צרכנות, כפי שהיא מתרחשת בימינו, היא ההפך מקיימות.
תרבות הצריכה שלנו מאיימת עלינו בכל מובן: חברתי, כלכלי, נפשי פיסי וכמובן – סביבתי.
עם הקדמה הטכנולוגית והתרבותית הפכנו בדורות האחרונים מהאדם הנבון (homo sapiens) לאדם הצרכן (homo consumer). העיסוק הסביבתי בישראל הולך ומעמיק ומגיע לשורשי הבעיות, והבעיות כידוע אינן בצד השני של המתרס, זה לא "הם" שמזהמים את הסביבה – אלא אנחנו, כולנו, במודע או בלי מודע. זהו שורש הבעיה. אנחנו קונים וקונים מבלי לחשוב בכלל על כמות הפסולת שאנו מייצרים, תוך כדי גיהוץ הכרטיס. הבעיה אינה רק בעיה של כמות – אלא גם איכות, זה נכון לגבי כל המוצרים ואפילו לגבי המזון. יש הרבה רעלים שחודרים לעולם שלנו, לגוף שלנו, באישורנו, ואפילו תוך כדי שאנו משלמים על כך תשלום מלא ולעיתים אפילו בהנאה גמורה.
כשאנו יושבים לשתות כוס קפה עם עוגה למשל, האם אנחנו חושבים מאיפה הגיע הקפה, החלב, הקמח, הסוכר? או כמה סוכר וחומרים מזיקים אנחנו מכניסים לגוף שלנו שללא ספק פוגעים בבריאות שלנו?? על פי רוב – לא. אנחנו מחשיבים כוס קפה עם עוגה להנאה גמורה, לא כן? אנחנו גם לא עוצרים לחשוב איך הרכישה של מכונת הכביסה שקנינו הרגע [כדי שהכביסה שלנו תהיה יותר נקייה ויותר ריחנית ואולי גם יותר חסכונית…] משפיעה על זיהום האדמה, זיהום האוויר (עוד בלי לקחת בחשבון השפעות חברתיות, בריאותיות וסביבתיות במדינה שבה יוצרה המכונה) בהמשך הזמן.
הגיע הזמן שנחשוב בצורה אחרת, שהדברים קשורים, הם מתחברים ומתנקזים בסופו של דבר לתמונת מצב מאד עגומה, כמו באיור הזה שאייר גיא מורד עבור עמותת אזרחים למען הסביבה בקיץ 2013. גיא, בדרכו המיוחדת, הצליח להמחיש לנו איך הכל משפיע ומחובר: הקניות המוגזמות שלנו שיוצרות בסופו של דבר הררי פסולת שמזהמים את האדמה, את מי התהום ואת האוויר לאחר שהפסולת נשרפת לעיתים קרובות מדי במחוזותינו.
כשאנו שותים מים, אנחנו בדרך כלל שותים גם חלקים מהזיהום הזה שאנחנו בעצמנו יוצרים. הזיהום יוצר צורך לטיפול במים עם כלור ועוד טיפולים מזיקים, בכדי שהם יעמדו בתקנים – אותם תקנים שהם לא בהכרח בריאים לנו. רוב הזמן אנחנו מול מסכים, שמסממים את התודעה האישית והציבורית שלנו, ובעיקר משפיעים עלינו לצרוך עוד ועוד… לצריכה הזו יש השפעה מכרעת על הזיהום התעשייתי כי כדי לייצר עוד ועוד מוצרים דרושים עוד משאבי טבע, עוד ועוד ייצור ותחבורה ועוד ועוד… כלומר, עוד זיהום.
למעשה, הצריכה שלנו היא החלק הקדמי של מסך התודעה של ההומוקונסיומר, והתעשיה המזהמת היא החצר האחורית של המסך התודעתי שלנו.
אם לא די בכך, בתמונה הכוללת נמצאים גם נציגי הרשויות השונות שעסוקים בלספר לנו, כמו אלופי היחצ"נים, מעל כל בימה, עד כמה המציאות נפלאה, במקום למלא את תפקידם לשיפור המצב. מזל שיש קומץ אזרחים פה ושם שמסירים את המסך הזה שנמצא מעל המציאות ומאפשרים לנו לראות את העובדות כפי שהן, בלי הצורך ליפות אותן או לכסותן.
מרגרט מיד היתה אנתרופולוגית מפורסמת שאמרה: "דרוש רק קומץ אנשים כדי להצליח לחולל שינויים בעולם".
ועכשיו נשאלת השאלה האם גם אנחנו, אני את ואתה חלק מהקומץ הזה, שישנו את המציאות למטיבה.
