חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
עמותת אזרחים למען הסביבה

חוק המידע הסביבתי – קריאה נוספת

חוק המידע הסביבתי

חוק המידע הסביבתי מהווה דוגמה למנגנון יישום, בדמות יוזמת חקיקה שמקדמת עקרון מרכזי בפיתוח בר קיימא. ידע הוא כוח, הוא כלי בסיסי בדרך לשינוי. מניע תהליכים ומשמש תנאי ראשון בדרך לטיפול בבעיות חברתיות וסביבתיות. / ליאורה אהרון, מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל.

הצגת הסוגיה

הצעת חוק המידע הסביבתי היא יוזמה של עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל", שנוסחה על ידי סטודנטים בקליניקה לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והוגשה לכנסת בשנת 2003 על ידי ח"כ ד"ר לאה נס. מטרת החוק לחייב פרסום מידע סביבתי לציבור הרחב. הרקע לחוק הוא חוסר היכולת לקבל מידע באופן מרוכז בנושא מסוים או על איזור גיאוגרפי מסוים ללא הזדקקות למשאבים ניכרים, זמן רב ובעיקר – הבנה עמוקה של הסוגיה שעומדת על הפרק. כל אלה מהווים חסמים לאזרח הפשוט בבקשו מידע מן הרשויות. במידה מסוימת ניתן לומר, שהצעת החוק נכתבה כמענה לבעיות שמובנות בחוק חופש המידע ובאופן יישומו.

מידע סביבתי הוא כלי חשוב ובסיסי בתהליכי קבלת החלטות ותהליכי תכנון בכל רשות מקומית ואזורית. יש חשיבות גדולה ביותר להזרמת מידע לציבור בכל מדיה תקשורתית. אזרחים מודעים הם אזרחים פעילים היכולים לעזור לרשויות למלא את תפקידן בתחום מעקב ופיקוח סביבתי, מניעה והסרת מפגעים. על כן חשוב שמידע חיוני יהיה נגיש לציבור: פליטות מזהמים לסביבה, בעיות ביוב, זיהום אוויר, קרינה ועוד. אזרחים ומקבלי החלטות שאמורים להשפיע על מהלכים שונים, צריכים להיות מוזנים ממידע אמין והרשויות הממונות על הכנת המידע מחויבות כלפי הציבור.

עד שנת 1998, בה נחקק חוק חופש המידע, נתפס המידע על ידי רוב הרשויות כנכסן הפרטי ולא כנכס הציבור לו הן משמשות כנאמן. האזרח הפשוט קיבל בדרך כלל מידע לפנים משורת הדין ורק לאחר שהציג את העניין האישי והפרטי שיש לו במידע אותו ביקש. הפסיקה של בתי המשפט דווקא תמכה במסירת מידע על ידי הרשויות, אולם בהעדר הנחיה מפורשת של המחוקק, הייתה לא אחידה. כיוון שחופש מידע הינו ערך ציבורי חשוב, קמה קאול' רחבה מאוד של ארגונים שקידמה את הליך החקיקה של חוק חופש המידע.

לצערנו, חוק חופש המידע )התשנ"ח, 1998) עדיין לא הופנם בציבור, לא בארגוני האזרחים השונים, וגם לא ברשויות. על פי הוראות החוק, ימונה בכל משרד ממונה שירכז את הבקשות על פי חוק חופש המידע, יקבל את המידע מהיחידות השונות של המשרד וינסח תשובה לפונה.

כיום, כשבע שנים לאחר שהחוק נחקק, ניתן להצביע על מספר בעיות שהתעוררו,  שמקשות על מימוש המטרות הנעלות של מנסחי החוק ותומכיו. סיבות אלה הצמיחו את הצורך בחוק אשר יחייב פרסום המידע לציבור הרחב באופן יזום:

הרשויות הממשלתיות לא נערכו  ולא הפנימו כראוי את שינוי הגישה, שגורסת שהמידע שייך לציבור הרחב, והרשויות עצמן מחזיקות בו בנאמנות. כתוצאה מכך לעתים קרובות זוכות הפניות להתעלמות המנגנון במשרדים.

החוק מערים קשיים על קבלת המידע: בראש ובראשונה, האגרה עבור בקשה יחידה יכולה להגיע למאות שקלים. נוסף על כך, לרשות מוקצבים 30 יום + ארכה של 90 ימים על מנת להודיע לפונה האם בקשתו נענתה ועוד 15 ימים נוספים למסירת המידע. לעומת זאת, במקרה שבקשתו נדחתה, מוקצב לפונה חודש בלבד להגשת ערעור, אשר כרוכה בתשלום אגרות נוספות [1]

בעיה שמאפיינת לא רק את תחום הסביבה אלא תחומים נוספים היא הקושי לאתר את הרשות האחראית. חלוקת תחומי האחריות בין רשויות רבות גורמת לכך, שלכל אחת מהן יש צורך להפנות בקשה נפרדת לפי חוק חופש המידע, לשלם אגרה ולהמתין לתשובה פרק זמן שונה. דוגמה מייצגת היא בעיית משק המים בישראל, שנמצא בטיפול תשע רשויות שונות: נציבות המים, משרד התשתיות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות, הרשויות המקומיות, משרד הפנים, חברת מקורות ומשרד האוצר.

חוק חופש המידע קובע שהרשות אינה חייבת לעבד את המידע לצרכי המבקש אלא רק להעמידו לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידיה. כאשר מדובר במידע סביבתי, פעמים רבות המידע הגולמי, כפי שהוא מצוי אצל הרשות, אינו נהיר לאזרח חסר ההכשרה המקצועית הספציפית בתחום.

כל הבעיות הללו מחריפות מול בעיה נוספת: חוסר פעלתנות האזרח הישראלי. כתוצאה מחוסר התעניינות, אי הכרת חוק חופש המידע, ההוצאות הכספיות הניכרות הנדרשות לקבלת מידע שלם ומלא ממספר רשויות והחובה להכיר היטב את המערכת כדי לנצל את המנגנון שנבנה לפי חוק חופש המידע, מספר הפניות לכל רשות ממשלתית אינו עולה על מאה פניות מדי שנה.

לאחר שזוהתה הבעיה של קבלת מידע רלוונטי ואמין על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, נוסחה הצעת חוק המידע הסביבתי בסיוע הקליניקה לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

הפתרון המוצע – חוק מידע סביבתי

החוק נכתב כדי לתת מענה מלא לכל הבעיות שצוינו לעיל, על ידי הטלת חובה לפרסום מידע סביבתי על ידי הרשויות. ההצעה שונה, אם כן, מחוק חופש המידע במספר פרמטרים: ראשית, היא מחייבת פרסום המידע לציבור הרחב, במקום מסירתו כמענה לפנייה פרטית; המידע שיפורסם הוא מידע שנוגע לסוגיות סביבתיות, ולא כלל המידע שנמצא בידי הרשויות; המידע שיגיע מן הרשויות ירוכז ויפורסם על ידי המשרד לאיכות הסביבה, כדי להגביר את נגישות המידע, במקום פנייה לכל אחד ואחת מן הממונים על חוק חופש המידע ברשויות השונות. המידע יפורסם ברשת האינטרנט. ההצעה קובעת שיש לפרסם כל מידע שנוגע לאיכות סביבה ומפרטת:

מידע שנוגע לאיכות הסביבה ויש לו נגיעה לבריאות הציבור

מידע בדבר תקני סביבה

נתונים על שחרורים ופליטות של חומרים מזהמים לסביבה, לרבות תקריות

ממצאים בדבר בדיקות, דיגומים, ניטורים של חומרים מזהמים

רשימות מצאי של חומרים מסוכנים

תוצאות מדידות קרינה לסוגיה

מדידות רעש וריח

סקרים סביבתיים ומחקרים למיניהם

תסקירי השפעה על הסביבה

מידע לפי חוקים רבים אחרים שקשורים לאיכות הסביבה, בהם רישוי עסקים, מים וביוב, חוק החומרים המסוכנים, חוק הגנת הצומח ותקנות התכנון והבניה

הרשויות הממשלתיות שיהיו מחויבות למסור מידע לפרסום הן משרדי הממשלה, הכנסת, הרשויות המקומיות, תאגידים בשליטת רשויות מקומיות, תאגידים שהוקמו בחוק, חברות ממשלתיות, כל גוף ציבורי אחר שמבוקר על ידי משרד מבקר המדינה. המידע צריך להימסר לפרסום תוך זמן קצר מרגע היווצרותו, על מנת שהציבור יקבל מידע עדכני ביותר. הוראה זו נועדה למנוע את המצב שנוצר בחוק חופש המידע, בו עובר זמן רב עד שהפונה מקבל את המידע לו הוא זקוק.

הצעת החוק אומצה על ידי ח"כ ד"ר לאה נס עוד בשנת 2003, אולם בגלל התנגדות המשרדים והרשויות השונות, הגשתה לקריאה טרומית עוכבה עד יולי 2004. במסגרת המו"מ לקראת ההצבעה בקריאה הטרומית, סוכם שהצעת החוק לא תמשיך להיחקק כחוק עצמאי, אלא תהפוך לסעיף בתוך חוק חופש המידע. המשרד לאיכות הסביבה התנגד לחוק מחשש כי התפקיד שניתן לו רחב מדי ויגרור עלויות גבוהות [2]. במשך כל תקופת הדיונים על החוק נוסחו מס' נוסחים של פשרה ועדיין לא התאפשרה הגשה של החוק לקריאה הראשונה.

עם כניסתו לתפקיד של השר הנוכחי, ח"כ שלום שמחון, החליט המשרד לתמוך ברוח החוק, אולם תוך סייגים.[3] לאחרונה הושג הסכם בין ח"כ נס לבין השר לאיכות הסביבה, לפיו התיקון לחוק חופש המידע יכלול פרסום מידע על חומרים שנפלטים, מושלכים או מסולקים לסביבה. תקנות שיתקין השר, יגדירו באופן מפורט מהו המידע הסביבתי הספציפי שיש לפרסם.

בקרב הארגונים ישנו חשש, שהתקנות שיתוקנו עלולות להיות מצומצמות, ולא יתנו מענה מספק לדרישות התנועה הסביבתית. רמז לכך ניתן לראות בנוסח התיקון לחוק כפי שהושג בפשרה, לפיו יפורסמו רק ערכי הפליטות עצמן, ללא ערכי הייחוס שלהן (בוודאי לא כל הרשימה המפורטת שהופיעה בהצעת החוק המקורית). המשמעות היא שאזרח שאינו איש מקצוע, לא יוכל לפרש את הנתונים שיוצגו בפניו, ועל כן במידה רבה לא תהיה להם משמעות. בכך נפלה הצעת הפשרה לתוך מלכודת דומה לזו של חוק חופש המידע, שגם בו הרשות אינה מחויבת לספק לאזרח פירוש למידע שהתבקש.

המלצות לפעולה

הצעת חוק המידע הסביבתי עלתה מתוך התנועה הסביבתית, ומאז הגשתה אנו עוסקים בדיון מעמיק על אופן יישום החוק [4]. אנו מברכים על החלטת השר לקדם את החקיקה ויחד עם זאת, כדי להבטיח שהשינוי באופן החקיקה לא יפגע במטרות החוק [5], אנו ממליצים להקים צוות פעולה משותף שיפעל לגיבוש התקנות. על המשרד לאיכות הסביבה לקדם את החוק באופן שיעמיד לרשות הציבור מידע מלא, מפורט, אמין וקוהרנטי על מצב הסביבה בישראל עד סוף שנת 2005, בכדי להביא את ישראל בשורה אחת עם מדינות המערב בכל הנוגע לשקיפות ולנגישות למידע סביבתי.

 


[1] במסגרת החוק נותר פתח רחב לדחיית הפניות. רוב העילות הן על רקע בטחון פנים או חוץ, אך בין העילות קיימת גם פגיעה באינטרסים הכלכליים של גוף שלישי. בעניין זה ישנו חריג הנוגע לענייני איכות הסביבה. החוק קובע, כי בנוגע לחומרים שנפלטו, סולקו או הושלכו לסביבה וכן בנוגע לתוצאות מדידות רעש, ריח וקרינה שלא ברשות היחיד, לא תינתן הגנה לאינטרסים כלכליים גם במידה ואינטרסים אלו עלולים להיפגע כתוצאה ממסירתו. חריג זה משקף את האיזון הראוי בין אינטרס של היחיד ובין זכות הציבור לקבל מידע הנוגע באופן ישיר לבריאותו או לאיכות חייו.

[2] הן מבחינת כמויות המידע והן מבחינת לוחות הזמנים הקצרים שהוגדרו (זאת למרות שריכוז מידע כזה במשרד לאיכות הסביבה יכול היה לסייע לו רבות בפעולות האכיפה).

[3] תמיכת השר לאיכות הסביבה בחוק מצטרפת למגמה כללית להשגת שקיפות המידע הסביבתי באמצעות חקיקה, שכוללת גם חובה שהוטלה לאחרונה על חברות ממשלתיות לדווח לבורסה על כל קנס או כתב אישום שהוגשו נגדן בתחום הסביבה.

[4] חקיקה במסגרת חוק עצמאי או במסגרת חוק חופש המידע ותקנות נלוות.

 [5]ובכך יפגע בעקרונות השקיפות ושיתוף הציבור המובנים באג'נדה 21 ובפיתוח בר קיימא.

שתף

עוד באותו עניין

חדשות

סיכום פעילות העמותה בתקופת המלחמה

  אנחנו עוקבים מאז תחילת המלחמה אחר ההשפעות שלה גם ברמה המקומית, ובפרט על תפקוד הרשויות המקומיות הערביות. עבדנו בתקופה זו בתחומים אלו: ניטור ומעקב