במדינות מתקדמות בעולם מתייחסים אל הפסולת כמשאב חשוב ומצליחים להגיע לאחוזים גבוהים מאד של הפרדה ומחזור. אחוז הפסולת שנשרפת הוא קטן, וגם אז מדובר בפסולת מופרדת שנשרפת בשיטות ובתנאים מבוקרים.
אבל בשנים האחרונות בישראל הפסולת הפכה כמשאב בעיקר עבור פעילות לא חוקית שמתבססת על שריפת פסולת לא מבוקרת על ידי "קבלנים" לא מורשים.
בסיור שערכנו בסוף ספטמבר 2017 באזור השרון והמשולש, ראינו כמה מקומות כאלה שבהם מתבצעת פעילות "עסקית" של שריפת פסולת.
לא מדובר במשרפות מאושרות, אלא בעסקים פיראטיים שהפעילות שלהם מוכרת לרשויות.
תושבי השרון והמשולש סובלים באופן קשה מהשריפות המבוצעות באתרים האלה, בנוסף לשריפות קבועות "לא עסקיות" של מצבורי פסולת בכל פינה ובכל אזור תעשיה.
בסיור נוסף שערכנו בנתניה באוקטובר 2017 יחד עם הקליניקה לצדק סביבתי באונ' ת"א ראינו עוד עסקים כאלה. אחד מהם שרואים בתמונה נמצא בשטח ציבורי מתחת לכביש מרכזי וסמוך לבנייני מגורים. לפי המידע שקיבלנו מהתושבים מדובר בהשתלטות על שטח ציבורי, הפעלת אתר גריסת פסולת לא חוקי, ללא מיון וללא ניטור, ופיזור פסולת גרוסה שכוללת גם אסבסט, בשטחים ציבוריים וגינות ציבורית.
מצב דומה ואולי אף יותר גרוע נמצא בהרבה ישובים בגליל. בשנת 2018 ליווינו ועזרנו לכמה קבוצות של תושבים שנלחמו במפגע הזה בטל אל, כאבול, וג'דיידה מכר. הפעילות כוללת אכיפה אזרחית וכן פעילות עם הקהילה, חיזוק ההתארגנות של התושבים והובלתם למאבק מוצלח. 
האם המדינה בדרך להיות "מעצמה" של עסקי פסולת פיראטיים? איך ייתכן שעשרות ואף מאות של אתרי גריסה או שריפה של פסולת פועלים באופן לא חוקי ממש מול העיניים של הרשויות ובידיעתן המלאה?
הרשויות מתייחסות אל התושבים שמתלוננים כאל נודניקים ומטרידנים ומנפנפים אותם.
כן, הם מטרידים את המערכת שמתפקדת יופי: המפעילים והקבלנים מרוויחים, הרשויות חוסכות וגופי הפיקוח נחים ולא נאלצים להתעמת עם עבריינים או עם בעלי הון.
בריאות הציבור? לא, הוא לא נמצא בין מהשיקולים של אף אחד מהשחקנים הנ"ל.
אבל כל עוד יש תושבים אכפתיים שלא מוכנים להשלים עם המציאות הזו כמו קבוצת הפעילים בנתניה או בשרון והמשולש וקבוצות נוספות- אנחנו נמשיך להטריד את הרשויות ביחד.
לקריאה נוספת: שריפות באתרי פסולת פיראטיים בגליל המערבי
