שקט תעשייתי – מי מפקח על המפעלים במדינה
דו"ח ראשון בסדרת הדו"חות של עמותת אזרחים למען הסביבה
אודות
תקציר מנהלים
מושגי יסוד
מבוא
דפי מידע על המפעלים
תהליך איסוף המידע
מדינת חוק?
סיכום
המלצות
תגובת המשרד להגנת הסביבה לדוח שקט תעשייתי 1
Conclusions and Recommendations
אודות ↑
"שקט תעשייתי – מי מפקח על מפעלי תעשייה?" הוא דו"ח של עמותת אזרחים למען הסביבה, שהתפרם במרץ 2010 ומגלה כי רוב המפעלים במדינה עובדים ללא פיקוח, ובוחן את אופן טיפולן של רשויות הגנת הסביבה בכל מה שקשור לפיקוח ובקרה על התעשייה במחוז הצפון.
חלק עיקרי מפעילות הארגון מאז הקמתו ועד היום נסב על אזורי תעשייה בכלל ומפעלים תעשייתיים מסוימים. הואיל ומדיניותן של ממשלות ישראל לדורותיהן הייתה לקדם תעשייה בגליל כחלק מתנופת הפיתוח וההתיישבות, אנו עדים בעשורים אלה לריבוי אזורי תעשייה אשר הוקמו ללא תשתיות מספקות ובהיעדר תכנון סביבתי נכון, סמוך ליישובים ולמקורות מים שפירים.
הדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרת פרויקט "תעשייה מקיימת". משמעויות שעולות מהסקר אינם מוגבלות לצפון, אלא לשאר אזורי הארץ, שכן שיטת העבודה של הרשויות בצפון, אופיינית לשאר המחוזות במדינה.
לכל אזרח במדינה יש תפקיד בשינוי המצב המשתקף, לשם כך חשוב לנו פרסום ממצאי הדו"ח.
לנוחותך, לינק לעותק המודפס של הדו"ח הראשון – להורדה והדפסה.
____________________________________
כתיבה: עו"ד ג'מילה הרדל ואכים וליאורה אמיתי
ניתוח נתונים: ד"ר ברננדה פליקשטיין
תחקיר ואיסוף נתונים: מיכל ויינטראוב
גרפיקה ומיפוי ובניית האתר: מאיסה תותרי- פאח'ורי, אילה חודרה
עריכה לשונית: דפנה שוופי
תקציר מנהלים ↑
דו"ח זה הוא פרק ראשון בסדרת פרקים הנכתבים בעקבות עבודה מתמשכת של עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, ששמה לה למטרה לבדוק אם הרשויות מקיימות פיקוח שוטף על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים תעשייתיים, ומה מידת עמידתם בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק.
הדו"ח בוחן מי מנטר, מי מפקח על הניטור, ומי מפקח על פעילות המפעל, אוסף את הנתונים שנצברו במהלך הפיקוח ובהמשך לפי הצורך, במקרים של עבֵרות לכאורה, אוכף את החוק.
הדו"ח הזה הוא ראשון מסדרת דו"חות שאנחנו מתכננים לפרסם בשנתיים הקרובות על התעשייה, והוא מתמקד ב-25 מפעלים במערב הגליל, אשר עליהם הצלחנו לקבל מידע.
עיקרי הדו"ח:
חשוב להדגיש כי:
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
1 מתוך 44% מהמפעלים החורגים מהתקן, יש מפעל אחד שנמצא עומד בתקנים אולם הבדיקה לא בוצעה כנדרש בתנאי הרישיון.
2 ארבעה מפעלים מתוך ה-76% שחורגים מהתקן הם מפעלים שנמצאו עומדים בתקנים אולם הבדיקות לא בוצעו כנדרש בתנאי הרישיון.
המטרות של הדו"ח הן בראש ובראשונה ליצור שינוי ועל כן נמשיך לפעול במגוון דרכים כדי להשפיע על הרשויות והתאגידים לתקן ולשפר את התנהלותם.
המלצותיו של הדו"ח מכוונות לרשויות, למפעלים, לעובדים, ולציבור.
מכיוון שרוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונות למשרד להגנת הסביבה, יש לשפר בהקדם את כל מערך הפיקוח, וכן את ניהול האכיפה, כדי למצות את כל הסמכויות שמקנה החקיקה, הוותיקה והחדשה.
מושגי יסוד ↑
תנאים ברישיון העסק
רישיון לניהול עסק הוא האישור שהרשות המקומית נותנת לבעל עסק, לפתיחתו ולניהולו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, התקנות והצווים שהותקנו על פיו.
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, 1995- התשנ"ה) מפרט את רשימת העסקים המחויבים גם בקבלת אישורם של משרדי ממשלה (נותני אישור) נוסף על אישור הרשות המקומית ואת פרק הזמן שבו רישיון העסק יעמוד בתוקפו.
המשרד להגנת הסביבה מתנה את אישורו שלו בתנאים ובנהלים הנקראים "תנאים ברישיון עסק" שהוא דורש מהמפעל בטרם יאשר מתן רישיון עסק למפעל בעל השלכות סביבתיות כלשהן. במסמך התנאים הזה קובע המשרד להגנת הסביבה (נותן האישור), את נוהלי העבודה של המפעל וכלליה. בין היתר הוא קובע לעתים את שיטות העבודה, את אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, את אופן הטיפול בפסולת לסוגיה ובשפכים, את תקני הפליטה לאוויר, את תקני איכות שפכים, נוהלי בטיחות, שיטות בדיקות ודיגום, תדירות ומועדי הבדיקות וכיוצ"ב.
התנאים משתנים ממפעל למפעל ומותאמים בצורה פרטנית לכל מפעל לפי תחום הפעילות שלו, היקפה והחומרים שבהם הוא משתמש.
סיווג המפעל (A;B;C)
המשרד להגנת הסביבה סיווג את העסקים למיניהם לשלושה סוגים לפי מידת ההשפעה שיש להם על הסביבה. עסקים מסוג A נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים משמעותיים; עסקים מסוג B נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים בינוניים ואילו עסקים מסוג C הם עסקים בעלי היבטים סביבתיים פחותים. יודגש שהקביעה של מידת ההשפעה של המפעל על הסביבה נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה.
סיווגו של המפעל קובע בין היתר את רמת הפיקוח על המפעל ואת הגורם האחראי לפיקוח עליו. מפעלים מסוג C למשל אינם מקבלים תנאים ברישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה, והטיפול בהם נתון בידי היחידות הסביבתיות העירוניות.
כעולה מהדו"ח, המציאות מראה שלא תמיד הסיווג שנעשה למפעל הוא נכון ומתאים, בייחוד כשמדובר במפעלים מסוכנים שמשיקולים שונים סווגו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסיווג C, ולכן רמת הפיקוח עליהם והדרישות מהם הן נמוכות ביותר.
צו הרשאה להזרמה לנחל
על פי חוק המים, התשי"ט-1959, הזרמת שפכים לנחלים, לרבות מי קולחין, מי רכז ושפכים, אסורה. לכלל נקבע חריג, והוא סעיף 20י"א לחוק המים, הנותן לנציב המים סמכות להתיר הזרמת קולחין לנחל לגופים מסוימים (רשויות, מפעלים, מכוני טיהור וכו').
צו ההרשאה ניתן על ידי נציב המים בשיתוף ועדה מייעצת שחברים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, נציבות המים והשירות ההידרולוגי. צו הרשאה ניתן בדרך כלל לתקופה קצובה, ובתנאים האמורים להבטיח שהמים המסולקים לנחל יהיו באיכות הנדרשת על פי החוק באופן שימנע או ימזער את זיהום הנחל.
המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף העיקרי שאמור לבצע מעקב ובקרה אחרי ביצוע כל דרישות צו ההרשאה, ולפי הצורך לפתוח בהליכי אכיפה.
היתר הזרמה לים
החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, 1988 – התשמ"ח ותקנותיו קובעים איסור הזרמת שפכים או פסולת לים בלא היתר או שלא לפי תנאי ההיתר. היתר הזרמת שפכים/פסולת לים ניתן לגופים שונים על ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התמ"ת , משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה ונציג ציבור על פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002.
היתרי ההזרמה לים אמורים לשמש אמצעי פיקוח, בקרה ואכיפה בכל הקשור להזרמת פסולת/שפכים לים, ואמצעי להצבת דרישות למפעלים המזרימים, כדי שיפעלו לשיפור איכות השפכים, לצמצום כמותם, וככל האפשר – להפסקת הזרמתם לחלוטין.
BAT – Best Available Technology (הטכניקה המיטבית הזמינה)
משמעות העיקרון היא כי על המפעל להוכיח שהטכניקות שבהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום ממתקניו, ומקורו בהוראות הדירקטיבה האירופית EC/96/61 המגדירה את הטכניקות הטובות ביותר (BAT) למגזרי התעשייה לסוגיהם. העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם לאמצעים שהם בגדר האפשר.
חוק אוויר נקי, התשס"ח -2008 מגדיר את העיקרון כך:
"הטכניקה המיטבית הזמינה" – הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר, המשמשים בתכנון, בניה, הפעלה ותחזוקה של מקור זיהום ושל פעילות המתבצעת בו, או טכנולוגיה ואמצעים כאמור שייעודם מניעה או צמצום זיהום אוויר, המוספים למקור הפליטה.
בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע
בדיקות תקופתיות הן בדיקות ודיגומים אשר מפעלים נדרשים לעשות באופן ובתדירות שנקבעו להם בתנאי רישיון העסק. בדרך כלל המפעלים נדרשים להעביר את תוצאות הבדיקות הללו למשרד להגנת הסביבה ו/או אל היחידה הסביבתית האזורית ו/או לרשות המקומית ו/או להשאירן אצלם ולהעמידן לעיון לפי דרישת מי מהמגופים הנ"ל.
בדיקות פתע הן בדיקות שהמשרד להגנת הסביבה ו/או היחידה הסביבתית עושים במפעלים בלא הודעה מוקדמת. מספר זה של בדיקות הוא מצומצם ביותר, בעיקר בשל חוסר תקציב וכוח אדם.
מבוא ↑
האם מתנהל בישראל מעקב שיטתי ומוסדר אחר ההתנהלות הסביבתית של מפעלי תעשייה?
דו"ח זה מסכם עבודה של שלוש שנים שעשתה עמותת אזרחים למען הסביבה, בה שמה לה למטרה לבדוק שתי שאלות:
מי נפגע מהיעדר פיקוח על התעשייה ומעקב אחר פעילותה?
משאבי הסביבה, בריאות הציבור ובעיקר – ילדים, הכלכלה הישראלית, התיירות – בקיצור: כולנו.
במה עוסק הדו"ח?
הדו"ח עוקב אחר קיום הוראות החוק בדבר דיגום וניטור של פליטות מהתעשייה. הדו"ח בוחן מי מנטר, מי מפקח על הניטור, ומי מפקח על פעילות המפעל, אוסף את הנתונים שנצברו במהלך הפיקוח ובהמשך לפי הצורך, במקרים של עבֵרות לכאורה, אוכף את החוק.
בין השאר הדו"ח חושף היעדר שיטתיות באיסוף המידע על אודות המפעלים ומגלה כי למעשה אין גורם בקרב הרשויות שמנהל מנגנון של פיקוח ובקרה מסודר ומדויק [1] על מפעלים. אנחנו יודעים תמיד לטעון שאין אכיפה, אולם דו"ח זה מאיר פינות אפֵלות נוספות המבהירות מדוע אין נעשות פעולות אכיפה. כשאין איסוף נתונים שיטתי, אי-אפשר לבצע אכיפה. למשל, אם רק תוצאה אחת מתקבלת על חריגה מאחד התקנים, כלומר על עברה לכאורה על החוק, אי-אפשר לפתוח בהליכים שכן אי אפשר להסתמך על ראיה אחת בלבד. ולכן "השיטה" של אי-הסדר משתלמת מאוד למנגנוני הפקידות לסוגיהם. היא מבטיחה מיעוט עשייה – בכל המישורים.
הבעיות הנובעות מהשיטה, שאִתן תושבי מדינת ישראל נאלצים להתמודד הן: זיהום אוויר ומים, מפגעי רעש ופסולת, היעדר שקיפות במידע, היעדר יכולת השפעה וכן בעיות ניהול של אזורי התעשייה. יש עדויות לפגיעה משמעותית בבריאות התושבים החיים בסביבת אזורי התעשייה ואף לנזק בלתי הפיך לקרקעות ולמי תהום.
המידע על הנזק הכלכלי שנגרם למשק הישראלי עקב זיהום סביבתי ופגיעה במשאבי טבע מתחיל להתגלות רק בשנים האחרונות, ויש סכנה שכאשר יתבררו משמעויות הנזק, וייעשו פעולות לצורך תיקונו או מזעורו, כבר יהיה מאוחר מכדי להציל.
במרבית אזורי התעשייה כבר יש קרקעות מזוהמות והנזק הנגרם מכך הוא רב, גם בטווח קצר וכמובן לטווח ארוך. למשל, בהקשר של מי תהום הפגיעה אינה מוגבלת לאזור הסמוך לתעשייה, אלא יכולה להשפיע אף במרחק רב ממקור הזיהום, לפי הזרימות של אפיקי מי תהום. קשה מאוד להעריך את עלויות הנזק, אולם מדובר במיליארדי שקלים המושתים על המשק הלאומי. הפגיעה במים ובקרקע מנזקי התעשייה גם אינה מוגבלת רק לדור הנוכחי והיא בהחלט עלולה להיות משמעותית הרבה יותר לדורות הבאים.
כך, למשל, קרה בקרקעות תע"ש ברמת השרון, ובמתחם אזור התעשייה הדרומי של עכו שנפגעו מהזיהומים החמורים של קרית הפלדה ותעשיות אלקטרוכימיות.
בחלק העליון של נחל געתון נמצאו, למשל, ריכוזים גבוהים של מתכות שמקורן בסילוק לא מוסדר של פסולת מתעשיות באזור [2], ויש עוד דוגמאות רבות מספור.
בייחוד חמורה הבעיה בסביבות מגורים של אוכלוסיות מוחלשות. על פי רוב, בישובים שבהם חיים תושבים בעלי רמות הכנסה גבוהות, אנו רואים פעילות נמרצת יותר מצדם ובכמה אפיקים כדי למזער נזקים ולהרחיק מפגעים מקרבת המגורים, ואולם אוכלוסיות מוחלשות בדרך כלל אינן פעילות בתחום זה וברוב המקרים הן אף חסרות אמונה שיש בכוחן להביא לשינוי ולשיפור.
בהרבה מהמקרים שמעורבים בהם סיכונים הקשורים לתעשייה, קיימים גם קשרים מורכבים בין הון לשלטון שאנו, האזרחים, מוגבלים ביכולת להתיר. נוסף על כך קיים חוסר במידע ובשל כך חוסר יכולת להשפיע על הטיפול בבעיות, על קבלת החלטות בניהול אזורי התעשייה או בפיקוח על מפעלים בכלל.
לאזרח אין שום אפשרות לבדוק את הפליטות של המפעלים שבסביבת מקום מגוריו. אפשרות זו מוטלת רק על המפעלים בעצמם ועל הרשויות המפקחות.
אף שמדינת ישראל משופעת בחוקים סביבתיים, וחלקם אף מהמתקדמים בעולם, המצב בתחום הפיקוח והאכיפה במדינה הוא בשפל המדרגה,ומכמה סיבות, בין היתר כיוון שהרשויות מעוניינות לקדם את הפיתוח התעשייתי.
מטרות
בשנת 2007 החליטה העמותה להעמיק את הידע של הארגון על הפעילות התעשייתית במחוז הצפון. כך נוצר פרויקט "תעשייה מקיימת", שמטרותיו לחקור את הפעילות הכלכלית והתעשייתית במחוז, לאתר מידע על אודות פעילות תעשייתית שאינו חשוף כדבר שבשגרה לידיעת הציבור, במטרה להגביר את הנגישות של הציבור ושל מקבלי ההחלטות לנעשה במפעלי התעשייה הרבים שבמחוז.[3]
בד בבד החליטה העמותה לקדם את "חוק המידע הסביבתי" שמטרתו לחשוף מידע לסוגיו, לידיעת הציבור ולקדם את "חוק המזהם משלם" שמטרתו לשלול את הכדאיות הכלכלית בזיהום הסביבה. חוקים אלו ואחרים [4] ייצרו בעתיד מציאות שונה במפת המפגעים הסביבתיים בארץ, ובייחוד בסקטור התעשייתי.
מטרה נוספת של הפרויקט היא קידום השיח עם גורמי התעשייה כדי לקדם מודעות, יישום של טכנולוגיות סביבתיות מתקדמות וקידום פתרונות לבעיות סביבתיות.
שיטות העבודה
לצורך הכנת הדו"ח מיפינו 12 אזורי תעשייה במערב הגליל ובדקנו את הימצאותם של המפעלים בשטח וכן איתרנו את מיקומו של כל מפעל על גבי תצ"א [5]. בסך הכול מיפינו 877 מפעלים מתוך רשימה של 1181 שאיתרנו באזור מערב הגליל .
לאחר שלב המיפוי החל תהליך מיונם של 100 המפעלים ה"מדאיגים" ביותר ובהמשך התחלנו לנסח בקשות מיוחדות על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 בנוגע להם.
בעקבות קשיים מרובים שנתקלנו בהם בניסיונותינו לקבל נתונים מהרשויות, הצלחנו לבסוף לאסוף נתונים חלקיים רק על 25 מפעלים מתוך כל המפעלים שסקרנו, מיפינו ובדקנו.
דפי מידע על המפעלים ↑
תהליך איסוף המידע ↑
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן בפרק זה: חוק חופש המידע או החוק) קובע בסעיף 1 כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". סעיף זה מעגן את הזכות לקבלת מידע כאחת מזכויות היסוד במשטר הדמוקרטי. הזכות לקבלת מידע היא זכות מהותית המהווה תנאי בסיסי להגשמה ומימוש של זכויות חשובות אחרות כגון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. מימוש רעיון חופש המידע יקדם ערכים חברתיים כגון שוויון וכיבוד זכויות האדם, ישמור על שלטון החוק ויאפשר לבצע בקרה טובה יותר של הציבור על פעילות השלטון.
בכל הנוגע למידע על איכות הסביבה זכות זו מקבלת משנה תוקף מאחר שהמידע הכרחי ליכולתם של אזרחים ורשויות למנוע נזק לבריאות התושבים, לאיכות חייהם ולמשאבי הסביבה. עמדה זו באה לידי ביטוי גם בחוק וגם בפסיקה.
חוק חופש המידע נותן מעמד מיוחד למידע הנוגע לאיכות הסביבה ולציבור המתעניין בו [6]. החוק והעיקרון החשוב הגלום בו היו אמורים לשמש כלי עזר ראשי בפעילויות ציבוריות המיועדות להגן על הסביבה או להתריע מפני מפגעים סביבתיים.
מתברר שבמדינת ישראל כלי זה משמש לעיתים קרובות מדי, לטעמנו, דווקא כמכשול עיקרי בדרכן של פעילויות ציבוריות, כמו במקרה של דו"ח זה. המאבק על הזכות לחופש מידע היה הגורם לעיכוב פרסומו של הדו"ח בשנתיים לפחות.
זו גם הסיבה ליוזמתנו לתיקון החוק בשנת 2005 ולהוספת סעיף 6א בתיקון מס' 3 (מידע על איכות הסביבה) [7]. סעיף זה, שכותרתו: מידע על איכות הסביבה, קובע את חובתה של רשות ציבורית להעמיד לרשות הציבור מידע על איכות הסביבה שיש ברשותה, באתר האינטרנט של הרשות הציבורית ובדרכים נוספות שיקבע השר לאיכות הסביבה. התיקון שינה את המצב שקדם לו, בו היה על מבקש המידע לטרוח ולהשיג את המידע על איכות הסביבה בעצמו.
אולם למרבה הצער החוק שתוקן כבר בשנת 2005 אינו מיושם עד היום.
תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות), אשר פורסמו ב-4 במארס 2009, יחולו על הרשויות רק בספטמבר 2010 (ועל חלק מהרשויות המקומיות שנה וחצי לאחר מכן). להלכה, על פי המצב הקיים, יש להגיש בקשה מיוחדת על פי החוק כדי לקבל מידע סביבתי מהרשויות.
מאחר שרוב המידע הנמצא היום בידי הרשויות אינו זמין על גבי מחשב, יהיה קשה מאוד ליישם את סעיף 6א לחוק ביום כניסת התקנות לתוקף, לרבות בעניין מידע הנמצא במשרד להגנת הסביבה וסביר להניח כי עבודת העברת המידע אל רשת האינטרנט תארך זמן רב.
כאמור במבוא לדו"ח זה, הכנת סקר התעשיות, החלה כבר בשנת 2007 בכוונה לפרסם דו"ח מקיף על אודות 100 מפעלים בגליל המערבי, מתוך רשימה של כ-1200 מפעלים.
כשלוש שנים לאחר תחילת העבודה רואה אור דו"ח על אודות 25 מפעלים בלבד, וגם הוא מסתמך על נתונים מועטים יחסית שהצלחנו לחלץ מבין "שיני" הרשויות.
כאן ראוי לצטט את דבריו של השופט חיים כהן, שכתב כבר בשנת 1971, בעת שכיהן כמ"מ נשיא בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין שפירא [8]:
"…לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן, וכשלעצמה אין לה זכויות או חובות נוספות על אלה, או שונות ונפרדות מאלה, אשר הן נובעות מנאמנות זו או הוקנו לה או הוטלו עליה מכוח הוראות חקוקות".
מצער מאוד לגלות שארבעים שנה אחרי פסק הדין הנ"ל, ושנים רבות אחרי חקיקת חוק חופש המידע, ותיקונו [9], טרם הפנימו המדינה ורשויותיה את התפיסה שמידע נמצא בידיהן רק בנאמנות עבור הציבור.
תיאור תהליך קבלת המידע
חוות הדעת שבדו"ח זה הסתמכה בעיקר על נתונים שקיבלנו מהרשויות וגם מהמפעלים עצמם כפי שנפרט להלן. המידע נאסף בעקבות הגשת בקשות על פי חוק חופש המידע מהמשרד להגנת הסביבה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים גליל מערבי. חלק מהמידע נתקבל מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות פניות שנשלחו אליהם בדואר רשום לקבלת תגובתם וחלקו מבוסס על מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע).
נבהיר תחילה כי בהשתמשנו במונח "מידע" בדו"ח זה, כוונתנו היא ל"מידע" שקיבלנו על המפעלים, והוא המידע אשר חוות דעת זו מסתמכת עליו. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה מסיבות שונות שאינן תלויות בה.
כמו כן, מאחר שאיסוף המידע ארך תקופה ארוכה, כפי שיפורט להלן, הרי בחלק מהמקרים המידע שמוצג כאן מתייחס לטווח משתנה של שנים בין שנת 2006 לשנת 2009.
המידע שהתבקש הוא:
הניסיונות לקבלת מידע על המפעלים כללו בין היתר:
א. מחסור בכוח אדם [11].
ב. חלק רב מהמידע המבוקש אינו נמצא במשרד להגנת הסביבה, אלא באיגוד ערים גליל מערבי.
חשוב לציין שברוב הרשויות המקומיות חל שינוי בעמדה של הרשות כלפי בקשותינו. השינוי התחולל רק בעקבות מסכת ארוכה (לפעמים מעל שנה) של שיחות, התכתבויות והסברים עם פקידי הרשויות על החוק, הוראותיו וחשיבות יישומו. השינוי שהצלחנו לחולל הוא התחלה בלבד של תהליך הפנמת החוק. כאשר ארגונים ואזרחים רבים יותר, לרבות עיתונאים, יפנו לרשויות וידרשו לקבל מידע, ויעמדו על זכותם לקבלו, יש לשער שהמציאות בעניין יישום חופש מידע בישראל תשתפר במידה ניכרת.
בעקבות הקושי לקבל מידע מכל הגורמים שהוזכרו לעיל, פנינו שוב למשרד להגנת הסביבה בבקשות רשמיות על פי החוק, ובכל בקשה ציינו רשימה מצומצמת של מפעלים (עשרה בממוצע).
גם כאן הדרך לא הייתה סלולה לפנינו ונתקלנו בקשיים, ליקויים וכשלים רבים בהתנהלות המשרד להגנת הסביבה בכל הקשור למידע סביבתי:
א. בחלק מהמקרים היה איחור במסירת המידע מעבר למועדים הקבועים בחוק חופש המידע.
ב. המשרד להגנת הסביבה אינו מחזיק בחלק גדול מהמידע על המפעלים, אף שלפי תנאי הרישיון שלהם הוא אמור להחזיק בו.
למשל:
תנאי הרישיון, והמשרד אינו עוקב ו/או אינו מפקח על כך [14].
מחזיק בשום רשומה בנוגע למפעלים מסוימים [15].
ג. במהלך הטיפול בחלק מהבקשות לפי חוק חופש המידע, המשרד להגנת הסביבה מקבל את התנגדות המפעלים למסירת המידע (בין
שמדובר בתנאי רישיון [16] או בהיתר רעלים [17]), לעתים בלא כל הצדקה, ובלא מתן הזדמנות למבקש המידע להשמיע את
טענותיו. מצב זה מהווה פגיעה קשה בעקרון חופש המידע.
חוסר האחידות בתנאים המוצבים למפעלים ובדרישות מהם בכל הקשור להצגת מידע לרשויות ובמסירתו מקשה את איתור המידע, ופוגע מאוד ביכולתן של הרשויות לפקח על המפעלים. למשל, בתנאים המפורטים בחלק מן הרישיונות של המפעלים הם נדרשים להעביר תוצאות בדיקות שפכים למשרד להגנת הסביבה, בחלקם – לאיגוד הערים ו/או ליחידה הסביבתית ו/או לרשות המקומית, ולפעמים הם נדרשים להציג אותן רק אם יידרשו לכך [18].
סיכום
מדינת חוק ↑
מדינת ישראל היא אחת המדינות המשופעות בחוקים סביבתיים. מעיון במאות דברי החקיקה הקיימים כיום אפשר להתרשם שמדובר במדינה שנושא ההגנה על הסביבה ועל התושבים נמצא בראש סדר העדיפויות שלה. תמונת המצב מראה פער עצום בין החקיקה ובין המציאות בשטח.
שפע זה של דברי חקיקה מטיל על הרשויות מגוון רחב של חובות וסמכויות של פיקוח ואכיפה על מזהמים, החל באיסוף שיטתי של מידע, הטלת קנסות ועיצומים מנהליים וכלה בסגירת מפעלים והטלת עונשי מאסר על נושאי משרה בתאגידים.
שנת 2008 הייתה שנה רוויית חקיקה סביבתית מהמתקדמות בעולם, שהתווספה על המאגר הגדול של החקיקה הקיימת. להבדיל מהחקיקה הקודמת, החקיקה החדשה מתאפיינת במנגנונים מתקדמים ואפקטיביים האמורים להוות תמריץ לרשויות להשתמש בסמכויותיהן. לצערנו, כפי שנפרט בהמשך, גם בכל הנוגע לחוקים חשובים אלו נחוץ לחץ ציבורי כדי שהרשויות יעשו בהם שימוש.
האם יש מגמות של הגברת האכיפה ומדיניות של אפס סובלנות כלפי מעוולים סביבתיים?
לחלוטין לא.
משנכנס השר גלעד ארדן לתפקיד לפני כשנה נתבשרנו כי יש בדעתו לייעל את מערך האכיפה, וכי המשרד להגנת הסביבה ינהיג מדיניות של אפס סובלנות כלפי מזהמים. אמנם לאחרונה פורסם נוהל אכיפה חדש של המשרד להגנת הסביבה, אולם לצערנו הדרך ליישום רצונו, אותו ביטא במלוא הכנות, במגוון דרכים ובמספר רב של הזדמנויות – עוד ארוכה וקשה.
למרות ההישגים המרשימים בתחום החקיקה, מערך הפיקוח והאכיפה [19] אינו מצליח להדביק את ההתקדמות הזאת ונשאר הרחק מאחור. הכשלים נובעים מבעיות ניהול מערך האכיפה, וכן ממחסור חמור בכוח אדם מקצועי במחוזות של המשרד להגנת הסביבה ובתחומי סמכותם של איגודי הערים לאיכות הסביבה. רבות כבר נכתב ונאמר על היעדר אכיפה סביבתית. הדו"ח "שקט תעשייתי" מראה כי המחדל המתמשך בתחום האכיפה מתחיל בכשל במנגנוני הפיקוח והבקרה.
כשאין איסוף נתונים שיטתי, אי-אפשר לבצע אכיפה. למשל, אם רק תוצאה אחת מתקבלת על חריגה מאחד התקנים, כלומר על עברה לכאורה על החוק, אי-אפשר לפתוח בהליכים, שכן אי-אפשר להסתמך על ראיה אחת בלבד. "השיטה" של אי-הסדר באה לידי ביטוי בניהול רשלני של תיקי חקירה ובהמשך בהגשת כתבי אישום בלא ראיות מספקות. התוצאה בסוף הדרך היא זיכויים של מעוולים סביבתיים במקום הרשעתם, כמו במקרה של כרמל אולפינים [20] ותעשיות אלקטרוכימיות [21] ושורת הדוגמאות עוד ארוכה במיוחד [22].
בעניין כרמל אולפינים מתח השופט דניאל פיש ביקורת חריפה על התנהלותו של המשרד להגנת הסביבה:
"תכלית קיומו של המשרד להגנת הסביבה הינה אחת, להגן על הסביבה ובריאות הציבור ולאחרונה אף דאג המשרד לשינוי שמו על מנת להדגיש את ייעודו… במשך שנים המשרד להגנת הסביבה לא השכיל להפעיל את הסמכויות הייחודיות שניתנו בידיו… ועל כן המשרד להגנת הסביבה נכשל בהגנה על הציבור".
יישום לא מספק של החוקים
חלק מהחוקים חוקקו כבר בימי קום המדינה, אולם מאז ועד היום רשויות האכיפה למיניהן נרתעות מלעשות שימוש מלא ואפקטיבי בהם. החשש מפגיעה בהתפתחות התעשייה ובפרנסת העובדים מהווה חסם מרכזי בפני יישום החוקים הללו, ובאופן פרדוכסלי מתעלם משיקולים חשובים לא פחות כגון הגנת בריאות העובדים, הגנת בריאות הציבור וכמובן הגנת משאבי הסביבה.
לסיכום: אי-שימוש בסמכויות, בייחוד כאשר סמכויות אלו נועדו להגן על חייו ובריאותו של האדם, הוא עברה על החוק ופגיעה אנושה בתושבי מדינת ישראל ובמשאבי הסביבה.
זהו חוק מקיף ביותר שיאפשר התמודדות אמיתית עם זיהום האוויר הקשה הקיים בארץ. החוק הסמיך את המשרד להגנת הסביבה להיות הגורם המוביל הן מבחינת האחריות והן מבחינת הסמכויות במניעת מפגעי זיהום אוויר. בתחום התעשייה, החוק מבוסס על ההסדרה הנהוגה באירופה, הקובעת חובת יישום הטכנולוגיה המיטבית הזמינה, ה-BAT. אמנם מדובר בחוק מודרני מאוד ומתקדם, אך הוא ייכנס לתוקף רק בתחילת 2011 והיישום יוחל באופן הדרגתי ויתחיל ברשימה מצומצמת מאוד של המפעלים המסוכנים ביותר.
המשמעות היא שנצטרך להמתין עוד שנים רבות ליישום מלא ומקיף של החוק בכל ענפי התעשייה. כך גם משתמע מדבריו של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן [23]:
"החל משנת 2011 יחויבו כ-150 ממפעלי התעשייה המשמעותיים להצטייד בהיתר פליטה באופן הדרגתי (עד שנת 2015) על פי הסקטורים השונים, כאשר הסקטורים הראשונים הנדרשים להצטייד בהיתר הם תעשיית המתכת והתעשייה המינרלית. המשרד שוקד בימים אלה על בניית התשתית ליישום החוק, כאשר ההתמקדות בשלב זה היא על בניית התשתית להגשת הבקשה להיתר פליטה וכן התשתית לערכי הסביבה השונים שהוגדרו בחוק ושאליהם צריכים המפעלים להתכוונן בבקשות להיתרי הפליטה".
חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית-סמכויות פקחים) , התשס"ח-2008
החוק מקנה סמכויות אכיפה של 17 חוקים סביבתיים [24] לפקחים של הרשויות המקומיות שיעברו הכשרה מיוחדת לכך. ברשויות שבהן יש יותר מ-20,000 תושבים, מדובר בסמכות חובה של מינוי פקחים. החוק הופך את הרשויות המקומיות לזרוע אכיפה עיקרית במערך האכיפה הכללי ומקנה להן סמכויות נרחבות. חשוב לציין שיש בחוק תמריץ להפעלתו בידי הרשויות המקומיות, שכן נקבע בו מנגנון כלכלי של קנסות, שההכנסות מהם ייכנסו לקופת הרשויות. החוק נכנס לתוקף רק בתחילת 2010, אולם היישום שלו טרם החל במרבית הרשויות.
חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008
זהו חוק רוחבי המעדכן ומתקן 13 חוקים סביבתיים בישראל תוך החמרת הענישה של הגורמים המזהמים בלא רישיון, ונוסף על כך קובע מנגנון גבייה גם מגורמים המזהמים על פי רישיון. החוק, המבוסס על העיקרון של "המזהם משלם", כולל מנגנונים מתקדמים של ענישה כלכלית, מִנהלית ופלילית נגד מזהמים. מנגנונים אלו אמורים להקל את עבודת האכיפה של הרשויות, ולתמרץ מפעלים לעבור לטכנולוגיות נקיות יותר.
אחד המנגנונים החשובים שנקבעו בחוק הוא הטלת עיצומים מנהליים, ואף שהמנגנון זמין ופשוט ליישום, המשרד להגנת הסביבה עדיין אינו עושה בו שימוש.
תקנות חוק חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לציבור), התשס"ט-2009
אחת הבעיות המרכזיות כיום היא חוסר שקיפות בכל הנוגע למידע סביבתי ולהפרות חוק הנגרמות על ידי המזהמים. התקנות ייכנסו לתוקף באוגוסט 2010 ובנוגע לחלק מהרשויות המקומיות – רק שנה וחצי מאוחר יותר.
מאחר שרוב המידע הנמצא היום בידי הרשויות אינו זמין על גבי מחשב, יהיה קשה מאוד ליישם את סעיף 6א לחוק ביום כניסת התקנות לתוקף, לרבות בעניין מידע הנמצא במשרד להגנת הסביבה וסביר להניח כי עבודת העברת המידע אל רשת האינטרנט תארך זמן רב.
סיכום ↑
דו"ח זה מנתח נתונים על 24 מפעלים ובית חולים אחד: מידת התאמת התקנים ברישיונות העסק שלהם, שיטת המעקב ואיסוף המידע עליהם ברשויות, ומידת עמידתם בתקנים שנקבעו להם על ידי המשרד להגנת הסביבה.
מידת עמידה בתקנים
חלק ניכר מהמפעלים אינו עומד בדרישות גם בתחום זיהום האוויר וגם בתחום מניעת זיהום מים. לעתים מדובר במפעלים החורגים מהתקן, לעתים מדובר באופן ביצוע הדגימות [25], או במסירת המידע לגורם המפקח. בתחום הפיקוח על זיהום אוויר רוב התקנים מיושנים ואינם תואמים את התנאים המקובלים. המשמעות של אי-עמידה בתקנים היא גרימת זיהום סביבתי. המפעלים לא שילמו על הזיהום הסביבתי שיצרו, גם אם הם ביצעו הליכים המשפרים את מידת עמידתם בתקן. רובם עדיין מתנהלים באותו אופן מזהם. חלק מהחומרים המזהמים הם חומרים שארִתיים רעילים ביותר, חלקם מסרטנים וימשיכו לפגוע באוכלוסייה גם שנים ארוכות לאחר ביצוע העברה [26].
התאמת התקנים
בתחום השפכים ראינו התאמה של התקנים ברישיונות העסק לדרישות המקובלות בעולם. התקנים למניעת זיהום האוויר אינם מתאימים לדרישות המקובלות כיום בעולם, בחלק ניכר מהמפעלים. משמעות הדבר היא שהמפעלים מקבלים הטבות כלכליות מרחיקות לכת, על חשבון בריאות הציבור. כך קבע גם השופט דניאל פיש [27] בעניין בתי זיקוק לנפט בע"מ:
"… היה בכך גם מתן הטבה כספית מופלגת למפעל כיוון שאי-התקנת תקנים מחמירים, ברורים וחד-משמעיים, התיר לו להחצין את עלויות הסיכונים הסביבתיים הכרוכים בפעילותו על כלל הציבור".
מעקב הרשויות ונגישות הציבור למידע
המלצות ↑
למשרד להגנת הסביבה וליחידות הסביבתיות
מכיוון שרוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונות למשרד להגנת הסביבה, יש לשפר בהקדם את כל מערך הפיקוח וכן את ניהול האכיפה, כדי למצות את כל הסמכויות שמקנה החקיקה, הוותיקה והחדשה. ובפירוט:
לרשויות המקומיות
למפעלים
לעובדים במפעלים
לציבור התושבים
לכנסת
רשימת מזהמים ↑
רשימת המזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה
תודות ↑
ברצוננו להודות לכל האנשים שסייעו וייעצו לנו, סיפקו לנו נתונים ותרמו לנו הערות מועילות:
לד"ר ברננדה פליקשטיין, לשעבר סמנכ"ל איגוד ערים להגנת הסביבה שומרי המפרץ
לד"ר נדב דוידוביץ, יו"ר המרכז לחקר מדיניות בריאות בנגב והמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון
לד"ר ג'ימי קריקון, יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור
ליעקב זיו, לשעבר יועץ לבנק העולמי בנושאי איכות סביבה תעשייתית
ליעקב פרייברג, לשעבר רכז תעשיות באיגוד ערים גליל מערבי
לאביב אלחסיד, יועץ אסטרטגי
לנאור ירושלמי, מנכ"ל "חיים וסביבה"
ליקיר שחף, יועץ התקשורת של ארגון שתי"ל
לדורית זיס, מנהלת מחוז צפון, המשרד להגנת הסביבה
לשלמה כץ, מנהל מחוז חיפה, המשרד להגנת הסביבה
לשרית לוי גרוסו, ממונה על חוק חופש המידע במשרד להגנת הסביבה
לאיזבלה קיסר, רכזת תחום אוויר במשרד להגנת הסביבה
לצור אבלס, מרכז תחום איכות הסביבה במוא"ז משגב
למשה וילינגר ונלה וילנציק, הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית, בר אילן
וכמובן לצוות העמותה: מיכל ויינטראוב, מאיסה תותרי- פאח'ורי, נורית לשד, נעמה ארגוב, ג'וי שטראוס, והסטודנטים בתלה פאלח ופאדי סמור
תודה מיוחדת לקרן ברכה, לקרן לסביבה ירוקה, לקרן גולדמן ולקרן לוי לאסן על שמימנו את פרויקט "תעשייה מקיימת", שהדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרתו.
שמירת זכויות יוצרים ↑
הבהרות
המידע המוצג באתר זה הוא מידע שנאסף על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה (להלן: העמותה) ו/או מי מטעמה בעקבות בקשות שהוגשו על פי חוק חופש המידע ,התשנ"ח-1998, מהמשרד להגנת הסביבה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים גליל מערבי. עוד כולל המידע נתונים שנתקבלו מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות פניות שנשלחו אליהם בדואר רשום לקבלת תגובתם וכן מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע), הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות.
יובהר כי ניתוח המידע הנ"ל ומתן חוות הדעת עליו נעשו על ידי מחברי הדו"ח ובאחריותם בלבד, והם נעשו אך ורק על סמך המידע שנתקבל ממקורות המידע הנ"ל. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע שהוא מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה על ידי מי מהגורמים הנ"ל, מסיבות שונות שאינן תלויות בעמותה. לפיכך העמותה לא תהיה אחראית לאי-דיוקים ו/או טעויות שנפלו, אם נפלו כאלה, ואשר נעשו עקב הסתמכות על מידע שלא נמסר לעמותה במלואו.
כמו כן יובהר כי המידע שהוצג והניתוח שלו מתייחסים לתקופה זמנית מסוימת שלגביה נתקבל מידע, הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות באתר זה, והאמור לא בהכרח משקף את פעילות המפעלים בתקופות אחרות, קודמות או לתקופה שנבדקה או מאוחרות לה.
שמירת זכויות יוצרים
כל הזכויות שמורות לעמותת אזרחים למען הסביבה ©.
המשתמש רשאי לעשות רק "שימוש הוגן" בחומר, לפי הכללים הקבועים בדין, וכן לצטט מתוך החומר באופן סביר. אין להעתיק או להפיץ אתר זה או קטעים ממנו למטרות אחרות בכל דרך שהיא. חל איסור לסלף או לפגום בחומר המוצג באתר זה בצורה העלולה לפגוע בכבוד או בשם העמותה או בתוכן המידע. העמותה אינה נושאת באחריות לטעויות או שגיאות במידע המוצג שנעשו תוך שימוש שלא על דעת המחברים ובלא ידיעתם. המשתמש לבד יישא באחריות לאופן שבו הוא ישתמש במידע המוצג בדו"ח. העמותה לא תישא באחריות לכל נזק שנגרם למשתמש או לכל צד ג' כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש במידע המוצג לעניין סעיף זה, "העמותה" משמע, לרבות עובדים ונציגים של העמותה. אין להעתיק או להפיץ איורים/ציורים/תמונות או קטעים מהם מדו"ח זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, בלא אישור מהצלמים/יוצרי התמונה
פרסום הדו"ח בתקשורת ↑
יוצאים לאור, דליק ווליניץ, גלי צה"ל, 8.3.10
"שקט תעשייתי? כשלים בפיקוח הסביבתי על מפעלי הגליל", כתבתה של מיכל מילנר שהתפרסמה ב nrg ב8.3.10
"מי מפקח על התעשייה בגליל? ברדק גדול", כתבתו של אביב לביא שתפרסמה ב nrg ב 8.3.10
"המידע הסביבתי אינו זמין כעת", כתבתה של עדי חשמונאי שתפרסמה ב nrg ב 8.3.10
"מידע על מפעל מזהם? לכו חפשו (לא תמצאו)", כתבתה של יעל דראל שהתפרסמה ב Ynet ב 8.3.10
"דו"ח: תקני זיהום האוויר לא מעודכנים ואין אכיפה מסודרת", כתבתו של אורי סבח שהתפרסמה בדוגרינט ב8.3.10
"עמותה בגליל: תקני המשרד להגנת הסביבה מיושנים", כתבתה של מירב אנקורי שהתפרסמה בגלובס ב7.3.10
"כוחה של האכיפה האזרחית והאחריות התאגידית", כתבתו של ליעד אורתר שהתפרסמה ב nrg ב 11.3.10
"معظم المصانع في شمال البلاد لا تلبي الشروط القانونية المحددة والمعايير اللحفاظ علىبيئة نقية", للمزيد من التفاصيل في موقع عربيل، 8.3.10
"جمعية مواطنون من أجل البيئة في الجليل تتساءل من يراقب عمل المصانع؟", للمزيد من التفاصيل من أمين بشير مراسل موقع العرب، 8.3.10
Want info about pollution near your home? Tough luck, By EHUD ZION WALDOKS, Jerusalem Post, 8.3.10
נספחים ↑
פירוט הבדיקות שנתקבלו לעומת הדרישות בתנאי הרישיון של המפעלים
אחוזי החריגות מהתקן המותר בכל הבדיקות
תגובות הרשויות המקומיות לבקשות עפ"י חוק חופש מידע
השוואה של הדרישות מהמפעלים בכל הקשור לדיווח על בדיקות תקופתיות
[1] בעיקר בהתאם לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.
[2]צפריר רינת, "קרקעות בגליל ובחיפה מזוהמות בחומרים רעילים ורדיואקטיביים" הארץ 7.10.2010
[3] על פי נתונים שקיבלנו מהמשרד להגנת הסביבה יש במחוז הצפון כ-6000 מפעלים.
[4] המוזכרים בפרק "מדינת חוק?"
[5]על פי רשימה מפורטת שקיבלנו בעקבות בקשתנו המיוחדת על פי חוק חופש המידע, מהמשרד להגנת הסביבה, עדכנית ל-7.3.08.
[6] העניין בא לידי ביטוי בשלושה סעיפים עיקריים בחוק: 6א, 9(ב)(6), 10.
[7] תיקון החוק ביוזמת עמותת אזרחים למען הסביבה אושר בכנסת ביולי 2005.
[8] בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד כה(1) 325, 330—331 (1971).
[9] סעיף 6א שהוסף לחוק חופש המידע כמפורט לעיל.
[10] ברוב המקרים נתקלנו בהתנגדות לחשיפת היתרי רעלים של המפעלים.
[11] המידע אינו נמצא במערכת ממוחשבת, וצריך לצלם אותו.
[12] בספטמבר 2007.
[13] ראו טבלה המפרטת את תגובות הרשויות המקומיות.
[14] למשל, בתשובה על בקשת מידע על עשרה מפעלים שהגשנו בתאריך 3.2.09 קיבלנו תוצאות בדיקת שפכיםאחת ב-26 במאי 2009.
[15] למשל, מפעל טכנולוגיות להבים נהריה, מקבוצת ישכר, העוסק במתכות שעל כן אינו נכלל בדו"ח זה.
[16] למשל, מפעל אבן קיסר התנגד למסירת תנאי רישיון העסק שלו והתנגדותו התקבלה.
[17] חלק גדול מהמפעלים התנגד לחשיפת היתר הרעלים שלו. ברוב המקרים ההתנגדות התקבלה על ידי המשרד להגנת הסביבה. איגוד ערים גליל מערבי סירב לחשוף שום היתר רעלים עוד לפני הפנייה למפעלים.
[18]ראו טבלה המשווה את הדרישות מהמפעלים.
[19] המתבטא במיעוט פתיחת תיקים נגד מזהמים, ניהול רשלני של תיקי חקירה, מיעוט הרשעות, הרשעות שלמזהמים קטנים יחסית, קנסות נמוכים, שיהוי רב בהגשת כתבי אישום (שנתיים בממוצע), ריבוי הסדרי טיעון הפוטרים נושאי משרה מאחריות פלילית ומספר אפסי של עונשי מאסרבפועל.
[20] הכרעת הדין של השופט דניאל פיש בת"פ 4128/04 (שלום חי') מ"י נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, תק-של 2006(1) 8372.
[21] פסק הדין של השופט משה אלטר בת"פ 4820/03 (שלום עכו) מ"י נ' תעשיות אלקטרוכימיות (ניתן ביום 17.1.10).
[22] למשל, גם פסק הדין בת"פ 1638/07 (שלום נצ') המשרד להגנת הסביבה נ' מועצה מקומית עילוט, מיום 29.6.09, פורסם בנבו.
[23]הדברים נאמרו בכנס של התאחדות התעשיינים בראשית שנת 2010.
[24] בין השאר מדובר בחוקים למניעת זיהום מים, זיהום אוויר וקרינה, מחזור פסולת, מניעת מפגעים כגון רעש והגנה על החופים.
[25] חלק מהבדיקות שקיבלנו נעשו באופן חלקי מאוד.
[26] ראו רשימת המזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה.
[27] ראו הכרעת הדין של השופט דניאל פיש בת"פ 4128/04 (שלום חיפה) מ"י נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , בסעיף 121 לפסק הדין.
[28] ראו טבלה הממחישה חוסר אחידות בכל הקשור לשיטת הדיווח של המפעלים לרשויות.
[29] ראו טבלה שמשווה את הדרישות לביצוע בדיקות לעומת התוצאות שהצלחנו לקבל בפועל.
[30] ולשפר את מערך כוח אדם בקרב גורמים מקצועיים בתחומים כגון זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים וחומרים מסוכנים.
[31] איסוף מספר רב של ראיות מהשטח כגון דגימות וראיות מתושבים שנפגעו.
[32] מדינות האיחוד האירופי נדרשות לחשוף את תכניות הפיקוח שלהן לפני הציבור, במגמה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית.
[33] למשל, במוא"ז משגב היחידה הסביבתית מעורבת מאוד ומחזיקה את כל תוצאות הבדיקות של המפעלים.
[34] אחריות תאגידית- Corporate Responsibility, היא גישת ניהול עסקית עם מתודולוגיה מוסדרת.
[35] ניתן לפנות לעמותה לקבלת ייעוץ והכוונה.
[36] חובת פרסום תנאים מיוחדים בתחום זיהום האוויר כבר הוסדרה בחוק אויר נקי.
לסדרת הדו"חות המלאה באתר שקט תעשייתי
אבץ (Zinc, Z)
האבץ הוא מינרל חיוני לפעולות הגוף אך כמויות עודפות ממנו משפיעות על המערכות בגוף עד כדי הרעלת אבץ שגורמת לבחילות, הקאות, שלשולים, עייפות, נוירופתיה [2] והתייבשות.
חשיפה לרמות גבוהות בקביעות יכולה לגרום להשפעה ארוכת טווח: אנמיה, פיגור בגדילה ושינוי במאזן הברזל והנחושת בגוף, רמות גבוהות של LDL – הכולסטרול ה"רע" ורמות נמוכות שלHDL הכולסטרול ה"טוב".
אבק מרחף/שוקע (Suspended Particulate Matter [SPM]/ total suspended solids [TSS])
אבק מרחף/שוקע גורם לנזק בדרכי הנשימה, לקשיי נשימה, לליחה מוגברת, לכאבי ראש ולתגובה אלרגית אצל חלק מהאוכלוסייה.
גודל החלקיקים משפיע על מידת היותו מרחף או שוקע. אבק שוקע: כל מה שגודלו מעל 30 מיקרון.
אבק מרחף [ PM10, שקוטרו פחות מ-10 מיקרון – חלקיקים נשימים שגודלם כ-1/16 מקוטר שערה אנושית.
חלקיקים נשימים עדינים [PM2.5, שקוטרם פחות מ-2.5 מיקרון] נשארים באוויר שבועות עד חודשים ויכולים לרחף עשרות עד אלפי ק"מ ממקום מוצאם.
איזופרופנול (isopropanol)/איזופרופיל אלכוהול (IPA) /פרופנול 2 (propanol)
תרכובת כימית דליקה, חסרת צבע ובעלת ריח חזק הגורמת לגירוי בעור ברגע שנספג, גם בחשיפה לרמות נמוכות. כאשר בולעים או שואפים אותה היא גורמת לגירוי לעיניים ולדרכי הנשימה. התרכובת משפיעה על מערכת העצבים המרכזית. כוהל האיזופרופיל מתחמצן בכבד והתוצר הוא אציטון שיכול לגרום להרעלה. הסימפטומים של ההרעלה כוללים פריחה אדומה, כאבי ראש, סחרחורות, דיכאונות, בחילות, הקאות, הירדמות ותרדמת.
זיהום סביבתי יכול ליצור זיהומי קרקע ומים. החומר דליק כנוזל וגז.
אתנול (Ethanol, EtOH)
תרכובת אורגנית ממשפחת הכוהלים. אתנול הוא סם פסיכואקטיבי מסוג מדכא, מרגיע-מרדים, ונמצא בכל המשקאות החריפים, והוא שמקנה להם את השפעתם הפיזיולוגית על גוף האדם. הדומיננטיות הרבה של האתנול בקרב משפחת הכוהלים, וכן ההשפעה הרבה של המשקאות החריפים על התרבות האנושית, הביאו לידי כך שבשפת היום-יום מכונה האתנול כוהל או אלכוהול, כמייצג הראשי של המשפחה כולה (הכוללת אלפי תרכובות אחרות). בעבר היה שמו הכימי של האתנול כוהל אתילי או אתיל אלכוהול. נוסף על השימוש בו בייצור משקאות חריפים, יש לאתנול שימושים רבים אחרים, בעיקר כחומר מוצא של מאות תרכובות בתעשייה הכימית, וכן כחומר חיטוי.
אתנול גורם לגירוי לעור ולעיניים, בחשיפה ברמות נמוכות. בחילות, הקאות והרעלות הן סימפטומים לבליעת החומר או לחשיפה אקוטית. מבחינה הסביבה, האתנול אינו בוער באופן נקי יותר מדלק ואינו זול יותר כפי שחושבים. אדמות רבות מוסבות לגידול תירס למטרת הפקת אתנול ומשמעות הדבר צמצום היצע האדמות לגידולים חקלאיים חשובים אחרים. הדבר מעודד חקלאים בייחוד בדרום אמריקה לגדוע יערות גשם כדי לשתול תירס. הדבר פוגע באיזון שיערות הגשם שומרים ותורם להתחממות הגלובלית.
אתילן אוקסיד (Ethylene oxide)
אתילן אוקסיד הוא מסרטן ודאי לבני אדם, כפי שנקבע על ידי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC).חשיפה אליו לאורך זמן, גם בריכוזים נמוכים מאוד, מעלה את הסיכון לחלות בסרטן. דווח גם על מקרים של הפלות ספונטניות בקרב נשים שנחשפו לחומר בבתי חולים וכן על ליקויים גנטיים אצל עוברים שנחשפו לחומר. חשיפה לאדי אתילן אוקסיד יכולה לגרום גם לגירויים בעיניים, בדרכי הנשימה ובעור, לבחילות, הקאות, קוצר נשימה, כאבי ראש, כיחלון, בצקת ריאות ואף למוות. חשיפה ארוכת טווח עלולה לגרום לקטרקט ולפגיעה במערכת העצבים.
אתילן גליקול (Ethylene glycol)
די אתילן גליקול היה אחראי לכמה מקרים של הרעלה המונית. התקרית הידועה ביותר היא אסון שיקוי הפלא סולפנילאמיד שהתרחש בארצות הברית בשנת 1937, שבו מתו 107 אנשים לאחר ששתו סולפנילאמיד מומס בדי אתילן גליקול. כשחומר זה נכנס לגוף, הוא משנה את מאזן החומצה/בסיס וגורם לפגיעה מנטלית, פגיעה כלייתית,פגיעה במערכת העיכול ופגיעה לבבית.
בורון (Boron)
בורון הוא החומר החמישי בהיקף תפוצתו בטבע. הוא מופיע בתרכובות עם חמצן ופחמן. בורון ותרכובות בורון עם חמצן ופחמן אינם רעילים ולכן אינם דורשים אמצעי זהירות מיוחדים. תרכובות של בורון ומימן רעילות ולכן דרושים אמצעי זהירות מיוחדים בשימוש בהן.תרכובת בורון ומימן עלולה לגרום לגירוי של העיניים, האף והלוע, ולהשפיע על הכבד ועל מערכת העיכול ויכולה להיות רעילה מאוד לכבד בחשיפה ממושכת.
ברום (Bromine)
חשיפה לברום ולתרכובות ברום אורגניות אפשרית דרך דרכי הנשימה, במגע, או בבליעה.
היות וברום הינו חומר נדיף מאוד חשיפה נשימתית עלולה לגרום לבעיות בדרכי הנשימה, שיעול, כאב ראש, צריבות בעיניים ולפגיעה במערכת העצבים. חשיפה לעור מסוכנת מאוד ויכולה לגרום לכויות.
חשיפה לברום בצורת נוזל או גז יכולה להוות נזק לרקמות ריריות, בעיקר לעיניים, הפה ודרכי הנשימה. שאיפה יכולה לגרום לגירוי קשה של דרכי הנשימה – שיעול, חנק, קוצר נשימה.
אפילו ריכוז נמוך של ברום כמו 10 חלקיקים למיליון יכול לגרום לנזק ושאיפת כמות גדולה יכולה לפגוע במערכת הנשימה.
בחשיפה אקוטית יכול אף להביא למוות.
דטרגנטים (Detergents)
זהו שם כללי לחומרים המשמשים כחומרי ניקוי. הם מכילים חומרים הפוגעים במערכת העיכול, גורמים לקשיי נשימה ולנזק בעור. במערכות טיפול בשפכים הם יוצרים קצף הפוגע בתהליך הטיפול בשפכים.
דיוקסינים ופוראנים (Dioxins and furans)
קבוצה גדולה של חומרים כלורו-אורגניים ארומטיים, יציבים מבחינה כימית, הנפלטים לסביבה מתהליכים תעשייתיים ועקב בעירה בטמפרטורה נמוכה, החודרים לגוף דרך הנשימה או דרך שרשרת המזון. שם הם מצטברים ברקמות שומניות. רוב החומרים מקבוצה זו רעילים לגוף האדם.
הדיוקסינים נמצאים באוויר, בקרקע, בבוצות ובמזון (במוצרים מן החי והצומח). מקרב 419 תרכובות שהשם הכולל שלהן הוא דיוקסין, רק לכ-17 מהן מיוחסות תכונות רעילות מובהקות. [3] TCDD היא התרכובת הרעילה ביותר, והיא סווגה על ידי הארגון העולמי לחקר הסרטן כחומר מסרטן.
מקורות: הדיוקסינים הם תוצרי לוואי לא רצויים של תהליכי חימום וייצור תעשייתי כגון התכה, חימום חומרים שבהם יש פחמן וכלור, הבהרה של נייר וייצור קוטלי עשבים וחומרי הדברה. שרפת פסולת מוצקה היא המקור העיקרי לפליטה של דיוקסין לסביבה בגלל בעירה לא שלמה. הדיוקסינים נוצרים גם בטבע בשרפות של חומר צמחי. אחרי פליטת הדיוקסין, אי-אפשר למנוע את חדירתו לשרשרת המזון, וכן אי-אפשר לסלק אותו מתוך מאכלים שונים. לכן פיקוח ובקרה על פליטתו לסביבה הן הכרחיים למניעת זיהום המזון.
השפעות בריאותיות: הדיוקסין נחשב לחומר הרעיל ביותר המשתחרר לסביבה מאחר שידוע כי הוא מסרטן ודאי, ולא זו בלבד אלא שהוא גם מוגבר ביולוגית בשרשרת המזון [4]. בזמן היריון הדיוקסין מועבר מהאם לעובר דרך השליה, ולאחר ההיריון הוא עובר לתינוק דרך חלב אם. הרגישים ביותר לדיוקסינים הם עוברים ותינוקות, משום שהרקמות אצלם עדיין מתפתחות ופגיעות. חשיפה ממושכת של תינוקות וילדים לדיוקסינים עלולה לפגוע במערכת החיסון, לגרום לבעיות התנהגותיות ולפגוע ב-IQ. חשיפה של אדם בוגר לרמה גבוהה של דיוקסינים בבת אחת עלולה לגרום לפגיעות בעור ולשינוי בתפקודי הכבד. חשיפה ממושכת עלולה לגרום להחלשה של המערכת החיסונית ולפגיעה בהתפתחות מערכת העצבים, המערכת ההורמונלית ותפקודי הפוריות.
ההערכה המקובלת היום בעולם היא שכ-90% מחשיפת האדם לדיוקסינים מקורה בשרשרת המזון. כדי להבטיח את בטיחות המזון נקבעה אפוא רמת צריכה סבילה ליום (TDI) על ידי מומחי ארגון הבריאות העולמי, והיא מוכרת במדינות העולם. רמה זו מחושבת על בסיס חשיפה במשך כל החיים ועל רמות מצטברות של דיוקסינים בגוף. ב-1998 נקבע ה-TDI על טווח של 1–4 פיקוגרם (טריליון הגרם) לקילוגרם משקל גוף ליום. הרמה העכשווית של חשיפה במדינות התעשייתיות היא 1–3 פיקוגרם לקילוגרם משקל גוף ליום. אפשר ללמוד מכך שהחשיפה לדיוקסינים היא עדיין גבוהה אף שננקטו צעדים רבים להפחתת ההתפתחות של דיוקסינים מהמקורות העיקריים בעולם המערבי כגון צמצום השרפה של זבל ביתי. גם כיום אנו חשופים לדיוקסינים רבים. לעומת זאת יש לציין כי יש ירידה מתמדת ברמת הדיוקסין בדם בארצות מתפתחות. בישראל, על סמך מחקר מקדים שנעשה על ידי קבוצת חוקרים אמריקנים וחוקר ישראלי, התגלו רמות גבוהות של דיוקסינים בדם [5].
הגבה (PH)
ערך הגבה מרמז על איכות המים ורמת הזיהום בדגימה. ערך הגבה נותן לנו מידע על כמות יוני המימן החופשיים. סטייה מערכי הגבה תקינים תגרום לסטייה קטנה בערכי המינרלים שיהיו רעילים לגוף עקב הסינרגיה בין השניים. סטייה מערכי הגבה מותרים בשפכים תגרום לנזק בטיפול במערכות השפכים ובהמשך ייגרמו נזקים למי תהום.
הלוגנים מומסים (Soluble Halogen)
קבוצת ההלוגנים מכילה את הרכיבים האלה: יוד, פלואור, כלור, אציטט וברום. רמות גבוהות של חומרים אלה יכולות לגרום להפרעות בבלוטת התריס ולנזק לעור והם גם רעילים לדרכי הנשימה.
טולואן (Toluene)
טולואן הידוע גם כמתיל בנזן הוא חומר כימי ארומטי, נוזל בטמפרטורת החדר, בעל השפעה על מערכת העצבים. בחשיפה לכמויות נמוכות של טולואן יכולים להופיע הסימפטומים האלה: עייפות, חולשה, בלבול, תחושת שִכרות, איבוד זיכרון, בחילה, חוסר תיאבון, איבוד שמיעה וראייה, ופגיעה בתפקוד הכלייתי. סימפטומים אלה בדרך כלל חולפים מעצמם כאשר החשיפה לטולואן נפסקת.
שאיפת אדי הטולואן עשויה להיות קטלנית ועד מהרה מגיעה לריכוז מרבי בדם. שאיפת כמות גדולה עשויה לגרום אבדן הכרה ומוות. לטולואן מסיסות נמוכה מאוד במים.
כלורידים (Chlorides)
אינדיקטור שימושי לבדיקת רמת המלחים במים וזיהום ביוב בנחלים או במי תהום. רמת הכלורידיםהמותרת במי שתייה בישראל היא עד 600 (מיליגרם לליטר), ואילו המשרד לאיכות הסביבה האמריקני (EPA) וארגון הבריאות העולמי קבעו את הרמה המותרת עד 250 מג"ל. אי-אפשר לשתות מיםבעלי רמתכלורידיםגבוהה, הןמסיבות של טעם הן מסיבות בריאותיות. מלבד זאת, גידולים רבים כגון הדרים, ואבוקדו רגישים לרמת מליחות המים. בעיהמרכזית נוספת הקשורה בהמלחה, ובעיקר בנוכחות נתרן במים, היא השפעת הנתרן על הקרקע. רמה גבוהה של נתרן בקרקע גורמת לקרקע להיות אטומה ובלתי חדירה למים, דבר המכביד מאודעל העיבוד החקלאי.
כלורחופשי (Chloride, Cl)
הכלור הוא חומר מחמצן. מדענים במאה השמונה עשרה גילו שהוא יכול להרוג את חיידק הכולרה והטיפואיד משום שהוא נקשר לחומרים אורגניים וגורם להרס שלהם. הכלור נקשר לא רק לחיידקים אלא גם לחומרים אורגניים בגוף שלנו ופוגע בהם. למשל, הכלור פוגע בשיער, בעור ובריאות. הכלור החופשי גורם להתקלפות ולגרד בעור ולשיער יבש ושביר. היום יש מחקרים המראים קשר בין כלור וטרשת עורקים
.
כלל מוצקים (Total Solids)
"כלל מוצקים" הוא הכינוי הניתן למוצקים מומסים ומרחפים או שקועים במים. בזרם המים מוצקים מומסים הם בדרך כלל סידן, כלורידים, פוספור, ברזל וסולפר. כלל מוצקים מרחפים (TSS) הם בדרך כלל טין וחימר, פלנקטונים, אצה, זבל אורגני ועוד.
ריכוז גבוה של מוצקים מומסים במים יכול להשפיע על בני אנוש כשהם מכילים חומרים משלשלים ולגרום לטעם מינרלי למים. רמה גבוהה של מוצקים יש לה השפעה דומה בעניין עכירות המים, היינו בהירות המים פחותה. טמפרטורת המים יכולה לעלות. נוסף על כך מים מזוהמים פוגעים בדרך כלל בתהליך הפוטוסינתזה בצומח. ייצור החמצן על ידי הצומח מושפע מהתהליך. רמת החמצן באוויר יורדת כאשר איכות הפוטוסינתזה יורדת.
כלל פחממנים (Total Hydrocarbons)
כינוי לחומרים המורכבים מחומרי גלם של שמנים. רובם מורכבים מפחמן ומימן. חומרים אלה משפיעים על מערכת העצבים ויכולים לגרום, למשל, לנוירופתיה [7] פרפרית עד כדי שיתוק, לגרד בעור ובעיניים. הנזק למערכת העצבים יכול להיות בלתי הפיך אם החשיפה לחומרים אלה מתמשכת.
כסף (Silver, Ag)
הכסף עצמו אינו מסוכן לאדם, אך מלחיו נחשבים לחומרים מסרטנים. תרכובות המכילות כסף יכולות להיספג במחזור הדם, להגיע אל רקמות הגוף ולגרום למצב שנקרא ארגיריה שבו העור מקבל גוון כסוף תמידי. מצב זה אינו מזיק. לכסף אין תפקיד ביולוגי בגוף האדם.
כספית (Mercury Hg)
הכספית פוגעת בכמה אזורים במוח. ביטויים וסימפטומים: שינויים באישיות, עצבנות, פרכוסים או רעד, פגיעה בראייה, חירשות, פגיעה מוטורית שתבוא לידי ביטוי בחובר קואורדינציה או בחולשה, איבוד תחושתי, ליקויים נוירולוגיים והתנהגותיים. נוסף על כך חשיפה לכספית תגרום לנזק לכלייה ולמערכת העיכול. חשיפה אקוטית ברמות גבוהות תגרום לכאבי ראש, בחילות והקאות. הרעלה חמורה של כספית יכולה אף להביא למוות [8].
כרום (Chromium, Cr)
כרום מתכתי ותרכובות כרום תלת-ערכי אינן נחשבות למזיקות לבריאות. לעומת זאת תרכובות כרום שש-ערכי הן רעילות. חצי כפית של תרכובת כרום שש-ערכי רעילה ויכולה לגרום למוות. רוב התרכובות של כרום שש-ערכי מגרות את העיניים, העור והאף. חשיפה כרונית לכרום שש-ערכי יכולה לגרום לנזק קבוע לעיניים ולסרטן.
מנגן (Manganese, Mn)
מנגן בעודף הוא חומר רעיל. חשיפה לאבק ולאדי מנגן יכולה להיות מסוכנת אפילו ברמות נמוכות. חומצה המכילה את יון המנגניז (MnO4) יש לה יכולת חמצון גבוהה. חומצות המכילות את יון המנגן יכולות לחמצן חומרים אורגניים לרבות איברים בגוף כגון ושט, קיבה ועוד ולגרום לנמק שלהם. מחקר מ-2005 הראה קשר בין שאיפת מנגן לבין בעיות במערכת העצבים המרכזית אצל עכברים. השפעה זו ידועה היום גם בבני אדם. חלקיקי המנגן נשאפים דרך הסיבים של עצב הריח ועוברות דרכו הישר למוח, דבר המתבטא בהשפעה על מערכת העצבים וההתפתחות הקוגניטיבית. ילדים שנחשפו למנגן סבלו מבעיות זיכרון וקואורדינציה בידיים.
מתילן כלוריד/דיכלורומתאן Methylene chloride, CH2Cl2Dichloromethane, DCM /)
חומרים חשודים כמסרטנים. חשיפה לריכוזים גבוהים של מתילן משפיעה על מערכת העצבים ועשויה להביא לירידה בתפקודי הראייה והשמיעה ואף עלולה לגרום לסרטן. חשיפה לריכוז נמוך יותר של החומר יכולה לגרום לכאבי ראש, סחרחורות, בחילות ואיבוד זיכרון.
נחושת (Copper, Cu)
מנה של 30 מיליגרם נחושת לכל קילוגרם ממשקל הגוף עלולה להיות קטלנית לבני אדם. נחושת גורמת לגירוי של רירית האף, העיניים והלוע. נוסף על כך יכולה לגרום לנזק כבדי וכלייתי אשר יובילו למוות.
נחושת ותרכובותיה נמצאות בכל מקום בטבע. ריכוז הנחושת במים נמצא בדרך כלל בתחום של 5-0.01 מ"ג/ליטר. נחושת היא יסוד חיוני למטבוליזם האדם, אולם בריכוזים גבוהים היא גורמת לפגיעה בריריות הגוף, בייחוד בדרכי העיכול ולנזק כללי לנימים, לכבד, לכליות ולמערכת העצבים המרכזית. לעתים מגיעה נחושת למים מהתמוססות אביזרי צנרת העשויים סגסוגת מתכת המכילה נחושת [9].
ניקל (Nickel, Ni)
ניקל הוא חומר מסרטן ודאי לאדם. חשיפה לניקל עשויה לעורר תגובות אלרגיות אלה: פריחה, אקזמה (גרב), התקפי אסתמה. חשיפה ברמות גבוהות יכולה גם לגרום לברונכיטיס כרונית ולהקטנת נפח הריאה. חשיפה ממושכת לניקל עלולה לגרום גם לסרטן הריאות וסרטן של מערות האף.
נתרן (Sodium, Na)
הנתרן נחשב לאחד היונים העיקריים הנמצאים בגופו של אדם. שמירה על ערכים תקינים חשובה להומיאוסטזה [10] של הגוף. עודף נתרן יביא לידי התייבשות, עלייה בצמיגות הדם ואז ליתר אירועים אימבוליים [11]. עודף נתרן גורם גם לנזק לכליות, השפעה על מערכת העצבים המרכזית כגון ירידה במצב ההכרה ופרכוסים. חשיפה קבועה לנתרן בכמויות גבוהות יכולה לגרום ליתר לחץ דם.
סולפידים וסולפיטים (Sulphates SO4 Sulphides, S−2)
סולפידים גורמים לגירוי של העיניים, האף והלוע. הם יכולים לגרום לקשיי נשימה ואף לאסתמה. חשיפה אקוטית לרמות גבוהות יכולה לגרום לאיבוד הכרה. חשיפה ממושכת פוגעת גם בזיכרון ומסבה כאבי ראש. נוכחות סולפידים בשפכים גורמת לפליטת מימן גופריתי. הערך המקסימלי של מימן גופריתי לחשיפת עובדים הוא 10ppm.
ריכוז של 50- 100 ppm הוא קטלני.
סולפיטים הם מוצר לוואי בחמצון של סולפידים. המשך תהליך החמצון יגרום ליצירת סולפיטים.
סטירן (Styrene)
סטירן חשוד כמסרטןובחשיפה אקוטית יגרום לגירוי של הרירית במערכת הנשימה, גירוי בעיניים והשפעות על מערכת העיכול. בחשיפה כרונית גורם לכאבי ראש, עייפות, חולשה, דיכאון, ירידה בשמיעה, השפעה על מערכת העצבים המרכזית כגון תגובות איטיות, ירידה בזיכרון, השפעה על התגובות המוטוריות של העין, פגיעה במערכת העצבים הפריפרית. בגוף האדם סטירן מגיע לתאי שומן מהר מאוד, בלא תלות בדרכי הקליטה ומתפרק לסטירן אוקסיד– חומר מסרטן.
עופרת (Lead, Pb)
מתכתכבדה רעילה, חשודה כמסרטנת. השפעותיהכוללותנזקיםלקצותהעצביםוכןלדםולמוח. עוברים, תינוקות וילדים הם האוכלוסייה הרגישה ביותר לחשיפה של עופרת. ריכוזים נמוכים מאוד של עופרת גורמים לפגיעה בהתפתחות מערכת העצבים, לפגיעה בזיכרון, בלמידה וב-IQ שלהם.
חשיפה לעופרת גורמת גם לחולשה במרפקים, בקרסוליים ובאצבעות. היא גורמת ליתר לחץ דם, נזק כלייתי, אנמיה והפלות.
יודגש כי גם רמות נמוכות של עופרת בסביבת ההתפתחות של הילד מביאה לליקויים התנהגותיים וקוגניטיביים. יש בספרות גם מחקרים על פגיעה משמעותית בשמיעה, וכן קשר בין רמות גבוהות של עופרת בדם ובין התנהגות עבריינית ואנטי-חברתית.
פחמן חד-חמצני (Carbon monoxide, CO)
גז רעיל מאוד שנוצר בשרפה לא מושלמת של דלקים. הרעלה חריפה של פחמן חד-חמצני בהיריון מעלה סיכון לפגיעה מוחית בעובר וכן למוות תוך רחמי של העובר.
פלואוריד (Fluoride, F)
מחקרים רבים מדגישים כי ההשפעות השליליות של הפלואור על הבריאות מתרחשות בעקבות חשיפה ארוכת שנים לריכוזי פלואוריד גבוהים, מעל 4-10 מ"ג לליטר, באזורים של ריכוזי פלואור טבעי גבוהים בקרקע ובמים ובחשיפות תעסוקתיות ייחודיות (מכרות, תעשיית המתכת). החשיפה הממושכת לפלואור גורמת לאוסטיומלאציה [12], מצב של חולשה ושבירות בעצם.
פרופנון (Propanone)/אצטון (AcetoneC3H6O)
תרכובת אורגנית דליקה ביותר ובשל כך גם מסוכנת ביותר. האצטון גם מזיק מאוד אם בולעים או שואפים אותו. מגע עם החומר לטווח ארוך, למשל על ידי נשימה ואדים, יכול לגרום נזק לכבד. חשיפה חוזרת יכולה לגרום לגירויים בעור ולכן הוא מזיק בשאיפה, בליעה או ספיגה דרך העור. הוא גם יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לעיניים, ולמערכות נוספות בגוף.
ציאנידים (Cyanides, CN)
ציאניד רעיל מאוד לאדם ולבעלי חיים. למרבית המזל ציאניד הוא חומר פריק מבחינה ביולוגית ולכן זמן מחצית החיים שלו במים קצר. מקור הציאניד במים הוא משפכים תעשייתיים. הציאניד משמש בציפוי מתכות, בתעשיות היי-טק (חומרה), בבתי זיקוק ובמיצוי זהב.
חשיפה לכמויות מזעריות של ציאניד יכולה לגרום לקוצר נשימה, כאבי ראש, פרכוסים ואף לתרדמת או מוות.
צריכת חמצן ביולוגית (צח"ב) (Biological Oxygen Demand, BOD)
בדיקה שגרתית הבודקת את כמות החמצן הנצרכת על ידי אורגניזמים הפועלים לפירוק חומר אורגני הנמצא בשפכים. הבדיקה מהווה מדד טוב לרמת הזיהום בשפכים ביתיים. צריכת חמצן מוגברת היא תוצאה של עומס אורגני וזיהום מים.
צריכת חמצן כימית (צח"כ) (Chemical Oxygen Demand, COD)
בדיקה המודדת את ריכוזם של כלל החומרים האורגניים במים בתהליך שבו מבצעים חמצון כימי של כל החומרים האורגניים הנמצאים במים לצורך קביעת ריכוזם. כמות החמצן הדרושה לחמצון כימי של שפכים על ידי מחמצן חזק.
קוורץ ((Quartz, SiO2
הנזק העיקרי שהקוורץ גורם הוא לדרכי הנשימה והוא עלול לגרום למחלה מגבילה גם בריאות. יש לו פוטנציאל לגרום לשינוי רקמתי בדרכי הנשימה, ולהרס של נאדיות הריאה.
קוליפורמים צואתיים (Fecal Coliform)
באופן כללי רמות גבוהות של קוליפורמים צואתיים מספקות אזהרה לכשל בטיפול במים, כשל באמינות של מערכת הניקוז או הזדהמות אפשרית של המים בפתוגנים. כאשר הרמות הן גבוהות ישנו סיכון גבוה לחלות במחלות קיבה.זהו שם כולל לקבוצת חיידקים שרובם שוכנים דרך קבע במערכת העיכול של בעלי חיים.קבוצת הקוליפורמים אינה מהווה קבוצה טקסונומית רשמית, ולא תמיד קיימת בהירות בנוגע למיני החיידקים המשתייכים אליה. החיידק המזוהה ביותר עם קבוצת הקוליפורמים הוא אי קולי, אשר העניק לקבוצת הקוליפורמים את שמה ("דמויי קולי").
קסילן (Xylene)
חשוד כחומר מסרטן. לקסילן יש השפעות נוירולוגיות. חשיפה ברמות גבוהות לתקופות ממושכות או קצרות אך חדות יכולה לגרום לכאבי ראש, חוסר קואורדינציה בשרירים, סחרחורות ובלבול. חשיפה לתקופות קצרות יותר יכולה לגרום גם לגירוי העור, העיניים, האף והגרון, לקשיים בנשימה ולבעיות אחרות בריאות, לאי-נעימות במעיים, ולהשפעות מגוונות בכבד ובכליות. קסילן יכול לגרום להתעלפויות ואפילו למוות ברמות חשיפה מוקצנות. עדיף שלא להשתמש בקסילן או בחומרים המכילים אותו במרחבים סגורים.
מחקרים שנעשו על עוברי חיות מראים שריכוזים גבוהים של חשיפה לקסילן יכולים גרום לעלייה במקרי המוות, ולעיכובים בתהליכי הגדילה וההתפתחות. נזק גם יכול להיגרם לאימהות. מלבד חשיפה תעסוקתית במקום העבודה, האדם יכול להיחשף לקסילן גם דרך דליפה לאדמה והגעה למאגרי מים תת-קרקעיים.
שמן מינרלי (Mineral Oil)
נפט גולמי. שמנים מינרליים נחשבים לחומרים מסרטנים, ויכולים לגרום גם ל-toxic oil syndromeש הגורם לעייפות, נוירופתיה סנסורית [13], פגיעה כבדית ודלקת ריאות (lipid pneumonitis). חשיפה כרונית יכולה לגרום לנזק לכבד ולהפרעה בספיגת ויטמינים כגון ויטמין A.
תחמוצות חנקן (Nitric Oxide, NOX)
תחמוצות חנקן כגון חד-תחמוצת החנקן (NO) ודו-תחמוצת החנקן (2NO) הן גזים הנפלטים מהתחבורה ומהתעשייה עקב חמצון חנקן אטמוספרי בטמפרטורות גבוהות. יש לגז צבע חום אדמדם הנראה באובך בערים הגדולות.
דו-תחמוצת החנקן חודרת, בשל מסיסותה הנמוכה יחסית במים, לעומק דרכי הנשימה, ועלולה לגרום לסימפטומים מגוונים של מחלות בדרכי הנשימה. בריכוזים נמוכים היא גורמת לגירוי בריאות ובעיניים. בחשיפה לריכוזים גבוהים תחמוצות החנקן משפיעות עלינו בעיקר על ידי החלשת הגנות הגוף מפני מחלות נשימתיות כגון דלקת ריאות. מחקרים מראים שילדים הם קבוצת האוכלוסייה הרגישה ביותר לחנקן דו-חמצני. ילדים שנחשפו לרמות גבוהות של חנקן דו-חמצני נוטים להיות רגישים יותר למחלות בדרכי הנשימה והריאות, לפתח ברונכיטיס, שיעול מלווה בליחה ומחלות נשימתיות בכלל. חולי אסתמה רגישים לחנקן דו-חמצני: גז זה מוריד את סף הרגישות שלהם לחומרים הגורמים להצרה של דרכי הנשימה (התקפי אסתמה). חשיפה אקוטית ל-NO2 גורמת להתדרדרות בתפקודי הריאה. חולים אסמתיים וחולי לב-ריאה רגישים במיוחד. חשיפה כרונית עלולה להיות מאיץ מתון לגידולים בריאה.
[1] רוב המידע הבריאותי לקוח מאתר:Agency for Toxic Substances and Disease Registry
[2] נוירופתיה – פגיעה עצבית.
[3] 2,3,7,8, tetrachlorodibenzodioxin
[4] ביו הצטברות – כאשר בעלי חיים וצמחים נחשפים לדיוקסינים באוויר, הם חודרים לגופם ונאגרים ברקמות שומניות. ככל שעולים בשרשרת המזון, ניתן למצוא יותר דיוקסינים ברקמות השומן.
[5] לקוח מדו"ח של הקואליציה לבריאות הציבור – "לראות את הנולד"
Total Suspended Solids[6]
[7] נוירופתיה – פגיעה עצבית.
[8] בשנת 1951 במפרץ מנמטה שביפן הורעלו למוות אלפי תושבים עקב פליטת כספית ממפעל לים. במקרה של זיהום ים בכספית, הכספית נספגת באצות ומגיעה אלינו דרך שרשרת המזון, בדגה.
[9] מתוך "ניתוח נתוני איכות מים עבור עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל" של ד"ר ערן פרידלר ופרופ' מיכל גרין מהטכניון.
[10] הומיאוסטזה – שמירה על ויסות בגוף.
[11] אימבוליזם – הפרעה בזרימת הדם בכלי דם בגלל חסימה על ידי קריש דם, שומן, אוויר, או גוף זר (embolus) שנישא בדם.
[12] אוסטיומאלציה – מצב של התרככות העצם שביטויה חולשה ושבירות בעצם וכאבים מפושטים. בילדים מחלה זו נקראת רככת.
[13] פגיעה במערכת העצבים ואבדן תחושתי.
