לפני ימים אחדים הגיעו לביקור בארץ משפחת וונגוש – אבנר אריקה ושני ילדיהם. הזוג מפורסם בתחום קידוחי הנפט והגז כחוקרים בעלי שם עולמי. פרופ' אבנר וונגוש נאות לבוא במהלך הביקור בארץ ולהרצות על מחקריו בפני הציבור בגולן.
בהרצאה עצמה התמקד וונגוש בנתונים ובעובדות, כיאה לחוקר ומדען. ואף הקפיד להישמע ניטרלי ולא לחוות דעה כנגד או בעד.
אולם מהשיחה האישית עם הזוג וונגוש עולה תמונה קשה בהרבה מאשר מציגים הנתונים במחקר.
הזוג שנפגש במהלך מחקריו עם מאות אלפי אנשים בקהילות שחיות באזורי פרקינג, מתאר בסיפוריו סיפור שהוא מעין כרוניקה ידועה מראש, בלי קשר לעובדה אם הקידוחים מתקיימים בארה"ב, בקנדה, במערב אירופה או במזרח אירופה, באפריקה או בישראל.
המוטיבים המרכזיים בסיפור הכלל עולמי הזה מטרידים מאד ומאפיינים גם את מה שמתרחש כעת ברמת הגולן – סיפורן של קהילות שחייהם של תושביהם השתנו בצורה דרמטית בעקבות חדירתה של תעשיית הנפט לאזור המחייה שלהם. המושג שנטבע עבור אותן קהילות החיות בצל הפרקינג, הוא המושג: קהילה סדוקה.
הסדקים שבתת הקרקע, הנוצרים בכוח רב ובהשפעת חומרים כימיקלים מסוכנים, הם השתקפות של הסדקים והקרעים הנוצרים בתוך הקהילה החיה ע"פ השטח…לעיתים אפילו בתוך משפחות.
התפאורה של הסיפור, בלי קשר למיקום הגאוגרפי בעולם, היא כמעט תמיד אותה התפאורה: אזורים כפריים, מרוחקים, מבוססי חקלאות ומוקפים אוצרות טבע.
האוכלוסייה אף היא בעלת מאפיינים דומים: בד"כ אוכלוסייה פריפריאלית, לעיתים אוכלוסיות מוחלשות, לעיתים אוכלוסיות ילידות, שבכל המקרים מתקשות להתאגד ולהתארגן כנגד חברות הנפט המשומנות היטב בכסף ובניסיון כיצד להשתלט על העניינים.
עוד נראטיב שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, הוא התנהלות חברות הנפט בהשתלטות על הקרקע: הכסף מעוור את עיני התושבים והממשל המקומי, ההבטחות להשקעות בקהילה המקומית המושמעות ע"י החברה המובילה את הקידוחים: "נביא פרנסה ותעסוקה, נצמיח את האזור מבחינה כלכלית" ועוד – מסתברות כאחיזת עיניים והבטחות שווא.
בסופו של דבר התושבים נותרים עם זיהום סביבתי מחריד, בעיות בריאות קטלניות, כבישים חרוכים מאלפי משאיות שנוסעות הלוך ושוב יומם וליל, אדמה שנחרבה, טבע שנהרס ללא תקנה וקהילה סדוקה.
הקרע שנוצר בין אלו שמרוויחים מהנפט[1] לבין אלו שלא רק שאינם מרוויחים אלא מאבדים את כל מה שהיה להם, הוא לב ליבו של הסדק בקהילות.
בגולן אנו כבר עדים לתחילתו של הסדק, במצב בו עובדי החברה המקומיים שמתפרנסים מהקידוחים, עומדים בראש התומכים בקידוחי הנפט וסביבם משפחותיהם וחבריהם. כשמנגד מתקוממת קבוצת תושבים, שמסרבים לחיות באזור תעשיית נפט ומזהירים מפני ההשלכות הבלתי הפיכות של העניין.
הסדק כבר כאן.
* סיגל ניצן – מטה המאבק נגד קידוחי הנפט ברמת הגולן
 |
 |
[1] בארה"ב, להבדיל מכאן בעלי הקרקע מקבלים כסף על הפקעת האדמות לקידוחים ולרוב נוטשים את "אזור האסון".
