ח של איגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי
ברוב המפעלים מבוצעת הדגימה מתוך הזרם המאוחד של שפכים סניטריים ושפכי תעשייה. מדידה משותפת מעוותת, ע"י דילול, את הריכוז האמיתי של מזהמים בשפכי תעשיה והיא מנוגדת לחוק העזר להזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב.
• בחלק גדול מהמפעלים שנסקרו בדו"ח, מבוצעות פעולות ציפוי, והם "מקבלים הנחה" באכיפת התקן כי הם נבחנים לפי התקן של "הזרמת שפכי תעשיה" ולא לפי התקנים שתוקנו בשנת 2000 במיוחד עבור מפעלי ציפוי ("תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000"). פירושו של דבר שניתן הכשר לחריגה משמעותית בריכוז מוצקים מרחפים (שהם בעיקר המתכות הכבדות – הגורם העיקרי לזיהום) וחוסך למפעלים התקנת מתקני שקוע או מסננים. "תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) 2000", קובעות שכל מפעל בו מבוצעות, בין היתר, פעולות של ניקוי שטח פני המוצר, ציפוי שטח פנים או צביעה, חייב להתקין מתקן קדם טיפול. נקבע תקן לאיכות הקולחין המצטיין בדרישה מחמירה של 30 מ"ג/ליטר מוצקים מרחפים. מפעל שאינו כולל אחת מפעולות היסוד שצוינו לעיל חייב לעמוד בחוק של "הזרמת שפכי תעשיה למערכת ביוב-1981". ניתוח הסטיות – בהמשך.
• צריכת המים השנתית וריכוז המזהמים בשפכי המפעל מאפשרת לחשב מה תרומתו של כל מפעל בפליטות המזהמים השונים. ניתוח כזה לא בוצע וחבל.
• המפעלים הבעייתיים לא ביצעו סקר שפכים, כפי שנדרשו בהנחיות שהוציא המשרד לאיכות הסביבה בחודש ספטמבר 2002.
הדו"ח משווה את הנתונים לתקן מקל ולא לתקן המחמיר המחויב על פי החוק ומנציח את התפקוד הלקוי של התעשיות במניעת זיהום ושל הרשויות בפעולות האכיפה. כל הנראה הדו"ח מספק ברמת הנתונים, אולם ברמת הניתוח והמסקנות נדרשת בודאות כתיבה מחדש.
