ד"ר מיקי הרן, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה: פעם אחת הציבור סובל מעצם קיום המפעל המזיק לסביבה, ובפעם השנייה מהחובה לנקות את השטח לאחר עזיבת הבעלים.
|
מאת: דליה טל / גלובס 29/8/04
בשבוע שעבר שלחו חברי עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל מכתבים למשרד לאיכות הסביבה ולמשרד הבריאות, בדרישה לבצע סקר סיכונים במתחם תעשיות אלקטרוכמיות בעכו, ולשתף אותם בכל מהלך הנוגע למפעל. חברי העמותות מאיימים בפנייה לבית המשפט אם לא יתקבלו דרישותיהם. דרישת העמותות באה לאחר שהתברר, שכונס הנכסים הרשמי שוקל למכור את המפעל, לקבוצה בראשות רן קרול, בה שותף למרבה האירוניה גם ג'והן פרבר. פרבר הוא בעל המניות הגדול ביותר של המפעל שנסגר לפני מספר חודשים בעקבות קשיים כלכליים. המשרד לאיכות הסביבה הודיע לא אחת, שלא יאפשר למכור את המפעל, אלא אם יוטלו על הרוכשים כל החובות הסביבתיות המוטלות על כל מפעל חדש, אך התושבים אינם מוכנים להסתפק בהבטחה זו. לטענתם, לא יאפשרו להמשיך ולהפקיר את בריאותם של 200 אלף תושבי האיזור גם בעתיד. כיום מפעל תעשיות אלקטרוכמיות סגור, כאשר חלק מעובדיו ממשיכים לתחזק את החומרים המסוכנים שבו. על-פי החלטת בית המשפט מיוני 2004, הוא מנוהל על-ידי סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, יוסי ענבר. על ענבר הוטל לפנות 1,800 טון חומרים מסוכנים, על חשבון המשרד לאיכות הסביבה, על חשבון המדינה ועל חשבון הבנקים הנושים, בעוד שבעלי החברה – בעלי המניות ב- ICC פטורים מחובה זו. הצורך לפנות את החומרים נובע מחשש לתגובת שרשרת כימית, שעלולה לגרום לשריפת החומרים המאוחסנים במקום. לשריפה כזו, באם תתרחש, עלולה להיות השפעה הרסנית על האיזור כולו. לפי שעה העביר המשרד לאיכות הסביבה שני מיליון שקל לתקציב הפינוי ועל-פי הערכה, עלות הפינוי כולו מיליוני שקלים רבים. לדעת מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, מיקי הרן, מדובר באבסורד המחייב שינוי חקיקה שתחייב את בעלי המפעל באופן אישי לאחריות לזיהום שגרמו. לדבריה, במקרה זה הציבור נפגע פעמיים, פעם אחת הוא סובל מעצם קיום המפעל המזיק לסביבה, ובפעם השנייה מהחובה לנקות את השטח לאחר עזיבת הבעלים. תעשיות אלקטרוכמיות, מפעל לייצור חומרים לתעשיית הפי.וי.סי, הוקם על-יד ג'והן פרבר. בין שאר נכסי ICC נמצא גם המפעל הרווחי פרוטרום בצפון הארץ לייצור תמציות בתחום תעשיית המזון. בשנים האחרונות נקלע מפעל תעשיות אלקטרוכימיות לקשיים. לפני שנה פרצו במפעל שתי שרפות גדולות, שגרמו לזיהום אוויר באיזור המפרץ. בעקבות שריפות אלה, ובעקבות חשד לזיהום מתמשך החלו תושבי הסביבה, ובראשם חברי קיבוץ כפר מסריק השוכן בסמוך למפעל, לדרוש מהמשרד לאיכות הסביבה להגביר את הפיקוח עליו. בסופו של דבר נסגר המפעל לפני מספר חודשים, בעיקר בשל קשייו הכלכליים. המנהל, אמיר אנוולד, עזב את תפקידו ורק מספר עובדים נותרו במפעל כדי לתחזק את החומרים המסוכנים שבו. תושבים בצפון טענו שהנהלת המפעל מתייחסת למדינת ישראל כאל מדינת עולם שלישי. לטענתם, במשך שנים היא זיהמה את הסביבה על חשבון בריאות האוכלוסייה, דרדרה את מצבו הכלכלי של המפעל, ונמלטה מהאיזור כמו עכברים מספינה טובעת. מנהל המפעל בעבר אלוף (מי"ל) יוסף גבע דוחה טענה זו. לדבריו, מדובר בכשל ניהולי בלבד, שאין מאחוריו כוונות רעות ואין להאשים את פרבר שהשקיע כסף רב במפעל. לדבריו, ב-1994 קיבל פרבר הצעה למכור את המפעל, אך סירב, בעיקר כי האמין בו. גורמי סביבה מסרבים לקבל טענה זו. לדבריהם המפעל, הבנוי על חוף הים של עכו, באחד המפרצים היפים ביותר בארץ חלוד, מתמוטט, חסרים בו מתקנים למניעת זיהום אוויר – עובדה המצביעה על הזנחה צינית מתמשכת. לדבריהם, הנהלת ICC נטשה את המפעל ואת העובדים והטילה את הטיפול בהם על כלל הציבור. כיום מצבו של המפעל אינו ברור. חובות החברה לבנקים הם 50 מיליון דולר. הפעלה מחדש תאלץ את הבעלים החדשים להשקיע לפחות 10 מיליון דולר במתקנים למניעת זיהום. בנוסף חייבת הנהלת המפעל לעובדים עוד 26 מיליון שקל. לפי שעה קונים פוטנציאלים אינם עומדים בתור. המנהלים שמונו על-ידי בית המשפט, רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד צוריאל לביא, פנו לכרמל אולפינים ולגרנית הכרמל בהצעה לרכוש את המפעל, אך אלה סרבו. השאלה החשובה יותר היא איזה לקח ילמד כאן. האם רשויות החוק יבינו שלא ניתן יותר לאפשר קיומה של תעשייה מזהמת בלב איזור מגורים, מבלי להטיל עליה פיקוח הדוק. האם לא הגיע הזמן לשנות את החוק כך שניקוי השטח במקרה של זיהום יוטל על המזהם ולא על משלם המיסים. דוגמאות לכך לא חסר – המדינה החליטה לפנות את אתר פי גלילות, אך הטילה על חברות הדלק רק 10% מעלות טיהור הקרקע, ואם לא די בכך החליטה לאפשר להן לבצע את הטיהור ללא מכרז. בעולם המערבי תופעות כאלה עברו מזמן מהעולם, האם לא הגיע הזמן שזה יקרה גם אצלנו? |
