לסגור את מיכל האמוניה
לפני 11 שנה – החליט השר שלום שמחון ביום החמישי לתפקידו כשר לאיכות הסביבה לסגור את מפעל תעשיות אלקטרוכימיות שבו היה מיכל כלור שלידו מיכל האמוניה הוא גמד קטן ומנומנם. מיכל הכלור שהיה שם, אם היה קורס כתוצאה מפגיעה ישירה או תקלה – היה יכול להביא לקטל ברדיוס של 7.5 ק"מ בהם חיים תושבי עכו והקריות – מאות אלפי בני אדם. עד להחלטתו של שמחון, היו שרים רבים וטובים שהסבירו לנו ולתושבי האזור עד כמה המתקן הזה חשוב לביטחונה של ישראל ולתפקודה. וראה זה פלא, המפעל נסגר, המיכל גם, בהחלטת שר, ומדינת ישראל לא קרסה – לא כלכלכית, לא בטחונית.
גם כעת, ניתן לסגור את מיכל האמוניה שפועל כבר שנים ללא רישוי – בהחלטה של שר, מדינת ישראל לא צריכה אותו והוא משרת אך ורק את האינטרס של חיפה כימיקלים וכי"ל חיפה (דשנים וחומרים כימיים לשעבר). ניתן לראות פירוט כאן.
הקמת מפעל אמוניה בדרום
כאמור, זה שנים שמיכל האמוניה פועל ללא רישיון ואמור להסגר. בכל פעם דוחים את הסגירה, נכון לעכשיו הצפי הוא לשנת 2021 ויש עיכובים בדרך.
השלב השני במכרז להקמת מפעל אמוניה בדרום פורסם והתעכב בגלל חוסר כדאיות כלכלית הנובע ממחירי הגז הגבוהים. נכון ליוני 2016 הודיע המשרד להגנת הסביבה כי המדינה תעניק 220 מיליון שקלים ליזם שיעתיק את המיכל למישור רותם, בנוסף, על פי ההסכם שנחתם עם האוצר, יגובה היזם בעוד 400 מיליון ו-80 אלף שקל, כרשת ביטחון. אולי כעת יימצא יזם לעניין, ההערכות מדברות על שנת 2021. הפעילים והתושבים לא אופטימיים.
סגירת מיכל האמוניה בחיפה: אולי ב-2021, יאיר קראוס, 22.6.16, nrg
עיכובים במכרז עשויים לעכב את העברתו של מיכל האמוניה מחיפה למפעל במישור רותם, נעה שפיגל, 4.11.15, הארץ
בעיית מחיר במכרז האמוניה? אחת המתמודדות מוכנה לגשת בתמחור המקומי, ליאור גוטמן, 9.3.16, כלכליסט
סכנות המיכל
כל זמן שיש דרישה לסגירת המיכל ובמקביל מתקיים מכרז לקמת מפעל אמוניה בדרום אך המיכל עומד על תילו נשמעים קולות למיגון המיכל והפחתת כמות האמוניה בו. המיכל לא מוגן דיו היות וגג המיכל אינו מוגן. יש קושי להקים מיגון עילי משום שהדפנות לא יוכלו לשאת את הגג ופיקוד העורף מאשר למכל האמוניה לפעול ללא המיגון העילי. נורית שטורך, סגנית מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה דחתה את ההצעה להפחית את כמות האמוניה במיכל, כיוון שהסיכון בחומר גדול כשהוא גז, מאשר כנוזל. מנכ"לית "צלול", קראה להפחתת כמות האמוניה במיכל, לפצלו לשני מיכלים עם 3,000 ליטר בכל מיכל בלבד.
האמוניה, היא רק חלק מכל המחדל.
הסמכות לטיפול ראשוני באירועי חומרים מסוכנים עברה מהמשרד להגנת הסביבה לכיבוי אש – והפיקוח של המשרד להגנת הסביבה כמעט הופסק לחלוטין. "זה עלול להוביל לאסון", מזהירים בעמותת 'אזרחים למען הסביבה' – כך מפקירים אותנו.
מאז הימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה ואירועי החומרים המסוכנים שהתרחשו במהלכה, אנו דורשים הקמת חדר מצב מיוחד שיופעל 24/7 על ידי הרשויות האחראיות לשלום הציבור, להסדרת תחום החומרים המסוכנים במפרץ חיפה, לפי קריטריונים של בריאות הציבור ובטיחותו. חדר המצב יהיה ממונה על רישום, מעקב ופעולה בזמן שגרה ובזמן חרום. במרץ 2014 יצאו 'אזרחים למען הסביבה' יחד עם הקואליציה לבריאות הציבור בדרישה מהשר להגנת הסביבה להקים חדר מצב לטיפול באירועי חירום.
פרופסור עמוס נוטע – ראש המחלקה לבטיחות ואמינות במכון הטכנולוגי חולון ופר' אמריטוס בטכניון: "יש היום כל כך הרבה אפשרויות לאספקת אמוניה כך שלא נצטרך מיכלי ענק, ולא להוביל אמוניה במיכליות בכבישים. במשרד להגנת הסביבה והממשלה ממשיכים להיאחז בטכנולוגיות מיושנות ומסוכנות. אני מקווה שזה פשוט חוסר הבנה וטיפשות מצידם ולא חלילה רצון להיטיב עם מפעלים".
מודל הערכת סיכונים עקב פריצת חומר רעיל – מכל האמוניה בחיפה כמקרה מבחן, 2013
כבר ב-2001 הזהירו: "רבים ימותו מפגיעה במכלי האמוניה", חיים ריבלין, , חדשות 2, 18.2.16
"100-200 אלף בני אדם ייפגעו, חלקם באופן בלתי-הפיך", התריעו לפני 15 שנים שני מומחים מהטכניון מפני פגיעה במפעל האמוניה בחיפה. כעת הם טוענים כי הדוח שחיברו בנושא לא הוביל לשינוי – אלא לאיום בתביעה נגדם. "ההבזק הראשוני יוצר אזור סיכון של 1-20 קילומטרים. באזור זה ייפגעו – במוות או בנזק – 50% מהאוכלוסייה"
קהילות חזקות באזורים אחרים בארץ כבר הצליחו להסיר מעליהם איומים כאלה. רק אנחנו כאן יושבים על חבית חומרי נפץ כבר עשרות שנים, וכמעט מחרישים. חוות הגזים והדלקים בפי גלילות נסגרה בגלל שהיו אזרחים שגרמו לה להיסגר. לא כתוב בתורה שמיכל האמוניה של חיפה כימיקלים חייב להמשיך לסכן את חיינו לנצח נצחים. גם אנחנו מסוגלים להפוך אותו לנחלת העבר.
בפי גלילות זה החל בתושבים אמידים. אין סיבה שהיוזמה הראשונית במפרץ חיפה לא תבוא מקומץ הזוי וסהרורי של פעילי חברה ואיכות סביבה. טיעון המחץ של "ביטחון המדינה" עומד כעת לרשותנו. כל השנים סתמו לנו את הפה באמצעותו. אולי הגיע תורנו להשתמש בו?
רבים גם מתושבי האזור ומחוצה לו הקוראים לחקור את מה שמסתמן כבר עתה, כמחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה: כיצד מתחדשת כל העת ההרשאה לבעלי כוח שונים, להחזיק כבת ערובה, אוכלוסיה של מאות אלפי אנשים? מדוע ניתן לחברות ממשלתיות ולבעלי מפעלים להחזיק בלב מרכז מטרופוליני גדול כמויות אדירות של מגוון חומרים כימיים, המסוכנים בהיבט בטחוני, הבטיחותי וכמובן בהיבט הבריאותי?
במפרץ חיפה מתרחש כבר עשרות שנים פיגוע מתמשך ופיגועים כאלה לצערנו לא מעניינים את מדינת ישראל. הסכנה המרחפת כעת מעל ראשינו בדמות פגיעה ישירה באחד המיכלים, רק ממחישה את הסכנה לה אנו חשופים כבר דורות, שכן המיכלים, הצינורות והמתקנים במפרץ דולפים לקרקע, לאוויר, לים ולמים שלנו ופוגעים בנו אנושות מדי יום.
כולנו כאן, יהודים וערבים, מקווים שאיומו של נסראללה לא יתממש. בהנחה שכך גם יהיה, השאלה החשובה היא מה תעשה מדינת ישראל בנוגע לאיום הבלתי פוסק הזה שנמצא בלב מרכז אוכלוסין גדול, בעוש שבוע / שבועיים? האם העניין ישכח וסדר היום הציבורי יחזור לשגרה? ואולי סוף סוף נוכל לחזות במנהיגות מקומית ומנהיגות שלטונית שיפעלו יחד, על מנת להסיר את האיום הממשי והמתמשך הזה מעל ראשי מאות אלפי תושבים.
את הטקסט הנ"ל כתבה ליאורה אמיתי, מנהלת 'אזרחים למען הסביבה', לפני 10 שנים בטור דעה באתר nrg ירוק, ממש בערב של היום הראשון למלחמה – כשנסראללה יקיים.
לא יאמן שהוא מתאים לחלוטין להיום, וכאילו לא עברו 10 שנים של ועדות חקירה, מאות כתבות, תחקירים…מילים מילים. ותודה לנסראללה שהחזיר את הנושא למרכז סדר היום שוב.
