חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
עמותת אזרחים למען הסביבה

https://cfenvironment.org.il/wp-content/uploads/2022/08/תקציר-סיכום-והמלצות-דוח-2_compressed.pdfשקט תעשייתי – מי מפקח על המפעלים במדינה
דו"ח שני בסדרת הדו"חות של עמותת אזרחים למען הסביבה


אודות

תקציר והמלצות

מבוא

מושגי יסוד

דפי מידע על מפעלים

מעקב והערות לדו"ח הראשון

השפעתם של שפכי התעשייה על תהליכי הטיהור במכונים לטיהור שפכים

שאריות של תרכובות ממקור תרופתי בסביבה

רשימת מזהמים

תודות

שמירת זכויות יוצרים

נספחים

פרסום הדו"ח בתקשורת

Executive Summary and Recommendations

ملخص , استنتاجات وتوصيات

 

 

 

 

 

 

אודות 

"שקט תעשייתי" – הדו"ח השני של עמותת אזרחים למען הסביבה, שהתפרסם במרץ 2011 ומגלה בנוסף לממצאי הדו"ח הראשון, שורה של מפעלים נוספים שעדיין אינם עומדים בדרישות הסביבתיות, ומדגיש כי פתרונות השפכים של מרבית המפעלים גורמים לזיהום הסביבה.

חלק עיקרי מפעילות הארגון מאז הקמתו ועד היום נסב על אזורי תעשייה בכלל ומפעלים תעשייתיים מסוימים. הואיל ומדיניותן של ממשלות ישראל לדורותיהן הייתה לקדם תעשייה בגליל כחלק מתנופת הפיתוח וההתיישבות, אנו עדים בעשורים אלה לריבוי אזורי תעשייה אשר הוקמו ללא תשתיות מספקות ובהיעדר תכנון סביבתי נכון, סמוך ליישובים ולמקורות מים שפירים.

הדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרת פרויקט "תעשייה מקיימת". משמעויות שעולות מהסקר אינם מוגבלות לצפון, אלא לשאר אזורי הארץ, שכן שיטת העבודה של הרשויות בצפון, אופיינית לשאר המחוזות במדינה.

לכל אזרח במדינה יש תפקיד בשינוי המצב המשתקף, לשם כך חשוב לנו פרסום ממצאי הדו"ח.

שקט תעשייתי
____________________________________
כתיבה: עו"ד ג'מילה הרדל ואכים וליאורה אמיתי
ניתוח נתונים: יעקב זיו
תחקיר ואיסוף נתונים: מיכל וינטראוב
גרפיקה ומיפוי ובניית האתר: מאיסה תותרי- פאח'ורי, אילה חודרה
עריכה לשונית: דפנה שוופי
איור שער: גיא מורד

 

 

 

 

 

תקציר והמלצות 

זהו הדו"ח השני בסדרת הדו"חות "שקט תעשייתי" אשר מפרסמת עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, ששמה לה למטרה לעודד התנהלות מקיימת [1] של התעשייה בישראל.

במסגרת הדו"חות בודקת העמותה שתי שאלות מרכזיות:

  • האם המפעלים עומדים בדרישות הסביבתיות שנקבעו להם על פי חוק? והאם הדרישות והתקנים שנקבעו להם מתאימים למה שמקובל בעולם?
  • האם הרשויות מפקחות בתדירות הנדרשת על פי חוק על אופן התנהלותם הסביבתית של מפעלים?

הדו"ח הראשון בחן 25 מפעלים מאזור מערב הגליל. הדו"ח הנוכחי בוחן 19 מפעלים נוספים, 2 מכוני טיהור שפכים ובית חולים ממערב הגליל.

עקרי הממצאים

  • רוב המפעלים אינם עומדים בתנאי הרישיון שנקבעו להם הן בתחום איכות האוויר והן בתחום איכות השפכים. הכוונה היא לאי עמידה בתקנים, בביצוע מספר הבדיקות הנדרש, או בדיווח לגורם המפקח.
  • התקנים למניעת זיהום האוויר עדיין לא הותאמו בחלק ניכר מהמפעלים לדרישות המקובלות כיום בעולם. לחלק קטן מהם מעולם לא נקבעו תקנים למניעת זיהום אוויר.
  • בתחום השפכים התקנים מתאימים, באופן חלקי. שיטת הטיפול בשפכים תעשייתיים בארץ שונה מזו המומלצת על ידי ה-BAT. המלצות ה-BAT המקובלות באירופה הן לטפל בשפכים בתחומי המפעל ולא במכון טיהור שפכים אזורי. עובדה זו, הנוספת על אי העמידה של המפעלים בתנאים, היא אחת הסיבות המרכזיות לתקלות במכוני טיהור השפכים. עקב זאת נעשה שימוש רחב בקולחין באיכות גרועה מאוד, ולפעמים ביוב גולמי זורם לים ולנחלים.
  • שיפור משמעותי חל במהלך השנה בנושא פרסום המידע, ורובו נזקף לזכות המשרד להגנת הסביבה. במשרדי הממשלה האחרים, באיגודי הערים וביחידות הסביבתיות תקנות חוק חופש המידע כמעט אינן מיושמות, יש שיפור מסוים באופן טיפול הרשויות המקומיות בנושא חוק חופש המידע ובקשות מכוחו, אולם המצב עדיין גרוע ורוב הרשויות אינן מיישמות את החוק. אזרח המעוניין לברר מה קורה במפעל הנמצא בקרבת מגוריו, יכול בשלב זה לנסות למצוא מידע באתר המשרד הסביבה, ושם על פי רוב ימצא מידע, לפחות חלקי, ובייחוד בתחום הפליטות לאוויר.
  • שיפור חשוב נוסף חל בהתנהלות חלק מהמפעלים בהיבט הסביבתי. הדבר ניכר הן בהשקעות וטיפול בפליטות ובחריגות והן במוכנות לחשוף מידע ובשיתוף פעולה עם גורמים ציבוריים כגון העמותה.
  • אין מנגנון של איסוף נתונים שיטתי, פיקוח ובקרה מסודר ומדויק על כלל המפעלים, ועל אופן יישום תנאי רישיון העסק שלהם. אין חלוקת סמכויות ברורה ושקופה בין המשרד להגנת הסביבה, איגודי הערים והרשויות המקומיות. עובדה זו מהווה מכשול ראשי בפני יכולת ההרתעה של הרשויות כלפי מפעלים, וגם ביכולת הרשויות לנהל, בעת הצורך, הליך משפטי נגד מפעלים מזהמים.
  • בתי החולים בישראל אינם נבדקים כראוי על ידי רשויות איכות הסביבה ותורמים בין 5% ל- 30% מהחומרים הרפואיים המסוכנים לבריאות הציבור, הנמצאים בשפכים העירוניים.
  • משרד התמ"ת אינו מפרסם מידע על בדיקות תעסוקתיות בסביבת העבודה של העובדים, כמחויב  על פי חוק.
 
 *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *
 
 
תקני אוויר

סה"כ מפעלים: 20 (מתוך החישוב הוצאו שני המטש"ים כי נושא איכות האוויר לא רלוונטי לגביהם)

    
*  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *
 
 
תקני שפכים
סה"כ מפעלים: 22
 
   
 
 *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *
 
 
מידת שיתוף הפעולה של ההנהלה ומידת העמידה של המפעל בתדירות הבדיקות הנדרשת
סה"כ מפעלים: 22

  

*  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *

 

המלצות

למפעלים

  • על המפעלים ליישם טכנולוגיות מיטביות (BAT) ביוזמתם ולא להמתין לדרישות מיוחדות בתקנות. בעולם כבר הוכח שאמנם מדובר בהשקעות, אך יישום טכנולוגיות להפחתת זיהום הן כדאיות מבחינה כלכלית לטווח ארוך.[2]
  • על המפעלים לשפר מיד את מערכות הטיפול בשפכים שלהם. במפעלים גדולים יש לבדוק אפשרות להקים מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיך ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.
  • עליהם לערוך בדיקות תקופתיות בסביבת העבודה של העובדים, כקבוע בחוק, ולכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים המוחזקים במפעל ונמצאים בתהליך הייצור.
  • עליהם לפרסם מידע על יישום טכנולוגיות מיטביות (BAT), ותוצאות דיגום תקופתי של המפעלים באתרי האינטרנט שלהם. הציבור אינו מאמין עוד לאמירות כלליות, שעל פי רוב מופיעות בפרסומים של מפעלים, כגון "מחויבות סביבתית וחברתית". המפעלים נדרשים לגבות אמירות אלו במידע אמין ובשקיפות מלאה.
  • המלצה מיוחדת לבתי חולים מומלץ לערוך בבתי החולים טיפול קדם מיוחד לשאריות של חומרים רפואיים, במתקן מיוחד, לפני שחרורם למערכת השפכים העירונית.

לעובדים במפעלים

  • על העובדים במפעלים להימנע מחשיפה: אם במקום עבודתם משתמשים בחומרים רעילים, הם עלולים להיפגע בנשימה ובמגע. החומרים הרעילים גם נספגים בבגדים ובעור הגוף. עליהם להקפיד על הוראות בטיחות, להצטייד בציוד מגן ולהשתמש בו.
  • עליהם לדרוש מהמעסיק שיבצע בדיקות תקופתיות בסביבה שבה הם עובדים, ויכלול בהן את כל מגוון החומרים מתחום הרעלים שאִתם הם באים במגע
  • עליהם לדרוש מהמעסיקים ליישם במפעל טכנולוגיות מיטביות למניעת דליפות של חומרים רעילים.
  • עליהם ללכת להיבדק: בדיקות דם תקופתיות לאיתור נוכחות רעלים במחזור הדם שלהם. יש לכלול בבדיקה את מרבית החומרים שעמם הם באים במגע.

לציבור התושבים

  • על הציבור לאתר מידע על הנעשה בתחום התעשייה בסביבתו, ולהיות ערני – גם אזורי תעשייה ותעסוקה מטופחים ובעלי חזות ירוקה עלולים לכלול מפעלים מסוכנים.
  • עליו לבקש מידע נוסף על ההתנהלות הסביבתית של תעשיות, מהרשויות ומהמפעלים עצמם.
  • עליו לפעול לאכיפה אזרחית [3] כלפי מפעלים מזהמים בסביבת המגורים שלו.

למשרד להגנת הסביבה וליחידות הסביבתיות

רוב החובות וסמכויות הפיקוח והאכיפה על התעשייה נתונים למשרד להגנת הסביבה. כדי לשפר את מערך הפיקוח והאכיפה ולמצות את כל הסמכויות שמקנה החוק, על המשרד:

  • להמשיך ולהגדיל במידה משמעותית את התקנים של המשרד להגנת הסביבה במחוזות וביחידות הסביבתיות [4] שיוכלו ליישם את כל מנגנוני הפיקוח והבקרה.
  • לשפר את תהליך איסוף הראיות באופן מקיף ומקצועי יותר [5], כדי שבהמשך הדרך יוכל מערך האכיפה להגיש כתבי אישום קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבירה. בכך ישופר הליך האכיפה ותימנע סחבת ופגיעה מתמשכת בסביבה.
  • להגדיר תכנית פיקוח ואכיפה בהתאם לקווים מנחים שנקבעו מראש ולפרסמה לרשויות ולציבור[6]
  • להגדיר נוהל מסודר של תנאי איסוף המידע, חלוקת התחומים ואזורי הפיקוח, בין המחוז של המשרד להגנת הסביבה, היחידות הסביבתיות האזוריות, והרשויות המקומיות, ולפרסמו, כדי שלכל מפעל יהיה ברור מי הוא הגורם המפקח עליו, והציבור גם הוא יֵדע למי לפנות.
  • להפסיק את ה"משא ומתן" עם הגורמים המזהמים.
  • בכל הקשור לתנאים ברישיון העסק, יש להתאים את התנאים לאלה המקובלים בעולם, גם בתקנים למניעת זיהום אוויר וגם בתקנים הנקבעים לשפכים.
  • לקבוע בתנאי רישיון העסק של כל מפעל, חובת פרסום [7] מידע על תוצאות הדיגום התקופתי במפעל, שיחויבו המפעלים לפרסם באתרי האינטרנט שלהם.
  • במפעלים גדולים יש לקדם הקמת מערכת טיפול בשפכים בתחומי המפעל, כדי שלא להמשיך ולזהם את מערכות השפכים העירוניות.
  • שיטת ההתייחסות לבתי החולים בכל הקשור לתנאי רישיון העסק שלהם, מצד משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, חייבת להשתנות בדומה לשיטה כלפי מפעלי תעשייה.

לרשויות המקומיות

לכנסת

  • על הכנסת לקדם את החלת תקנות פרסום המידע הסביבתי גם על התנאים ברישיון העסק של המפעלים בנושאי שפכים.[9]
  • על הכנסת להגדיר מחדש מנגנוני בקרה וסמכויות פיקוח של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ויתר משרדי הממשלה, על בתי החולים.

 

מבוא 

מידע סביבתי חופשי?

בדו"ח הראשון דיווחנו על הקשיים, החסמים והסרבול הכרוכים בהשגת מידע סביבתי מרשויות הסביבה במדינה, וניתן להיווכח בהם מקריאת הפרק תהליך איסוף המידע בדו"ח הראשון. בינתיים, נכנסו לתוקף ב־4 בספטמבר 2010 תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), 2009- התשס"ט (להלן: התקנות). תקנות אלו חלות על כל הרשויות הציבוריות במדינה, ועל 58 רשויות מקומיות. ממרץ 2012 ואילך הן יחולו על כלל הרשויות המקומיות.

בהקשר זה ראויה במיוחד להערכה ההיערכות של המשרד להגנת הסביבה לקראת התקנות, חודשים רבים לפני  כניסתן לתוקף. נכון להיום, המשרד להגנת הסביבה הוא הרשות היחידה שנערכה בצורה מקיפה לכך, ואף הקצתה לכך חלק מיוחד באתר שלה לפרסום הנתונים שיש בידה באינטרנט. כל אזרח יכול כיום להיכנס לאתר ולראות נתונים על בדיקות, דיגומים, סיורים ומדידות שונים שנעשו באזור מגוריו.

אולם רוב הרשויות המקומיות עדיין מסתירות מידע סביבתי מהציבור ואינן ממלאות את הוראות חוק חופש המידע והתקנות שהותקנו על פיו.

איגודי הערים לאיכות הסביבה , הגופים שמאגדים חלק גדול מהמידע הסביבתי במדינה, נמצאים במצב גרוע יותר מהיבט של מילוי הוראות החוק, ורובם המוחלט לא מינו עד היום ממונה על החוק, ואף אחד מהם עדיין אינו מפרסם מידע מלא על פי התקנות. [10]

אמנם חלק ניכר מהרשויות המקומיות ומהאיגודים מפרסמים מידע סביבתי כללי, מידע על אודות פעילויות סביבתיות שהם עושים, ולפעמים אף קישורים למידע באתר המשרד להגנת הסביבה או לאתרים אחרים, אולם הם עדיין אינם מפרסמים את המידע המחויב על פי התקנות החדשות.

גם משרדי הממשלה האחרים שבדקנו את אתריהם: משרד הבריאות, משרד החקלאות ומשרד התמ"ת, שככל משרדי הממשלה חייבים לפרסם מידע עפ"י התקנות, עדיין אינם עושים זאת.

גם לקראת כניסתו לתוקף של חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008  בינואר 2011 נערך המשרד להגנת הסביבה בצורה מרשימה במישור התקינה, יישום החוק ופרסום נתונים לציבור. המשרד הקים אתר נפרד לפרסום הנתונים הקשורים לחוק וליישומו.

אזרח הרוצה לדעת נתונים על מפעל שנמצא באזור מגוריו, יכול להיכנס לאתר המשרד להגנת הסביבה, לראות את תנאי הרישיון (בתחום איכות האוויר) של המפעל  במערכת רישיונות והיתרים וגם למצוא נתונים על פליטות לאוויר של מפעלים על ידי כניסה למערכת נתוני פליטות.

אין ספק שאנחנו עדים בשנה האחרונה לשיפור ענק בכל הקשור לפרסום מידע סביבתי. אולם רק לאחר שכל רשויות האכיפה יפעלו על פי התקנות ויפרסמו מידע מלא, ולאחר שיהיה שיפור דומה גם בנוגע ליתר המידע הסביבתי [11] ולא רק בתחום איכות האוויר – נוכל לציין בסיפוק שהמהפכה כבר כאן.

 

שיתוף הפעולה של המפעלים והרשויות המקומיות

בעבודתנו הממושכת על ממצאי הדו"ח הנוכחי, זכינו לשיתוף פעולה חיובי מצד חלק גדול מהמפעלים. להבדיל מהדו"ח הראשון, המפעלים שפנינו אליהם לא נרתעו מהפנייה, וברוב המקרים הראו נכונות לחשוף את המידע ברשותם, לעיתים במלואו ולעיתים בחלקו.

מתוך 22 המפעלים שבדו"ח 13 מפעלים שיתפו פעולה באופן מלא/חלקי עם העמותה. שיתוף הפעולה כלל פגישות, סיורים במפעלים, מסירת מידע, התכתבויות וכיוצא באלה.

אשר לרשויות המקומיות שבתחומן נמצאים המפעלים: יישום חוק חופש המידע ברוב הרשויות עדיין בעייתי. אמנם היה שיפור ביחסן של חלק מהרשויות לבקשות שלנו לקבלת מידע על המפעלים, אבל ברוב המקרים המצב הוא שהרשות אינה מחזיקה ברוב המידע הרלוונטי ליישום תנאי רישיון העסק של המפעל, או שאינה מוכנה למסור אותו לאזרחים או לגופים כמו העמותה. להלן פירוט של תגובות הרשויות המקומיות לבקשות על פי חוק חופש המידע למידע על מפעלים שבדו"ח זה:

מועצה אזורית מטה אשר (9 מפעלים)        

בעקבות הגשת בקשת המידע, מנהל מחלקת איכות הסביבה במועצה, מר אבנר גבאי, זימן אותנו לפגישה, ובמהלכה הובטח לנו כי כל המידע שביקשנו יועבר אלינו בתוך ימים מספר. לאחר כשבועיים קיבלנו מכתב ובו סקירה כללית קצרה שהוכנה על ידי מחלקת איכות הסביבה, בלא המידע המסוים שאותו ביקשנו. למרות בקשתנו, המועצה סירבה למסור את תוצאות הדיגומים של המפעלים.

מועצה אזורית מעלה יוסף  (2 מפעלים)

מנהל מחלקת איכות סביבה ותברואה במועצה, מר מישל זרקא, סירב להתייחס לבקשה.

עיריית עכו (6 מפעלים)

לעירייה ולמחלקת איכות הסביבה הייתה נכונות להיענות לבקשה. בהמשך גילינו שהעירייה אינה מחזיקה מידע על המפעלים, לכן היא פנתה לאיגוד הערים לקבלת תוצאות הדיגומים, ושלחה אלינו מידע מועט.

מועצה מקומית שלומי (2 מפעלים)

מנהל מחלקת איכות הסביבה בעירייה (אז), מר אלי זיו, שיתף פעולה בצורה מלאה עם העמותה. הוא הזמין אותנו לפגישה ובמהלכה מסר לנו את כל המידע שיש ברשות המועצה בנוגע לשני המפעלים. 

 

המידע שעליו הסתמך הדו"ח

לאור האמור, שיטת איסוף המידע לדו"ח השני הייתה שונה מעט. חלק מהמידע נתבקש מאיגוד ערים גליל מערבי כבר בשלב איסוף המידע לדו"ח הראשון. בעקבות ההתערבות של הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית של אוניברסיטת בר אילן, קיבלנו את המידע בשלב מאוחר, רק בינואר 2010.
חלק נוסף מהמידע התקבל מהרשויות המקומיות, כפי שפורט לעיל, וחלק גדול נוסף התקבל מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות פנייה ראשונית לקבלת מידע ופנייה שנייה לקבלת תגובתם על חוות הדעת.
התגובה של כל מפעל ומפעל מובאת בשלמותה וכפי שנמסרה מהנהלת המפעל, בשינויי עריכה קלים, בדפי המפעלים.
בחודשים האחרונים מצאנו מידע נוסף שהתפרסם באתר המשרד להגנת הסביבה וגם הוא נכנס לרשימת המידע שנותח.
 
נבהיר שוב כי המונח "מידע" בדו"ח זה מתייחס ל"מידע" שקיבלנו על המפעלים, והוא המידע אשר חוות דעת זו מסתמכת עליו. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע מעודכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה מסיבות שונות שאינן תלויות בה.
בכל הקשור לקבלת מידע עפ"י החוק (במסלול הרגיל של הגשת בקשה למידע), הרי מאז כניסת התקנות לתוקף, מבקש המידע יכול לקבל את המידע המבוקש מהמשרד להגנת הסביבה במייל אלקטרוני, בשונה מהמצב הקודם שהיה כרוך בשימוש בכמות נייר גדולה ומשלוח בדואר רגיל.
 
המידע שהתבקש הוא:
1.  התנאים לרישיון עסק של כל מפעל.
2.  תוצאות בדיקות סביבתיות, מהשנתיים האחרונות לפני הגשת הבקשה, המתחייבות על פי התנאים  ברישיון העסק.
 
מאחר שתהליך איסוף המידע ארך תקופה ארוכה, מאז שנת 2006, מועד תחילת העבודה על הדו"ח הראשון, המידע המוצג כאן מתייחס לטווח משתנה של שנים בין שנת 2006 לשנת 2010.

 

 

 

 

 

מושגי יסוד 

תנאים ברישיון העסק
רישיון לניהול עסק הוא האישור שהרשות המקומית נותנת לבעל עסק, לפתיחתו ולניהולו על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, התקנות והצווים שהותקנו על פיו.
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, 1995- התשנ"ה) מפרט את רשימת העסקים המחויבים גם בקבלת אישורם של משרדי ממשלה (נותני אישור) נוסף על אישור הרשות המקומית ואת פרק הזמן שבו רישיון העסק יעמוד בתוקפו.
המשרד להגנת הסביבה מתנה את אישורו שלו בתנאים ובנהלים הנקראים "תנאים ברישיון עסק" שהוא דורש מהמפעל בטרם יאשר מתן רישיון עסק למפעל בעל השלכות סביבתיות כלשהן. במסמך התנאים הזה קובע המשרד להגנת הסביבה (נותן האישור), את נוהלי העבודה של המפעל וכלליה. בין היתר הוא קובע לעתים את שיטות העבודה, את אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, את אופן הטיפול בפסולת לסוגיה ובשפכים, את תקני הפליטה לאוויר, את תקני איכות שפכים, נוהלי בטיחות, שיטות בדיקות ודיגום, תדירות ומועדי הבדיקות וכיוצ"ב.
התנאים משתנים ממפעל למפעל ומותאמים בצורה פרטנית לכל מפעל לפי תחום הפעילות שלו, היקפה והחומרים שבהם הוא משתמש.

סיווג המפעל (CA ; B; )

המשרד להגנת הסביבה סיווג את העסקים למיניהםלשלושה סוגים לפי מידת ההשפעה שיש להם על הסביבה. עסקים מסוג A נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים משמעותיים; עסקים מסוג B נחשבים לעסקים בעלי היבטים סביבתיים בינוניים ואילו עסקים מסוג C הם עסקים בעלי היבטים סביבתיים פחותים. יודגש שהקביעה של מידת ההשפעה של המפעל על הסביבה נעשית על ידי המשרד להגנת הסביבה.
סיווגו של המפעל קובע בין היתר את רמת הפיקוח על המפעל ואת הגורם האחראי לפיקוח עליו. מפעלים מסוג C למשל אינם מקבלים תנאים ברישיון עסק מהמשרד להגנת הסביבה, והטיפול בהם נתון בידי היחידות הסביבתיות העירוניות.

כעולה מהדו"ח, המציאות מראה שלא תמיד הסיווג שנעשה למפעל הוא נכון ומתאים, בייחוד כשמדובר במפעלים מסוכנים שמשיקולים שונים סווגו על ידי המשרד להגנת הסביבה בסיווג C, ולכן רמת הפיקוח עליהם והדרישות מהם הן נמוכות ביותר.

צו הרשאה להזרמה לנחל

על פי חוק המים 1959 – התשי"ט, הזרמת שפכים לנחלים, לרבות מי קולחין, מי רכז ושפכים, אסורה. לכלל נקבע חריג, והוא סעיף 20י"א לחוק המים, הנותן לנציב המים סמכות להתיר הזרמת קולחין לנחל לגופים מסוימים (רשויות, מפעלים, מכוני טיהור וכו').

צו ההרשאה ניתן על ידי נציב המים בשיתוף ועדה מייעצת שחברים בה נציגים של המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, נציבות המים והשירות ההידרולוגי. צו הרשאה ניתן בדרך כלל לתקופה קצובה, ובתנאים האמורים להבטיח שהמים המסולקים לנחל יהיו באיכות הנדרשת על פי החוק באופן שימנע או ימזער את זיהום הנחל.

המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף העיקרי שאמור לבצע מעקב ובקרה אחרי ביצוע כל דרישות צו ההרשאה, ולפי הצורך לפתוח בהליכי אכיפה.

 

היתר הזרמה לים

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, 1988 – התשמ"ח ותקנותיו קובעים איסור הזרמת שפכים או פסולת לים בלא היתר או שלא לפי תנאי ההיתר. היתר הזרמת שפכים/פסולת לים ניתן לגופים שונים על ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התמ"ת , משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד התחבורה ונציג ציבור על פי חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2002.

היתרי ההזרמה לים אמורים לשמש אמצעי פיקוח, בקרה ואכיפה בכל הקשור להזרמת פסולת/שפכים לים, ואמצעי להצבת דרישות למפעלים המזרימים, כדי שיפעלו לשיפור איכות השפכים, לצמצום כמותם, וככל האפשר – להפסקת הזרמתם לחלוטין. 

 
BAT – Best Available Technology הטכנולוגיה המיטבית הזמינה

משמעות העיקרון היא כי על המפעל להוכיח שהטכנולוגיות שבהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום ממתקניו, ומקורו בהוראות הדירקטיבה האירופית EC/96/61 המגדירה את הטכנולוגיות הטובות ביותר (BAT) למגזרי התעשייה לסוגיהם. העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם לאמצעים שהם בגדר האפשר.

חוק אוויר נקי, התשס"ח -2008 מגדיר את העיקרון כך:

"הטכנולוגיה המיטבית הזמינה" – הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר, המשמשים בתכנון, בניה, הפעלה ותחזוקה של מקור זיהום ושל פעילות המתבצעת בו, או טכנולוגיה ואמצעים כאמור שייעודם מניעה או צמצום זיהום אוויר, המוספים למקור הפליטה.

 
בדיקות תקופתיות ובדיקות פתע

בדיקות תקופתיות הן בדיקות ודיגומים אשר מפעלים נדרשים לעשות באופן ובתדירות שנקבעו להם בתנאי רישיון העסק. בדרך כלל המפעלים נדרשים להעביר את תוצאות הבדיקות הללו למשרד להגנת הסביבה ו/או אל היחידה הסביבתית האזורית ו/או לרשות המקומית ו/או להשאירן אצלם ולהעמידן לעיון לפי דרישת מי מהמגופים הנ"ל.

בדיקות פתע הן בדיקות שהמשרד להגנת הסביבה ו/או היחידה הסביבתית עושים במפעלים בלא הודעה מוקדמת. מספר זה של בדיקות הוא מצומצם ביותר, בעיקר בשל חוסר תקציב וכוח אדם.

 

מכון טיהור אינטנסיבי: מכון טיהור המטפל בשפכים בשלושה שלבים עיקריים: טיפול ראשוני, טיפול שניוני וטיפול שלישוני. איכות הקולחים נקבעת על פי מספר השלבים בתהליך הטיהור.

  1. טיפול ראשוני: טיפול מכני הכולל סינון גס של השפכים, שיקוע גרוסת (שיקוע של חלקיקים כבדים) ושיקוע ראשוני הכולל הרחקת חלק מהמוצקים המרחפים והחומר האורגני. 
  2. טיפול שניוני: טיפול ביולוגי שבו מתבצע תהליך של פירוק החומר האורגני בשפכים, הרחקת המוצקים המרחפים, שיקוע הבוצה (המכילה בעיקר את החיידקים המפרקים) וחיטוי הקולחים לצורך סילוק מיקרואורגניזמים פתוגנים (מחוללי מחלות). בתהליך מתקבלים קולחים צלולים בעלי ריכוז חומר אורגני נמוך המתבטא בריכוז צח"ב (צריכת חמצן ביולוגי) הנמוך מ־20 מ"ג/ל' וריכוז מוצקים מרחפים הנמוך מ־30 מ"ג/ל'. 
  3. טיפול שלישוני: טיפול שלישוני יכול לכלול אחד או יותר מהתהליכים האלה: 
    סילוק חנקן בתהליך ביולוגי; סילוק זרחן בתהליך ביולוגי ו/או על ידי כימיקלים;
    סינון נוסף של מוצקים מרחפים; חיטוי.
שיטות הטיהור במכונים אינטנסיביים: מכונים אלו פועלים בדרך כלל על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה אוויר מוזרם באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני אוורור, ובהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים מתפרקות באמצעות החיידקים והופכות לביומסה או לגז הנפלט לאטמוספרה. 
לאחר זמן שהייה של שעות אחדות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האוורור לאגני שיקוע, ובהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחים. חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האוורור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.

מכוני טיהור אקסטנסיביים: תהליכים אקסטנסיביים כוללים בדרך כלל בריכות ייצוב אנאירוביות (שבהן עומק המים רב יחסית), המשולבות בבריכות אירוביות רדודות. בבריכות אלו מתפתחות אצות התורמות חמצן למים ומסייעות בכך לפירוק מיקרוביאלי של המזהמים. בבריכות שבהן יש עומס אורגני גבוה, או פני שטח קטנים יחסית, צריך לעתים להוסיף אוורור מכני לשיפור תהליכי החמצון. תהליך הפירוק בשפכים במקרה זה אורך ימים מספר (יותר מפי עשרה מאורכו של התהליך האינטנסיבי).

 

 

 

 

 

דפי מידע על מפעלים 

  1. גלידת שטראוס בע"מ
  2. זיקה אלקטרודות 2004
  3. טמבור תשלובת צבעים וכימיקלים
  4. צינורות גילוון בע"מ
  5. ש. לרנר ייצור מוצרי אריזה בע"מ
  6. י.מ.א – ייצור מוצרי אריזה בע"מ
  7. דוקרט תעשיית אריזות בע"מ
  8. דפוס ידיעות תקשורת (2000) בע"מ
  9. שטראוס מחלבות בע"מ
  10. קוטלב חניתה ציפויים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
  11. כבירן (1991) בע"מ
  12. פרסקו תעשיות מזון בע"מ
  13. ברמד
  14. אמיד דוד 2006 בע"מ
  15. טבע פוסט בע"מ
  16. בית חולים גליל מערבי נהריה
  17. אגמים ציפויים בע"מ
  18. גוונים (איבוק אפוקסי) בע"מ
  19. מפעל מתכת חניתה בע"מ
  20. אתר פסולת עברון (מטמנת עברון)
  21. מכון טיהור שפכים, עכו
  22. מכון טיהור שפכים, נהריה

 

 

 

מעקב והערות לדו"ח הראשון 

האם כיום ניתן לקבל מידע בצורה קלה יותר?
השגת המידע הנוגע למפעלים בדו"ח הראשון הייתה קשה מאוד, כפי שניתן להיווכח מקריאה בפרק תהליך איסוף המידע של הדו"ח הראשון.
בדקנו, לגבי המפעלים של הדו"ח הראשון בלבד, איזה מידע פורסם עליהם בעקבות כניסת תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות) לתוקף ב-4 בספטמבר 2010.

האתרים שנבדקו:
אתר המשרד להגנת הסביבהאתר איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערביאתר עיריית כרמיאלאתר המועצה האזורית משגב, (שלגביהם התקנות כבר בתוקף). כמו כן נבדקו אתרי הרשויות המקומיות שיצוינו להלן, אף שהתקנות יחולו עליהן רק במרץ 2012:
אתר עיריית נהריהאתר מועצה מקומית שלומיאתר המועצה האזורית מטה אשר ואתר המועצה האזורית מעלה יוסף.

תוצאות
פרסום תנאי רישיון העסק: ניתן למצוא פרסום באינטרנט של תנאי רישיון העסק של  5 מתוך 25 המפעלים שנבדקו (לא תמיד יש חובה לפרסם אותם).

תוצאות דיגומים:
אתר המשרד להגנת הסביבה: מצאנו באתר זה תוצאות דיגומים של 7 מתוך 25 המפעלים. 
אתר איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי: לא מצאנו באתר זה פרסום של מידע סביבתי עפ"י התקנות. יש בו קישור לאתר המשרד להגנת הסביבה. האיגוד גם העלה לאתר בינואר 2011 מסמך סיכום פעילות 2010 של איגוד ערים גליל מערבי ובו יש, בין היתר, מידע על כמה מפעלים בתחום שיפוט האיגוד.
אתר עיריית כרמיאל: מצאנו באתר זה מידע סביבתי על מפעל אחד מתוך חמשת המפעלים מכרמיאל (תוצאת דיגום אחד).
אתר המועצה האזורית משגב: מצאנו מידע סביבתי על 2 מפעלים מתוך 7 בתחום שיפוט המועצה (שתי תוצאות דיגום).

באתר עיריית נהריה, אתר מועצה מקומית שלומי, אתר המועצה האזורית מטה אשר ואתר המועצה האזורית מעלה יוסף: אין שום פרסום של מידע עפ"י התקנות. כאמור, התקנות יחולו על המועצה רק במרץ 2012.

האם השתנו התקנים/ תוצאות הדיגומים?
1. לא היה אפשר לדעת אם חל שינוי בהתנהלות הסביבתית של 17 מפעלים מתוך ה-25, מאחר שלא פורסם שום מידע עליהם.
2. בשמונת המפעלים שמצאנו עליהם מידע, המידע היה חלקי. לכאורה, לא מצאנו שינויים משמעותיים לעומת ניתוח הממצאים בדו"ח הראשון, למעט מה שיפורט להלן בטבלה, בעמודה "מידע נוסף".

 

 

להלן טבלה המפרטת איזה מידע הצלחנו למצוא באינטרנט על המפעלים של הדו"ח הראשון

 

מפעל

האם ניתן למצוא תנאי רישיון עסק (אוויר) באתר המשרד להגנת הסביבה?

האם ניתן למצוא בדיקות באתר המשרד להגנת הסביבה/ איגוד ערים גליל מערבי/ רשות מקומית? [12]

האם יש שינוי משמעותי בתנאים ו/או בתוצאות הבדיקות בהשוואה לתוצאות הדו"ח הראשון?

מידע נוסף [13]

אבן קיסר

כן

רשות מטה אשר – לא  

איגוד – לא.

משרד – בדיקת פליטות אחת מיולי 2010

לא. יש שיפור רק בבדיקת הפליטות לאוויר. הבדיקות עדיין חלקיות.

 

זוגלובק 2000

לא

קיים היתר הזרמה  לים עדכני

רשות שלומי – לא  

איגוד – לא

משרד –בדיקה בשפכים הנפלטים לים יוני-נוב' 2010 

לא. ברוב הבדיקות עדיין יש חריגות.

הוקם מתקן טיפול והוספו תוספי דלק. שופצו והותקנו סקרברים לטיפול בפליטות חלקיקים וגזי שריפה.

זוגלובק תשלובת נקניק נהריה

לא

רשות נהריה – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת [14]

 

זוגלובק משחטה שלומי

לא

רשות נהריה – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא. ברוב הבדיקות עדיין יש חריגות.

הוקם מתקן טיפול והוספו תוספי דלק.

קליל תעשיות

כן

רשות כרמיאל – פליטות 20.10.10

איגוד – לא

משרד – פליטות 10.2010

לא. עדיין התוצאות תקינות אבל הבדיקות חלקיות.

 

דלתא טכסטיל חטיבת הבדים

לא

רשות כרמיאל – לא

איגוד – לא

משרד – בדיקה בשפכים הנפלטים לים יוני-נוב' 2010

לא. עדיין יש הרבה חריגות בבדיקות שפכים.

 

טבעול

יש רק תנאים ישנים

מ-2001 ולא העדכניים מ-2008

רשות מטה אשר – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

טרילידור סורגים מתקפלים

לא

רשות כרמיאל – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

כרומכרום

כן

רשות כרמיאל – לא

איגוד – לא

משרד – מאי 2010 פליטות

לא. עדיין אין תקני פליטה לאוויר למפעל.

המפעל רכש והפעיל מאייד לטיפול בשפכים.

מילוטל ירקות

לא

רשות מטה אשר – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

סלריס

כן

רשות משגב – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

פרופאל

כן

רשות מעלה יוסף – לא

איגוד – לא

משרד – פליטות לאוויר יולי 2010

לא. עדיין יש חריגות בתוצאות הבדיקות ובקצב הפליטה של דיאוקסינים ופורנים.

המפעל תיקן את בית השקים.

קולורס הגליל

לא

רשות כרמיאל – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

דימר

לא

רשות שלומי – לא  

איגוד – לא

משרד -לא

לא ניתן לדעת

 

פלוריש

לא

רשות משגב – לא

איגוד – לא

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

נוגה הנדסה

לא

רשות שלומי – לא  

איגוד – לא             

משרד -לא

לא ניתן לדעת

 

מצברי תעשייה לישראל

לא

רשות מעלה יוסף – לא  

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

מחצבת אבן וסיד שגב

לא

רשות משגב – ניטור אבק 10.2010

איגוד – לא             

משרד – לא

לא, ניטור האבק עדיין מראה חריגות.

אבל הועלתה תדירות ניטור האבק בתנאים מאחת לשנתיים לאחת לשנה.

 

נופת דגן

לא

רשות משגב – לא

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

אגמו ורגוס

לא

רשות נהריה – לא

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

סידב מעגלים מודפסים

לא

רשות נהריה – לא

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

פטרוס תעשיות

לא

רשות משגב – לא

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

שמר מתכות

לא

רשות משגב – לא

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

 

תדביק בע"מ

לא

רשות משגב – אוויר אפריל 2010

איגוד – לא

משרד – בדיקות אוויר מאפריל 2010 ומאוגוסט 2010

לא ניתן לדעת

בדיקות האוויר ב-2010 היו תקינות.

המפעל הקים וחיבר מתקן RTO 1 לטיפול בפליטות חומרים אורגנים נדיפים. 

בית החולים גליל מערבי

נהריה

לא

רשות נהריה

איגוד – לא             

משרד – לא

לא ניתן לדעת

בית החולים נמצא גם בדו"ח 2.

סיכום

ברוב המקרים לא ניתן למצוא את תנאי הרישיון של המפעל באינטרנט.

ניתן למצוא חלק קטן מאוד מהמידע על המפעלים באתרי הרשויות

ברוב המפעלים לא ניתן היה לדעת אם חל שינוי בתנאים או בעמידה בהם.

 

 

 

 

 

 

 

השפעתם של שפכי התעשייה על תהליכי הטיהור במכונים לטיהור שפכים 

לשפכי התעשייה פוטנציאל הרס סביבתי גדול, הרבה יותר מחלקם היחסי (16%- 17%) בכמות השפכים העירוניים בישראל. למשל [15]:

  • מפעלי מזון – השפכים של מפעל אחד עלולים לכלול עומס אורגני בכמות השווה לזו הנפלטת מעיר שבה 100,000 תושבים, וכן להביא להמלחה ניכרת של השפכים העירוניים. 
  • מפעל לציפוי מתכות – שפכים לא מטופלים של מפעל אחד עלולים להכיל מתכות כבדות עם פוטנציאל לזיהום מי שתייה בכמות המספיקה לתצרוכת שנתית של עיר קטנה בישראל, ולגרום גם לזיהום קרקע. 
  • מצבעות טקסטיל – שפכים של מצבעה אחת עלולים להביא לעלייה בשיעור של כ־20% בריכוז הכלורידים והנתרן בשפכים של עיר בינונית בישראל.
  • בתי חולים – שפכי בתי החולים בישראל תורמים בין 5% ל־30% מהחומרים הרפואיים הנמצאים בשפכים העירוניים. מדובר בחומרים בעלי פוטנציאל פירוק נמוך העלולים לגרום נזק לבריאות הציבור. פרק מיוחד שהוכן על ידי ד"ר דרור אבישר לדו"ח "שקט תעשייתי", מתאר את הבעיות בהרחבה.

ההשפעה של המזהמים הנמצאים בשפכי תעשייה ניכרת בכל מערכת טיהור שפכים. שפכי תעשייה שאינם מטופלים כראוי ומכילים מזהמים מעל הכמות המומלצת, פוגעיםבמערכות ההולכה והטיפול של השפכים העירוניים, פוגעים באיכות הקולחין באופן שעלול לפסול אותם לשימוש להשקיה בשטחים חקלאיים או לאפשר הזרמתם לנחלים ולים.

שיטות הטיפול במכוני טיהור שפכים [מט"ש] כיום אינן מצליחות לטפל בכל סוגי המזהמים. המטש"ים נתונים בעומס וחלקם בקריסה, מסיבות שונות, והתוצאה העגומה היא שהם מייצרים קולחין באיכות ירודה. השימוש בקולחין באיכות ירודה גורם לנזקים לסביבה, לנחלים, לחקלאות, למי תהום ולבריאות התושבים.

הזרמת קולחין באיכות גרועה או ביוב גולמי לים, היא תופעה שגרתית ונפוצה במציאות הישראלית. אין ספק שיש לפעול בכל הדרכים האפשריות להפסקת הזרמות אלו וחשוב להדגיש שחלקה של התעשייה בשיפור המצב ברוב המקרים הוא קריטי.

בראשית מרץ 2011 גרמה תקלה במט"ש אשקלון להזרמת 100,000 מ"ק ביוב לא מטופל לנחל אבטח ולחוף הרחצה בניצנים, תוך פגיעה בשמורת הטבע וערכי הטבע במקום.

ברשות נחל הקישון מצאו כי בין השנים 2007 ו־2010 אירעו בנחל יותר מ־50 זיהומי שפכים, בחלקם זיהומים קשים. מדובר בעלייה של כ־50% במספר אירועי הזיהום.

להלן כמה דוגמאות מדו"ח "שקט תעשייתי 2", הממחישות את פוטנציאל הפגיעה בסביבה משפכי תעשייה: 

מתכות כבדות

במפעלים זיקה אלקטרודותטמבור צבעים וכימיקליםש. לרנר מוצרי אריזה ומטמנת עברון היו חריגות בכמות המתכות בשפכים. למשל:

זיקה אלקטרודות: נמצאה ב 2009 חריגה בשיעור של עד 1600% מהתקן המותר למוליבדן.

טמבור צבעים וכימיקלים: נמצאה ב 2008 חריגה בשיעור של עד 2280% מהתקן המותר לכרום 6.

הנזקים הנובעים מריכוזים גבוהים של מתכות כבדות בשפכים:

  • הפרעה לפעילות המיקרוביאלית במכוני טיהור השפכים והסבת פגיעה קשה באיכות הטיפול. 
  • הבוצה הנוצרת במכוני הטיהור מכילה את רוב המתכות הכבדות שהיו בשפכים והיא מושבת לדישון חקלאי, מוזרמת לים או נשלחת להטמנה.
  • המתכות הכבדות שאינן נספחות לבוצה מגיעות לקולחין, ו־70% מהם מושבים להשקיה חקלאית, ובכך מזהמים קרקע ומים שפירים.

סולפטים וסולפידים

במחלבות שטראוס נמצאו ב 2007-9 חריגות בשיעורים של עד 16000% מהתקן המותר לסולפיד ועד 150% מהתקן המותר לסולפט (לפני תחילת פעילות מתקן קדם הטיפול החדש במאי 2010).

הימצאותם של סולפטים וסולפידים בשפכים יוצרת כמה בעיות סביבתיות: סיכון בריאותי, קורוזיה במערכת הובלת השפכים והטיפול בהם, מטרדי ריח והפרעות לתהליך הטיפול הביולוגי במכוני הטיהור.

מלחים

חריגות רבות בכלורידים ונתרן נמצאו בטמבור צבעים וכימיקלים, י.מ.א מוצרי אריזה, מחלבות שטראוס, ביה"ח לגליל המערבי, מטמנת עברון, מכון טיהור עכו ומכון טיהור נהריה.

המלחה של מקורות מים משפיעה לרעה על הפיזיולוגיה של הצומח, ומהווה פוטנציאל של הרס מבנה הקרקע. המושג "מקור מים" בארץ כולל גם ביוב גולמי מרגע הגעתו לצנרת הציבורית או לסביבה.

שמנים ושומנים

חריגות בשמנים ושומנים נמצאו בגלידות שטראוס, י.מ.א מוצרי אריזה ומחלבות שטראוס.

השמנים והשומנים מאופיינים במסיסות נמוכה במים ונוטים להתמצק במערכת הביוב על דפנות צינורות, שוחות בקרה ובורות שאיבה. עקב כך קטן קוטרם הפנימי של הצינורות. שילוב של שומנים המצטברים על שורשי צמחייה החודרים לרשת הביוב, בתוספת מוצקים אחרים, הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר לסתימת הזרימה במערכות ההולכה של השפכים וסתימת משאבות. כאשר שמנים ושומנים מגיעים בכמות רבה למכונים לטיהור שפכים, הם נוטים ליצור שכבה צפה מעל למים, להתמצק ולהידבק לצנרת ולדפנות. עקב זאת נסתמות רשתות סינון וצנרת, ונוצרות בעיות בהפעלת משאבות. מרבית השמנים והשומנים מסולקים בסוף תהליך הטיהור ומגיעים לבוצה. ריכוז גבוה מדי של שומנים בבוצה עלול לגרום לקשיים בטיפול בבוצה ובייצובה וליצור גם קשיים בסילוק נכון של הבוצה.

ערך הגבה

חריגות נמצאו בגלידות שטראוס.

שתי ההשפעות החשובות ביותר של ערכי ההגבה של השפכים על מערכות הובלתם הן שיקוע מלחים וקורוזיה של צנרת הובלת השפכים. השפעות נוספות של ערכי הגבה נמוכים וגבוהים – בקצות הסקאלה, הן הגברת המסיסות של מזהמים רעילים ודרבון ריאקציות כימיות מסוכנות המביאות לפליטת גזים רעילים. די בכמויות קטנות יחסית של שפכים אלו כדי להסיט את ערכי ההגבה של גופי מים גדולים מאוד מעבר לתחום שבו עולם החי מסוגל לשרוד.

 

 

שאריות של תרכובות ממקור תרופתי בסביבה 

דר' דרור אבישר,ראשהמעבדה להידרוכימיה, אוניברסיטת תל-אביב

דר' הדס ממן, ראש המעבדה לטכנולוגיות מים, אוניברסיטת תל-אביב

הגידול המתמשך באוכלוסיית ישראל במהלך העשורים האחרונים מגביר את הדרישה למשאבי מים איכותיים כדי לקיים אורח חיים בריא ונורמאלי. מכאן שההגנה על  איכויות משאבי המים היא המשימה הסביבתית החשובה והחיונית ביותר במאה העשרים ואחת. גוברת עוד ועוד הדאגה להשפעתם הסביבתית והבריאותית של כימיקלים רבים שבשימוש האדם כגון  מוצרים המשמשים בחקלאות, בתעשייה, בטיפולים רפואיים ובצריכה ביתית. מחקרים הראו כי חומרים אלו מתפזרים בסביבה ומאופיינים בכושר עמידות והישרדות רב מהמצופה.

אחת מקבוצות החומרים הללו היא מגוון התרופות בכלל והורמונים ואנטיביוטיקה בפרט. קבוצה זו נחשבת ל"דור" חדש של מזהמים שבהם רב הנסתר על הגלוי. מעט מאוד ידוע על היקף הבעיה, נוכחות החומרים, ריכוזם  וגורלם הכימי-פיזיקאלי בסביבה. בעשורים האחרונים נעשה שימוש אינטנסיבי בתרופות אנטיביוטיות, הן לשימוש האדם והן לשם צמצום זיהומים במשק החי (דגים, פרות, עופות). ידוע כי כ-90% מהאנטיביוטיקה הנצרכת נפלטת מהגוף כשתן ומשם במקרה הטוב מועברת למכוני טיהור השפכים (מט"שים, ככל שקיימים). כמו כן חומרים אלו מוצאים את דרכם לסביבה עקב השלכה בלתי מרוסנת ולא מבוקרת של תרופות (מרשם ומדף) שפג תוקפן (או שלא), אשר נזרקו על ידי הציבור והושלכו לפח האשפה. חומרים אלו, המצטברים במזבלות ובמטמנות, מתמוססים בקלות במים והופכים לתשטיפים המכילים מגוון של חומרים רפואיים המוצאים את דרכם למקורות המים והמזון.

מחקרים מן השנים האחרונות, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, הצליחו להוכיח את הימצאותם של ננו/מיקרו-מזהמים מ"דור חדש". ננו/מיקרו-מזהמים הם מזהמים הנמצאים בריכוזים של ננוגרם (מיליארדית הגרם) ומיקרוגרם (מיליונית הגרם) לליטר מים, בהתאמה. מזהמים אלה הם שאריות של תרכובות תרופתיות ותוצרי פירוקן, אשר מקורן בשפכים ביתיים, חקלאיים ותעשייתיים. מקורותיהם העיקריים ודרך השתחררותם לסביבה מוצגים באיור 1. בהגיעם למט"ש, המזהמים מוסעים דרך המערך הרב-שלבי של המכון, ובסופו של תהליך הטיהור משתחררים לסביבה כמעט בלא שינוי כימי-פיזיקאלי.

איור1: המקורות העיקריים של שאריות תרופות, ומסלול חדירתם לסביבה האקווטית (המימית)

בתהליך טיהור השפכים מודגשת מאוד האיכות הכימית והמיקרוביאלית של המים המיוצרים (קולחים). המזהמים הקונבנציונאליים מוסרים ברובם במהלך שלבי הטיהור במט"ש, ולפיכך איכות הקולחים המיוצרים היא ברמה מספקת (על פי תקנים) לשימוש חוזר בסביבה, כגון השקיית שדות חקלאיים ופארקים ציבוריים, החדרה מלאכותית למי תהום ושיקום נחלים. השאלה העיקרית הנשאלת בנוגע לאיכות הקולחים, המיועדים להשקיה חקלאית (מזון) ולהחדרה למי תהום (מי שתייה), היא אם זוהו והוסרו כל המזהמים (הלא קונבנציונאליים) המצויים בקולחים?!.. ובייחוד אלה המסכנים את בריאות הציבור.

בשנים האחרונות ניסו כמה עבודות ראשוניות להגדיר את היקף הבעיה. אלה הראו כי ברוב מקורות המים העיליים הגדולים (נהרות) בארה"ב נמצאו ריכוזים מדאיגים של  שאריות תרופות אנטיביוטיות והורמונים. בגרמניה הצליחו לבצע ניטור של כמה מזהמים תרופתיים במקורות מים עיליים לאחר הזרמת קולחים ממט"ש בעיר ברלין. במי נהר נמצאו, בין היתר, דיכלופנק (diclofenac) ואיבופרופן (Ibuprofen) (תרופה לשיכוך כאבים ואנטי דלקתית) בריכוזים של עד 1.9 מיקרוגרם לליטר. באזור אחר בגרמניה (פרנקפורט\מיין), חושבה ההפחתה של ריכוז מזהמים תרופתיים במהלך תהליך טיהור במט"ש עירוני, ונמצא כי הכמות של דיכלופנק ירדה בכ־70%, של איבופרופן ב־90% ושל קארבאמאזפין (Carbamazepine) (תרופה לאפילפסיה ודיכאון), רק בכ־7%. יתרה מזו ובאופן מפתיע, בשני מקרים מתוך השישה שנבחנו, הריכוז ביציאה (קולחים) היה גבוה מהריכוז בכניסה (שפכים גולמיים). תוצאות דומות נמצאו בשפכים ביתיים בארה"ב, כאשר חוקרים מדדו ריכוזים של 0.1 ו־0.8 מיקרוגרם לליטר של חומצה כלופיברית (clofibric acid) (חומר הדברה ותוצר פירוק של התרופה להורדת כולסטרול כלופיברייט [Clofibrate]), בשפכים גולמיים וריכוזים של 1.0 ו־2.0 מיקרוגרם לליטר בקולחים שטוהרו בתהליך של בוצה משופעלת. מבצעי המחקר סברו כי ייתכן שחומצה כלופיברית נספחה לחלקיקים המוצקים בבוצה, שמקורם כנראה בקולחים של שפכים קודמים שעברו תהליך טיהור, ושוחררה לפאזה הנוזלית (התמוססה) שוב במים במהלך ביצוע הדיגום. הסבר נוסף שהובא בחשבון הוא שקיים פער בתנועת המים בעוברם במכון הטיהור, כלומר שדגימות השפכים והקולחים אינן מייצגות נאמנה את אותו גוף מים.     

אף בישראל ממצאי מחקרים שנעשו לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב, הראו נוכחות של חומרים רפואיים ותוצרי פירוקם במי קולחים שניוניים, מי נחל ומי תהום בעקבות הזרמת שפכים וקולחים מטוהרים באגני ההיקוות.

נוסף על כך, שפכי בתי חולים מהווים מקור משמעותי לפיזור חומרים רפואיים רעילים בסביבה (אנטיביוטיקות מסוג 3, חומרים כימותרפיים וכדומה). לרוב השפכים המיוצרים בבתי החולים עדיין נחשבים לשפכים עירוניים ועל כן אינם מטופלים בעזרת טיפול קדם (כיאה לשפכים תעשייתיים), עקב כך, מוזרמים שפכים אלו הישר למתקן הטיפול העירוני. עקב כך, התוצר או ליתר דיוק קולחים שניוניים המכילים שאריות של תרופות שמקורן בבתי חולים, משוחררים ומוזרמים לסביבה המימית.

שאריות של אנטיביוטיקות הן מהמזהמים הרבים במים המעוררים עניין רב בגלל השפעתן הפוטנציאלית על אקוסיסטמות מגוונות ואף על בריאות הציבור. אנטיביוטיקות משתחררות לסביבה דרך קולחים עירוניים ודרך שפכים חקלאיים בגלל (א) מטבוליזם לא שלם אשר יכול להגיע עד ל־90%; (ב) תהליך טיהור שפכים לא אפקטיבי; או (ג) פינוי לא נכון של פסולת רפואית.

הימצאות ננו/מיקרו מזהמים במקורות מים (באיכויות השונות), בקרקע ובגידולי שדה ומטעים עשויה להוות זרז לתחלואות והפרעות בריאותיות קשות רבות כגון:

1. ליקויים פיזיולוגיים ונוירולוגיים למיניהם.

2.  ליקוים במערכות הרבייה.

3.  עלייה במקרי סרטן.

4. שיפור כושר העמידות של חיידקים אלימים לאנטיביוטיקה.

5. הגברת סף הרעילות בגוף עקב היחשפות למגוון רב של כימיקלים.

תהליך מסוכן שעמו מתמודדת האנושות כבר בימים אלו הוא הירידה ביעילות האנטיביוטיקה כתרופה בעקבות התפתחות חיידקים עמידים. מחקרים שנעשו בבני אדם ובבעלי חיים הצביעו על עלייה מתמשכת בשיעור החיידקים העמידים בשנים האחרונות. אחת הסכנות החמורות בפיזור שאריות אנטיביוטיקה בסביבה היא שהן מסייעות ליצירת זני חיידקים עמידים לסוגי אנטיביוטיקה. ראוי לציין כי רק לאחרונה החלה להיבדק האפשרות להתפשטות תופעת העמידות כבר בסביבה האקווטית, שכן הוכח שחיידקים אלו, בהגיעם אליה, עלולים לשנות את המרקם הביולוגי ולשבש מערכות אקולוגיות.

עמידות לאנטיביוטיקה מופיעה בחיידקים עקב שחלוף חומר גנטי (קוניוגציה וטראנסדוקציה) או הופעת מוטציות עמידות לאנטיביוטיקה, תהליכים אלה מוגברים בסביבה סלקטיבית המכילה אנטיביוטיקה (כגון שפכים גולמיים ומי קולחים). לכך ייתכנו שני הסברים: הראשון הוא שהשיעור הגבוה של החיידקים העמידים נובע מהפרשת חיידקים עמידים על ידי האדם ובעלי חיים. השני הוא שריכוזי השאריות האנטיביוטיות בשפכים ובמקורות מים אחרים יוצרים סביבה סלקטיבית ומגבירים תהליכי חילוף של חומר גנטי המביאים לתכונות עמידות וליצירת מוטנטים עמידים לאנטיביוטיקה. יש לזכור כי בעניין רבות מן התרכובות הללו, אין עדיין מידע מספק על השפעתן המצטברת על הבריאות. לכן חשוב כל כך לקיים מחקרים חדישים שיוכלו להאיר באור חדש את  נוכחותם של מזהמים אלו במים, בקרקע ובצמחים.

כאמור, השימוש העצום בתרופות לריפוי האדם ולשימוש וטרינרי, והפרשתן לסביבה, מהווים איוםעולמי מדאיג ועשויים לגרום לזיהום סביבתי.מזהמים אלו מגיעים דרך שפכים ביתיים, חקלאיים ותעשייתיים למכון טיהור שפכים, מוסעים דרך המערך הרב שלבי של המכון ובסופו של תהליך הטיהור משתחררים לסביבה. מחקרים הוכיחו כי שיטות הטיפול בשפכים הנפוצות כיום אינן מתוכננות להרחקת מזהמים אלו.

אז מה ניתן לעשות?

שיטת טיפול המראה פוטנציאל גבוה לסילוק מיקרו-מזהמים ממים וקולחים היא שיטת החמצון המתקדם (AOP – Advanced Oxidation Process). שיטת זו מבוססת על יצירה מואצת של רדיקל חופשי מסוג הידרוקסיל OH, המאופיין ביכולת חמצון מהגבוהות ביותר. יצירת הרדיקלים יכולה להיעשות בכמה דרכים כגון שימוש משולב של אוזון ומי חמצן (O3/H2O2), מי חמצן וקרינת UV (UV/H2O2), קרינת UV ותחמוצת טיטניום (UV/TiO2) ועוד.

מחקר משותף המתבצע בימים אלו במעבדה לטכנולוגיות מים ובמעבדה להידרוכימיה באוניברסיטת תל-אביב (על ידי יעל לצטר – דוקטורנט), בוחן את הפוטנציאל הגלום בתהליך החמצון המתקדם כטיפול משליםלטיפולים הקיימים.המחקר מבוצע בריאקטור מנתי [?]כדי לבחון את יעילות תהליך החמצון המתקדם מסוג O3/UV/H2O2 לפירוק תערובת של תרופות כגון שפכי בתי חולים. בהמשך ישמשו תוצאות הניסויים בריאקטור המנתי לתכנון תהליך זהה בריאקטור זרימה המדמה מתקן טיפול "אמיתי".

מדיניות משק המים בישראל מעודדת שימוש גובר במי קולחים מושבים. על כן מן הראוי לפתח טכנולוגיות פירוק והרחקה של מולקולות אלו ממקורות המים ובכך למנוע פגיעה הן במשאבי המים והן בבריאות הציבור והסביבה. אופיו הלא בררני של טיפול ה־AOP, והאפשרות לשיפור קצב פירוק המזהם בעזרת אופטימיזציה של מספר מוגבל של משתני תפעול, מקנה לו יתרון גדול בטיפול בתערובת הטרוגנית של תרופות וכן פוטנציאל יישומי רב כטיפול קצה במכוני טיהור שפכים עירוניים, במי שתייה וכטיפול במקור לפני החדירה לשפכים העירוניים. שילוב עתידי של מערכת AOP מתאימה בתהליך טיפול בשפכים יאפשר פירוק מיקרו-מזהמים תרופתיים, ובמקביל שיפור איכות הקולחים לשימוש חוזר.

 

רשימת המזהמים 

רשימת המזהמים והשפעותיהם על הבריאות והסביבה

 

 

 

 

 

 

 

 

תודות 

ליעקב זיו, לשעבר יועץ לבנק העולמי בנושאי איכות סביבה תעשייתית

לד"ר נדב דוידוביץ, יו"ר המרכז לחקר מדיניות בריאות בנגב והמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון

לדר' דרור אבישר,ראש המעבדה להידרוכימיה, אוניברסיטת תל-אביב

לדר' הדס ממן, ראש המעבדה לטכנולוגיות מים, אוניברסיטת תל-אביב

לד"ר ג'ימי קריקון, יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור

לדורית זיס, מנהלת מחוז צפון, המשרד להגנת הסביבה

לשלמה כץ, מנהל מחוז חיפה, המשרד להגנת הסביבה

לשרית לוי גרוסו, ממונה על חוק חופש המידע במשרד להגנת הסביבה

ליאיר דויד, מנהל תחום תעשיות במחוז הצפון של משרד להגנת הסביבה

לאיזבלה קיסר, רכזת תחום אוויר במחוז הצפון של משרד להגנת הסביבה

למשה וילינגר ונלה וילנציק, הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית, בר אילן  

לצוות העמותה: מיכל ויינטראוב, מאיסה תותרי – פאח'ורי, ג'וי שטראוס, נורית לשד והסטודנטית לרפואה בתלה פלאח.

תודה מיוחדת לקרן ברכה, לקרן לסביבה ירוקה, לקרן גולדמן, קרן מורנינגסטאר ולקרן לוי לאסן על שמימנו את פרויקט "תעשייה מקיימת", שהדו"חות של "שקט תעשייתי" מופקים במסגרתו.

                
 
 
 
 
 
 
 

 

שמירת זכויות יוצרים 

הבהרות
המידע המוצג באתר זה הוא מידע שנאסף על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל (להלן: העמותה) ו/או מי מטעמה בעקבות בקשות שהוגשו על פי חוק חופש המידע ,התשנ"ח-1998, מהמשרד להגנת הסביבה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים גליל מערבי. עוד כולל המידע נתונים שנתקבלו מהמפעלים הנבדקים עצמם, בעקבות  פניות שנשלחו אליהם בדואר רשום לקבלת תגובתם וכן מידע שפורסם באינטרנט (להלן: מקורות המידע), הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות.
יובהר כי ניתוח המידע הנ"ל ומתן חוות הדעת עליו נעשו על ידי מחברי הדו"ח ובאחריותם בלבד, והם נעשו אך ורק על סמך המידע שנתקבל ממקורות המידע הנ"ל. ייתכן שבפועל קיים מידע נוסף ו/או מידע שהוא מועדכן יותר ו/או שונה, שלא נמסר לעמותה על ידי מי מהגורמים הנ"ל, מסיבות שונות שאינן תלויות בעמותה. לפיכך העמותה לא תהיה אחראית לאי-דיוקים ו/או טעויות שנפלו, אם נפלו כאלה, ואשר נעשו עקב הסתמכות על מידע שלא נמסר לעמותה במלואו.
 
כמו כן יובהר כי המידע שהוצג והניתוח שלו מתייחסים לתקופה זמנית מסוימת שלגביה נתקבל מידע, הכול כמפורט בטבלת פירוט הבדיקות באתר זה, והאמור לא בהכרח משקף את פעילות המפעלים בתקופות אחרות, קודמות או לתקופה שנבדקה או מאוחרות לה.
 
שמירת זכויות יוצרים
כל הזכויות שמורות לעמותת אזרחים למען הסביבה ©.

המשתמש רשאי לעשות רק "שימוש הוגן" בחומר, לפי הכללים הקבועים בדין, וכן לצטט מתוך החומר באופן סביר. אין להעתיק או להפיץ אתר זה או קטעים ממנו למטרות אחרות בכל דרך שהיא. חל איסור לסלף או לפגום בחומר המוצג באתר זה בצורה העלולה לפגוע בכבוד או בשם העמותה או בתוכן המידע. העמותה אינה נושאת באחריות לטעויות או שגיאות במידע המוצג שנעשו תוך שימוש שלא על דעת המחברים ובלא ידיעתם. המשתמש לבד יישא באחריות לאופן שבו הוא ישתמש במידע המוצג בדו"ח. העמותה לא תישא באחריות לכל נזק שנגרם למשתמש או לכל צד ג' כתוצאה ישירה או עקיפה מן השימוש במידע המוצג לעניין סעיף זה, "העמותה" משמע, לרבות עובדים ונציגים של העמותה. אין להעתיק או להפיץ איורים/ציורים/תמונות או קטעים מהם מדו"ח זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, בלא אישור מהצלמים/יוצרי התמונה

 

 

 

 

 

נספחים 

 

 

 

פרסום הדו"ח בתקשורת 

דו"ח: רוב המפעלים בצפון אינם עומדים בתקנים, כתבתה המלאה של יעל דראל שהתפרסמה ב Ynet ב 20.3.11

"נקודת אור ירוקה: מתקן הטיהור של שטראוס" לכתבה המלאה של אביב לביא שהתפרסמה ב nrg ב 20.4.11

Factories causing wastewater treatment malfunctions, by EHUD ZION WALDOKS, Jerusalem post 20/3/2011

דורון שפר במשדר הבוקר של קול ישראל, 20.3.11

 

 

 

 

 

 

 


sustainability [1]

[2] Corporate Responsibility – אחריות תאגידית היא גישת ניהול עסקית עם מתודולוגיה מוסדרת.

 [3]ניתן לפנות לעמותה לקבלת ייעוץ והכוונה.

[4] ולשפר את מערך כוח אדם בגורמים מקצועיים בתחומים כגון: זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים וחומרים מסוכנים.

[5] איסוף מספר רב של ראיות מהשטח כגון דגימות וראיות מתושבים שנפגעו.

 [6]מדינות האיחוד האירופי נדרשות לחשוף את תכניות הפיקוח שלהן לפני הציבור, במגמה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית.

[7] בתנאי רישיונות העסק של המפעלים.

[8] למשל, במוא"ז משגב ובמטה אשר היחידה הסביבתית מעורבת מאוד ומחזיקה את כל תוצאות הבדיקות של המפעלים.

[9] חובת פרסום תנאים מיוחדים בתחום זיהום האוויר כבר הוסדרה בחוק אויר נקי.

 [10]על פי סקר של העמותה מדצמבר 2010.

[11] על פי התקנות, על הרשויות הנ"ל לפרסם מידע על חומרים שנפלטו, שנשפכו, שסולקו או שהושלכו לסביבה ותוצאות של מדידות רעש, ריחוקרינה שלא ברשות היחיד. דוגמאות למידע מהסוג הזה: תוצאות ניטור אוויר, תוצאות דיגומי מי שתייה, תוצאות דיגומים ממפעלי תעשייה (אוויר ושפכים), תוצאות מדידות קרינה, רעש וריח במקומות ציבוריים, תוצאות דיגומים של קולחים ממכוני טיהור שפכים, תוצאות דיגומי מי השקיה, נתונים על אתרי פסולת פיראטיים ועל שריפות פסולת. 

[12] ברוב המקרים המפעל אינו מחויב לשלוח את תוצאות הדיגומים לכל הגורמים האלה אלא רק לאחד או שניים מהם. ראו טבלה      המפרטת את הדרישות בדו"ח הראשון (בעמ' 59 לדו"ח המודפס).  בפועל, ברוב המקרים היחידה הסביבתית של הרשות המקומית   ואיגוד הערים כן מקבלים העתקים, ולכן היה מצופה שהם יפרסמו מידע שהםמקבלים לידיהם.

[13] המידע הנוסף מסתמך על המידע שפורסם באתר המשרד להגנת הסביבה ועל דו"ח סיכום פעילות 2010 של איגוד ערים גליל מערבי שפורסם באתר האיגוד.

[14] הכוונה היא שלא ניתן לדעת מהמידע המפורסם ובלא צורך בהגשת בקשה עפ"י חוק חופש המידע.

[15] הנתונים לקוחים מאתר המשרד להגנת הסביבה.

לסדרת הדו"חות המלאה באתר שקט תעשייתי