"…כדי להיות ירוק, אתה חייב להיות קודם כל שקוף…"
תושבים וארגונים סביבתיים, נתקלים בקשיים מסוגים שונים, בבואם לבקש מידע בדבר מקורות זיהום בסביבתם. במצב הנוכחי, בו המידע אינו מפורסם, קיים גם קושי לדעת מה בדיוק לשאול, כאשר הגורמים המזהמים והחומרים המזהמים אינם ידועים. חוק חופש המידע, עפי"ר מסרבל ולעיתים אף גורם להסתרת מידע.
מתוך הבנה שאזרחים וארגונים המעוניינים להשפיע אינם יכולים לפעול ללא מידע זמין, כלומר מידע פתוח ונגיש לכל, קידמנו ביוני 2003, הליך מהיר של כתיבת הצעת חוק "המידע הסביבתי" שיחייב את הרשויות השונות ואת המשרד לאיכות הסביבה לפרסם את כל המידע הסביבתי בארץ.
תכלית החקיקה הינה הטלת חובה על רשויות ועל המשרד לאיכות הסביבה ואיגודי ערים לאיכות הסביבה לפרסם מידע סביבתי אשר מוחזק אצלם ולפרסמו באופן שוטף על-ידי מדיה אלקטרונית או בכל דרך אחרת זמינה לציבור. החוק יורה על הקמת מערך מרכז אשר יאסוף, ירכז ויפרסם נתונים סביבתיים באופן נגיש ונהיר לכל.
במצב הנוכחי, בו המידע אינו מפורסם, קיים קושי רב לדעת, איזה מידע לבקש מהרשויות, קרי, מיהם הגורמים המזהמים. כמו כן, אין כיום כלי, שבאמצעותו יכול הציבור לקבל תמונה כוללת על מצב הסביבה במקום מגוריו.
חקיקה זו מטרתה להעצים את הציבור ונציגיו, במאמציהם לדרוש דין וחשבון מהגורמים העלולים לזהם את הסביבה. החקיקה נועדה להרחיב את היכולת של אזרחים, וארגונים כמונו, לברר מידע חיוני אודות גורמים מזהמים בסביבתם, ביעילות ובזמינות מרבית.
שינוי חקיקתי זה נדרש, על מנת להסדיר הזרמת מידע לציבור.
החוק נכתב במהירות הבזק, ע"י אפרת קוצ'ינסקי ודביר אורן, סטודנטים מהקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת ת"א, בהנחייתם הנאמנה של עו"ד דן פיש ועו"ד ליאת גולן, הוא מקודם בכנסת ע"י ח"כ ד"ר לאה נס – יו"ר ועדת המשנה למפגעים סביבתיים.
קידום החוק בכנסת ובממשל נעשה בעזרת ארגון הגג, "חיים וסביבה".
תהליך החקיקה: במהלך שנת 2004 ניהלנו מגעים ערים לשכנוע הגורם העיקרי ליישום החוק – המשרד לאיכות הסביבה. פגישות רבות התקיימו, שיחות ותחלופת דואר אלקטרוני, הביאו שינויים רבים להצעת החוק במטרה לגבש נוסח מוסכם לנו ולמשרד איכות הסביבה. בסוף יולי 2004, בימיו האחרונים של מושב הקיץ עבר החוק קריאה טרומית.
עם כניסתו לתפקיד של השר לאיכות הסביבה, ח"כ שלום שמחון, החליט המשרד לתמוך ברוח החוק, אולם תוך סייגים [1]. הושגה פשרה לתיקון לחוק חופש המידע אשר יכלול פרסום מידע על חומרים שנפלטים, מושלכים או מסולקים לסביבה. תקנות שיתקין השר, יגדירו באופן מפורט מהו המידע הסביבתי הספציפי שיש לפרסם.
ביום ג' 19/7/05 עבר החוק קריאה ראשונה – לידיעה בוואלה חדשות
ביום ד' 27/7/05 עבר החוק קריאה שניה ושלישית! – "הירוקים ניצחו במאבק על חוק המידע הסביבתי", וואלה חדשות.
נוסח החוק שעבר קריאה שניה ושלישית [עמ' 3-4, במסמך]
[1] תמיכת השר לאיכות הסביבה בחוק, מצטרפת למגמה כללית להשגת שקיפות המידע הסביבתי באמצעות חקיקה, שכוללת גם חובה שהוטלה לאחרונה על חברות ממשלתיות לדווח לבורסה על קנס או כתב אישום שהוגשו נגדן בתחום הסביבה.
פרוטוקולים מן הדיון על החוק, בועדת פנים ואיכות הסביבה בכנסת:
דיון ראשון שהתקיים בתאריך 21/12/04
דיון שני שהתקיים בתאריך 9/3/05
דיון שלישי שהתקיים בתאריך 6/6/05
דיון רביעי שהתקיים בתאריך 26/7/05
אישור התקנות בועדת הפנים והגנת הסביבה בתאריך 2/2/09
עדכון אחרון: מאי 2009
קריאה נוספת: "אקולוגיה בראי האנושי" , חוק המידע הסביבתי, "שבע השנים הרזות של חוק חופש המידע", וגם "מידע סביבתי בעידן דיגיטאלי".
קישור: התנועה לחופש המידע.
"לרשויות המקומיות יש שנה עד להחלת חופש המידע בנושא זיהומים סביבתיים", כתבתה של מירב אנקורי שהתפרסמה בגלובס ב29.6.09