תופעת השלכת פסולת ברשות הרבים וריבוי אתרי הפסולת הפיראטיים הינה תופעה ישנה, שבחלוף השנים הופכת את הארץ הקטנה שלנו לפח זבל ענק, והיא תוצאה של כשלון הרשויות באכיפת חוקי איכות הסביבה ובריאות הציבור.
ב- 25.2.02 הגשנו לביהמ"ש העליון עתירה התובעת מהשר לאיכות הסביבה, רשות הניקוז גליל מערבי, מנהל מקרקעי ישראל ו- 9 רשויות מקומיות, עתירה התובעת לטפל מיידית ב- 19 מפגעי פסולת פיראטיים בגליל המערבי, המהווים מדגם מייצג לנעשה ביתר אזורי הארץ.
פנינו לבג"צ, יחד עם מס' עמותות וגורמים נוספים שהתנדבו לסייע לנו במהלך המשפטי החשוב והמורכב הזה. בדיון שהתקיים ביום 16.10.02, בפני שופטי בג"ץ, נתבקשנו למשוך את העתירה. השופטת דורנר טענה שלא ניתן לדון בחילוקי הדעות לגבי העובדות בשטח. נסיונותינו לטעון טיעונים עקרוניים, אותם טיעונים שהביאו את ביה"מש לקבל את העתירה בזמן הגשתה, לא הועילו.
אם נזכור שמטרתנו העיקרית היתה שינוי המצב בשטח ואם נזכור את עשרות הפניות לרשויות השונות ערב הגשת העתירה, הרי שבעזרת הבג"צ, הצלחנו לפחות להעלות את הנושא למודעות הציבורית בכלל, ושל הרשויות בפרט. פעילות האכיפה וביצוע מבצעי נקיון וצווי נקוי באתרים הללו מצד הרשויות, נעשתה בעיקר לאחר הגשת העתירה, והיא ללא ספק תוצאה ישירה של הפעילות המאומצת הזו.
חלק מהאתרים כוסו ולא ממשיכים לזרוק בהם פסולת. חלק אחר נוקה וחלק גדול יותר ממשיך לזהם עד היום.
בעמק מגד (מדרום למג'ד אל כרום – ראו בתמונות למעלה), יש מספר אתרי פסולת, ובאתר הגדול מבינהם פונתה מרבית הפסולת, באמצעות צו ניקוי של המשרד לאיכות הסביבה, בניצוחו של אברי לכמן, סגן מנהל מחוז צפון, בדצמבר 2002.
לפי דיווחיו פונו מכאן יותר מ-700 טון להטמנה מסודרת בעברון. אך לדאבון הלב, של כל העוסקים בפינוי הזבל, תושבי הכפר והישובים מסביב, צורית גילון וכרמיאל, עדיין לא יכולים לנשום לרווחה כיוון שהאתר הזה ואתרי הפסולת הרבים בסביבת הכפר ממשיכים לגדול בקצב מדאיג. אחת לכמה זמן מציתה יד עלומה את הפסולת המצטברת, לצורך הקטנת הנפח. שריפת הפסולת משחררת לאויר חומרים מסוכנים, כמו דיוקסינים הפוגעים בבריאותם של כל תושבי הישובים הסמוכים.
קראו עוד:
כל מקום הוא פח זבל, כתבתו של צפריר רינת
מבין התופעות הרבות המסמלות זלזול בשימור הסביבה, בישראל של השנים האחרונות מסמלת זאת אולי יותר מכל השלכה בלתי חוקית של פסולת בניין. עד כדי כך שאפילו הממשלה קיבלה החלטה מיוחדת על טיפול בתופעה. מאז עברה שנה וחצי ופסולת הבניין ממשיכה להיערם. על פי הערכות המשרד לאיכות הסביבה, הכמות השנתית של פסולת בניין בישראל היא 7.5 מיליון טונות, כמות גדולה ב-140% מזו של הפסולת הביתית. כיום מגיעים רק 13% מהכמות הזאת לאתרי פסולת מוסדרים. השאר מתגולל בשטחים הפתוחים ובשולי הערים, בדיונות החול של מישור החוף ובלב חורשות ויערות, ומהוה מוקד משיכה להשלכת פסולות מגוונות אחרות. אין מדובר רק במפגע אסתטי אלא בזיהום סביבתי חמור. פסולת הבניין מכילה מגוון עשיר של חומרים רעילים המזהמים קרקע ומי תהום.
